"ואהבת לרעך כמוך"

"ואהבת לרעך כמוך"

לאחרונה נתקלתי במספר דוגמאות וארועים שגרמו לי
להתחבט בהתנהלות שלנו בכלל ושלי בפרט.

לפני כחודשיים נתקלתי בסיוע של "קהילת האיקידו"
שסייעה האחד לשני/ה לקיים סמינרים ואלה היו רבים.
היום, לקרוא על פועלו של אחד למען הקהילה ונתמלאתי שמחה (מותר לאמר קנאה?)

לעומת זאת לצערי, להתקל במקומות אחרים בחוסר פרגון, בחוסר אכפתיות ו"כמיהה"
לכשלונו של האחר.

ככה, בהתחבטות שלי עם עצמי נראה לי שהייתי שמח להימצא בחברתם של הראשונים,
העשייה בכלל ולמען האחר בפרט נראה כי גורמת להתרוממות רוח ולתחושות עילאיות
לקרוא את אלה גורם לחיוך של אושר ולתקווה שירבו כאלה בחברתינו.

דובר על דרכים ל"שימור הפורום" , לעיתים אלה הדברים שעושים קהילה לראויה (יותר מכמות הפוסטים שנכתבים בה!).

בתקווה שנחטא (אני בפרט) יותר ב "ואהבת לרעך כמוך"



שבת שלום

חיים
 
היום לפני שנה היכה ביפן אסון משלושה כיוונים

11 במרץ 2011 יזכר ביפן לתמיד. זהו יום בו נפגעו עשרות רבות של אנשים, ונהרגו כעשרים אלף איש.
רעידת אדמה מעוצמתיות שהאנושות ידעה עד כה, גלי צונאמי ששטפו ערים, כפרים וחיים שלמים של אינספור אנשים, ועל כל אלו, פגיעה חסרת תקדים בכורים גרעיניים, גם בשל איתני הטבע, וגם בשל רשלנות אנושית שהיא דבר כל כך לא אופייני ליפן.

גם חברים מקהילת אמניות הלחימה נפגעו, דוג'ואים נפגעו, חלקם שוקמו, וחלקם נמחקו מעל פני האדמה.
התפרסמה כתבה לרגל שנה לאסון: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4201054,00.html

באימון היום נמלא את ליבנו במשאלה גדולה ותפילה לשיקום ולשלום הנפגעים.
 
כתבה מרתקת: אחרוני הסמוראים

על סכין שנשלחה באפלה, והוחזרה לנדנה; המתנקש שלא הרג, וחבר לקורבנו, במהלך שתרם למהפך הדרמטי ביותר בהיסטוריה של יפן המודרנית:
"המתנקש שלא הרג": http://dannyorbach.wordpress.com/2012/03/10/המתנקש-שלא-הרג/
הצצה מוצלחת ביותר אל תקופת תום ימי הסמוראים...
 
למעלה