אמת ואמונה
New member
התקן עצמך בפרוזדור פרשת השבוע../images/Emo63.gif
התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין! בפרשת השבוע "אחרי מות" אנו קוראים: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". מתרגם אונקלוס: "וחי בהם" – בחיי עלמא. מבאר ה"חפץ חיים" בספרו "משנה ברורה", שמשמעות דברי התרגום היא ששמירת החוקים ולימוד התורה מהווים הכנה לחיי העולם הבא. התורה הקדושה היא המזון הרוחני של הנשמה. כשם שכל הברואים הגשמיים עלי אדמות זקוקים למזון גשמי לצורך קיומם, כך גם החלק הרוחני שבנו זקוק למזון רוחני. לפיכך הנשמה, שהיא רוחנית, ניזונת גם היא מאוכל רוחני. תפקידנו לנצל את שהותנו בעולם הזה כדי להכין צידה לדרך, לקראת שהותנו הנצחית והארוכה בעולם הבא. על כן אומרים אנו בברכה על התורה: "וחיי עולם נטע בתוכנו", כלומר הקב"ה נטע בנו נטיעה אשר מפירותיה נוכל לחיות חיי עולם בעולם הנצח. כאשר אדם נדרש להכין צידה לדרך לפני צאתו למסע מסויים, הוא חייב לברר לעצמו תחילה מה אורכו של המסע. לכן חשוב שגם אנו נקבל לפחות הבנת-מה במושג עולם הנצח. נתאר לעצמנו ציפור קטנה אשר באה פעם אחת בחמישים שנה, נוטלת גרגיר עפר מההר הגבוה ביותר בעולם (הר האוורסט למשל), וזורקת אותו לים. אם היא תרצה לסלק את ההר הזה בדרך זו ותמשיך באותו קצב, ברור שמבצע זה חייב להימשך מליוני מליונים של שנים! ובכן, נצח הוא זמן ארוך עוד יותר! גם כאשר הציפור תסיים את מלאכתה, עדיין לא הגענו לסוף אורכו של הנצח. ולמשך זמן כה ארוך, אנו צריכים להכין לעצמנו מזון וצידה לדרך. לאור זה יכולים אנו לקבל מושג כלשהו על אורך הדרך אשר לקראת צאתנו אליה עלינו להצטייד ב"צידה". זוהי, איפא, משמעות הפסוק הנ"ל. שמירת החוקים והמשפטים, יכולה להבטיח את חיי הנצח. כדי לדעת את החוקים עלינו ללמוד היטב את תורת החוקים, לשננה ולקיימה בכל משך חיינו בעולם הזה. כל אושרנו הגדול בעולם הנצח, שבו יושבים הצדיקים ונהנים הנאה אמיתית בעונג אין קץ, תלוי בלימוד התורה בימי חיינו בעולם הזה. אם לא ננצל את זמן "ימי חיינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה", עלולה נשמתנו למות חלילה מיתה נצחית ברעב. אולי יש בינינו מי שיחשוב: איך יתכן? כיצד אוכל להכין צידה רוחנית לנשמתי לתקופה כה ארוכה? אולם אין להתייאש! האם חשבנו כמה מצוות אפשר לצבור במספר דקות? לגבי לימוד תורה מפורש במשנה: "ותלמוד תורה כנגד כולם". הגאון מוילנא מוכיח מ'הירושלמי' שכל מילה שאדם לומד נחשבת למצווה. והמשיך ה"חפץ חיים" ואמר: לפי זה נמצא שאדם יכול לקיים בדקה אחת מאתיים מצוות, מכיון שאדם יכול לומר בכל דקה מאתיים מילים! על העובדה שהחשיב ה"חפץ חיים" כל דקה של לימוד נלמד מהסיפור הבא: פעם חלה הגאון ר' נפתלי טרופ זצ"ל ומחלתו החריפה מאוד. בני הישיבה בראדין התעוררו לתרום זכויות של לימוד לרפואתו. הם פנו גם אל רבם הנערץ ה"חפץ חיים", בבקשה שיתרום שעות לימוד לרפואת הגרנ"ט זצ"ל. הם ידעו שבקשתם תיענה בחיוב, משום שה"חפץ חיים" אהב את ר' נפתלי אהבת נפש ממש. ה"חפץ חיים" הרהר ארוכות, ולבסוף אמר שהוא תורם דקה אחת. כמובן שהשומעים תמהו, ולכן המשיך ה"חפץ חיים" ואמר: "אין לכם מושג מה רב ערכה של דקת לימוד אחת, ואת כל השכר העצום הזה אני תורם לרפואתו!" – דברים שגרמו להתעוררות עצומה. אם נעיין עוד בפסוק "וחי בהם", נלמד יסוד נוסף על ערכו של לימוד תורה. רש"י מפרש "וחי בהם" – לעולם הבא. "אני ה'" – נאמן לשלם שכר. כלומר, את שכרך תקבל בעולם הבא. ביאור זה מתאים לדברי הגמרא (קידושין לט
האומרת: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא". על דברים אלה יש להקשות מהפסוק (דברים ז): "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", מפרש רש"י (על פי הגמרא בעירובין): "בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא". מוכח מכאן שלרשע משלמים שכרו בעולם הזה. אם כן אפשר לשלם שכר מצוות בעולם הזה, הייתכן? אומר ה"חפץ חיים": הבטחת הקב"ה לשלם שכר הרי היא כשטר המחאה, החתום על ידי המלך. כאשר הסכום הוא קטן, אפשר לקבלו גם בבנקים הקטנים הפזורים בערי השדה. אבל סכומים גדולים אי אפשר לפדות בסניף רגיל של הבנק, אלא רק באוצר המלך אשר בעיר הבירה, משום שרק שם מחזיקים סכומים גדולים. הוא הדין בענייננו. הצדיק מקיים את המצוות בשלימות ומתוך כוונה טהורה, לפיכך הוא זוכה בשכר רב אשר מחמת גודלו אי אפשר לשלמו בעולם הזה. סכום כזה ניתן לקבל רק באוצר המלך, בעולם הבא. מה שאין כן הרשע, שאינו מכבד ומעריך את המצוות ואינו עושה מאמץ לשמן, שכרו מועט ויכול הוא לקבלו עוד בהיותו בעולם הזה. מדברים אלה נוכל להעריך כל מצווה ומצווה ולייקר כל רגע של תורה ומצוות בעולם הזה. כי רק כאן, בעולם הזה, אפשר להכין צידה ולאגור שכר, שכר שהוא אושר ועונג אין קץ שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער אותו. ומי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. מי שיתקין את עצמו כראוי בהיותו כאן בפרוזדור, הוא יכנס לטרקלין!
התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין! בפרשת השבוע "אחרי מות" אנו קוראים: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". מתרגם אונקלוס: "וחי בהם" – בחיי עלמא. מבאר ה"חפץ חיים" בספרו "משנה ברורה", שמשמעות דברי התרגום היא ששמירת החוקים ולימוד התורה מהווים הכנה לחיי העולם הבא. התורה הקדושה היא המזון הרוחני של הנשמה. כשם שכל הברואים הגשמיים עלי אדמות זקוקים למזון גשמי לצורך קיומם, כך גם החלק הרוחני שבנו זקוק למזון רוחני. לפיכך הנשמה, שהיא רוחנית, ניזונת גם היא מאוכל רוחני. תפקידנו לנצל את שהותנו בעולם הזה כדי להכין צידה לדרך, לקראת שהותנו הנצחית והארוכה בעולם הבא. על כן אומרים אנו בברכה על התורה: "וחיי עולם נטע בתוכנו", כלומר הקב"ה נטע בנו נטיעה אשר מפירותיה נוכל לחיות חיי עולם בעולם הנצח. כאשר אדם נדרש להכין צידה לדרך לפני צאתו למסע מסויים, הוא חייב לברר לעצמו תחילה מה אורכו של המסע. לכן חשוב שגם אנו נקבל לפחות הבנת-מה במושג עולם הנצח. נתאר לעצמנו ציפור קטנה אשר באה פעם אחת בחמישים שנה, נוטלת גרגיר עפר מההר הגבוה ביותר בעולם (הר האוורסט למשל), וזורקת אותו לים. אם היא תרצה לסלק את ההר הזה בדרך זו ותמשיך באותו קצב, ברור שמבצע זה חייב להימשך מליוני מליונים של שנים! ובכן, נצח הוא זמן ארוך עוד יותר! גם כאשר הציפור תסיים את מלאכתה, עדיין לא הגענו לסוף אורכו של הנצח. ולמשך זמן כה ארוך, אנו צריכים להכין לעצמנו מזון וצידה לדרך. לאור זה יכולים אנו לקבל מושג כלשהו על אורך הדרך אשר לקראת צאתנו אליה עלינו להצטייד ב"צידה". זוהי, איפא, משמעות הפסוק הנ"ל. שמירת החוקים והמשפטים, יכולה להבטיח את חיי הנצח. כדי לדעת את החוקים עלינו ללמוד היטב את תורת החוקים, לשננה ולקיימה בכל משך חיינו בעולם הזה. כל אושרנו הגדול בעולם הנצח, שבו יושבים הצדיקים ונהנים הנאה אמיתית בעונג אין קץ, תלוי בלימוד התורה בימי חיינו בעולם הזה. אם לא ננצל את זמן "ימי חיינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה", עלולה נשמתנו למות חלילה מיתה נצחית ברעב. אולי יש בינינו מי שיחשוב: איך יתכן? כיצד אוכל להכין צידה רוחנית לנשמתי לתקופה כה ארוכה? אולם אין להתייאש! האם חשבנו כמה מצוות אפשר לצבור במספר דקות? לגבי לימוד תורה מפורש במשנה: "ותלמוד תורה כנגד כולם". הגאון מוילנא מוכיח מ'הירושלמי' שכל מילה שאדם לומד נחשבת למצווה. והמשיך ה"חפץ חיים" ואמר: לפי זה נמצא שאדם יכול לקיים בדקה אחת מאתיים מצוות, מכיון שאדם יכול לומר בכל דקה מאתיים מילים! על העובדה שהחשיב ה"חפץ חיים" כל דקה של לימוד נלמד מהסיפור הבא: פעם חלה הגאון ר' נפתלי טרופ זצ"ל ומחלתו החריפה מאוד. בני הישיבה בראדין התעוררו לתרום זכויות של לימוד לרפואתו. הם פנו גם אל רבם הנערץ ה"חפץ חיים", בבקשה שיתרום שעות לימוד לרפואת הגרנ"ט זצ"ל. הם ידעו שבקשתם תיענה בחיוב, משום שה"חפץ חיים" אהב את ר' נפתלי אהבת נפש ממש. ה"חפץ חיים" הרהר ארוכות, ולבסוף אמר שהוא תורם דקה אחת. כמובן שהשומעים תמהו, ולכן המשיך ה"חפץ חיים" ואמר: "אין לכם מושג מה רב ערכה של דקת לימוד אחת, ואת כל השכר העצום הזה אני תורם לרפואתו!" – דברים שגרמו להתעוררות עצומה. אם נעיין עוד בפסוק "וחי בהם", נלמד יסוד נוסף על ערכו של לימוד תורה. רש"י מפרש "וחי בהם" – לעולם הבא. "אני ה'" – נאמן לשלם שכר. כלומר, את שכרך תקבל בעולם הבא. ביאור זה מתאים לדברי הגמרא (קידושין לט
האומרת: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא". על דברים אלה יש להקשות מהפסוק (דברים ז): "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", מפרש רש"י (על פי הגמרא בעירובין): "בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא". מוכח מכאן שלרשע משלמים שכרו בעולם הזה. אם כן אפשר לשלם שכר מצוות בעולם הזה, הייתכן? אומר ה"חפץ חיים": הבטחת הקב"ה לשלם שכר הרי היא כשטר המחאה, החתום על ידי המלך. כאשר הסכום הוא קטן, אפשר לקבלו גם בבנקים הקטנים הפזורים בערי השדה. אבל סכומים גדולים אי אפשר לפדות בסניף רגיל של הבנק, אלא רק באוצר המלך אשר בעיר הבירה, משום שרק שם מחזיקים סכומים גדולים. הוא הדין בענייננו. הצדיק מקיים את המצוות בשלימות ומתוך כוונה טהורה, לפיכך הוא זוכה בשכר רב אשר מחמת גודלו אי אפשר לשלמו בעולם הזה. סכום כזה ניתן לקבל רק באוצר המלך, בעולם הבא. מה שאין כן הרשע, שאינו מכבד ומעריך את המצוות ואינו עושה מאמץ לשמן, שכרו מועט ויכול הוא לקבלו עוד בהיותו בעולם הזה. מדברים אלה נוכל להעריך כל מצווה ומצווה ולייקר כל רגע של תורה ומצוות בעולם הזה. כי רק כאן, בעולם הזה, אפשר להכין צידה ולאגור שכר, שכר שהוא אושר ועונג אין קץ שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער אותו. ומי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. מי שיתקין את עצמו כראוי בהיותו כאן בפרוזדור, הוא יכנס לטרקלין!