התפתחות מנהגים וחומרות
במה שנוגע להלכה הכתובה בספר "הלכה כהלכתה" של הגרא"ס אייזנבאך, האומרת כדברים האלה: "בכפרים ועיירות אשר בשומרון יש נוהגין להפך הסדר - ליטול ידיים תחילה ואח''כ למלא את הכלי במים. ושפיר נהגו כן, ואכ''מ", וכבר תמהו עליו רבים מפוסקי הדור ותחבו מצדדיו צ"עים וצע"גים עד בלי די, שכן היאך אפשר ליטול ידיים מבלי למלא לפני כן את הכלי במים, וכבר רעשה הארץ במחלוקת זו שנתלקחה, שלובתה שוב ושוב על ידי עיתון 'המשקיף' החפץ במכירת גליונותיו וע"כ התפרנס מהבערת שערוריות עורבא-פרח אשר מאן דכר שמיה, כגון "תנ''ך בגובה העיניים", "רבדים", "בעיית הגמרא בישיבות", "בעיית הרווקות בציבור הציוני" וכל כיוצא בהן, ואין יונק בארץ אשר לא שמע על העניין – עלי לגלות לציבור, אחת ולתמיד, את האמת הקשה: היה זה אני. ליתר דיוק, את כל העניין התחיל פויכטפונגר. פויכטפונגר זה, הבחור עדין-הנפש, הוריו הם ממוצא אוסטרו-אנגלי ועל כן יצא בנם מנומס יתר על המידה. באותו בוקר הלך הוא לשירותים שעל יד בית המדרש בישיבתנו, וכשיצא ניגש אל פינת הנטלות כדי לרחוץ את ידיו. לאחר שסיים, עלה במוחו הרעיון – מדוע לא למלא את הנטלה במים, ובכך לגמול חסד עם הבחור הבא שיבוא, ואף לחסוך בעבורו זמן למען מניעת ביטול תורה? אמר ועשה. עד כאן לא היה העניין מסוגל לעורר את כל המהומה. אלא, דע עקא שבפויכטפונגר עסקינן, ועל כן היה מוכרח הוא למלא לא רק את הנטלה הנוכחית אלא את כל שבע-עשרה הנטלות שהיו ליד כל הכיורים. מכאן התגלגלו העניינים במהירות: הבחור הבא שבא ליטול את ידיו הבחין בכל הנטלות המלאות הניצבות בשורה מופתית ומוכנות לפעולה, ונרעש עד עצם ליבו מעומק גמילות החסד שנתגלתה כאן, עד שבו במקום נשבע שלא יזוז משם בטרם ימלא שוב את הנטלה שישתמש בה. אמר ועשה, ושב על דרכו תוך שהוא מהרהר בגמילות החסד שעשה כעת עם הבחור הבא שיבוא, שהרי חסך לו את כל הזמן הנ"ל ומנע ממנו ביטול תורה. ואחרי אותו בחור בא אחד נוסף, ועוד אחד, וכבר השתרש המנהג בישיבתנו לבלי הסר. לאחר כמה חודשים, בשעת שחרית קדומה של יום אחד, נזדמן לבית מדרשנו הגרא"ס אייזנבאך בכבודו, אין צורך לומר בעצמו. בראותו באמצע התפילה את המחזה המשונה של עשרות כהנים נוטלים ידיים ומייד ממלאים את הנטלה ללוויים העומדים ומחכים, סבר שמא נתהפך העולם על פיו, או אולי יד הסטרא אחרא הייתה בדבר. אני, שראיתי את מבע פניו, מיהרתי ליישב את התמיהה ושחתי לפי תומי: "זהו המנהג כאן". למפרע נסתבר שבאותה שעה גמר אומר בליבו הגרא"ס אייזנבאך לכתוב ספר מנהגים והלכות ולפרט בו את כל הצריך ביאור, למען לא יתפלאו אנשים מן היישוב אשר תקרה להם הדרך לכפרים מבודדים בעלי מנהגים שונים, אין צורך לומר משונים; אך באותה שעה הסחתי דעתי, והעניין כולו נשכח. וכאן אנו מגיעים לתחילת דברינו. גלגל סובב, ועד היום נפוץ בישיבתנו ובמקומות אחרים המנהג הקדוש של השארת כל הנטלות מלאות במים וחובה למלאן מייד לאחר כל ריקון. וכבר חלפו המים בכיורות, ונשכחה ונעלמה סיבת הדבר, אך מנהג ישראל קודש הוא ואין לשנותו. זאת יש לומר, באשר בזמן האחרון עדים אנו לנסיונותיו של חצוף אחד, מר נפש בשם פויכטפינגר או משהו כזה, שהשמועות מרננות אחריו שהוא ממוצא אוסטרו-גרמני ודעתו כנראה השתבשה עליו, והריהו מנסה משום מה להתגנב בשעות לילה מאוחרות אל חדר הכיורים ולרוקן את כל שבע-עשרה הנטלות הניצבות להם בסדר אשר נקבע ע"פ ההלכה בסעיף י"ז פרק כ"ט בספר "הלכה כהלכתה". ומי יודע מה היה קורה אלמלי חבורת המתמידים אשר ניצבת כשומר-סף על הפתח, וחוט של חסד משוח עליה ביום, ומנהג ישראל דין." --------------- את הקטע מצאתי באחד הפורומים, נכתב שם שמקורו באתר כיפה אך לצערי הקישור שניתן שם לא הוביל למאמר הנ"ל.
במה שנוגע להלכה הכתובה בספר "הלכה כהלכתה" של הגרא"ס אייזנבאך, האומרת כדברים האלה: "בכפרים ועיירות אשר בשומרון יש נוהגין להפך הסדר - ליטול ידיים תחילה ואח''כ למלא את הכלי במים. ושפיר נהגו כן, ואכ''מ", וכבר תמהו עליו רבים מפוסקי הדור ותחבו מצדדיו צ"עים וצע"גים עד בלי די, שכן היאך אפשר ליטול ידיים מבלי למלא לפני כן את הכלי במים, וכבר רעשה הארץ במחלוקת זו שנתלקחה, שלובתה שוב ושוב על ידי עיתון 'המשקיף' החפץ במכירת גליונותיו וע"כ התפרנס מהבערת שערוריות עורבא-פרח אשר מאן דכר שמיה, כגון "תנ''ך בגובה העיניים", "רבדים", "בעיית הגמרא בישיבות", "בעיית הרווקות בציבור הציוני" וכל כיוצא בהן, ואין יונק בארץ אשר לא שמע על העניין – עלי לגלות לציבור, אחת ולתמיד, את האמת הקשה: היה זה אני. ליתר דיוק, את כל העניין התחיל פויכטפונגר. פויכטפונגר זה, הבחור עדין-הנפש, הוריו הם ממוצא אוסטרו-אנגלי ועל כן יצא בנם מנומס יתר על המידה. באותו בוקר הלך הוא לשירותים שעל יד בית המדרש בישיבתנו, וכשיצא ניגש אל פינת הנטלות כדי לרחוץ את ידיו. לאחר שסיים, עלה במוחו הרעיון – מדוע לא למלא את הנטלה במים, ובכך לגמול חסד עם הבחור הבא שיבוא, ואף לחסוך בעבורו זמן למען מניעת ביטול תורה? אמר ועשה. עד כאן לא היה העניין מסוגל לעורר את כל המהומה. אלא, דע עקא שבפויכטפונגר עסקינן, ועל כן היה מוכרח הוא למלא לא רק את הנטלה הנוכחית אלא את כל שבע-עשרה הנטלות שהיו ליד כל הכיורים. מכאן התגלגלו העניינים במהירות: הבחור הבא שבא ליטול את ידיו הבחין בכל הנטלות המלאות הניצבות בשורה מופתית ומוכנות לפעולה, ונרעש עד עצם ליבו מעומק גמילות החסד שנתגלתה כאן, עד שבו במקום נשבע שלא יזוז משם בטרם ימלא שוב את הנטלה שישתמש בה. אמר ועשה, ושב על דרכו תוך שהוא מהרהר בגמילות החסד שעשה כעת עם הבחור הבא שיבוא, שהרי חסך לו את כל הזמן הנ"ל ומנע ממנו ביטול תורה. ואחרי אותו בחור בא אחד נוסף, ועוד אחד, וכבר השתרש המנהג בישיבתנו לבלי הסר. לאחר כמה חודשים, בשעת שחרית קדומה של יום אחד, נזדמן לבית מדרשנו הגרא"ס אייזנבאך בכבודו, אין צורך לומר בעצמו. בראותו באמצע התפילה את המחזה המשונה של עשרות כהנים נוטלים ידיים ומייד ממלאים את הנטלה ללוויים העומדים ומחכים, סבר שמא נתהפך העולם על פיו, או אולי יד הסטרא אחרא הייתה בדבר. אני, שראיתי את מבע פניו, מיהרתי ליישב את התמיהה ושחתי לפי תומי: "זהו המנהג כאן". למפרע נסתבר שבאותה שעה גמר אומר בליבו הגרא"ס אייזנבאך לכתוב ספר מנהגים והלכות ולפרט בו את כל הצריך ביאור, למען לא יתפלאו אנשים מן היישוב אשר תקרה להם הדרך לכפרים מבודדים בעלי מנהגים שונים, אין צורך לומר משונים; אך באותה שעה הסחתי דעתי, והעניין כולו נשכח. וכאן אנו מגיעים לתחילת דברינו. גלגל סובב, ועד היום נפוץ בישיבתנו ובמקומות אחרים המנהג הקדוש של השארת כל הנטלות מלאות במים וחובה למלאן מייד לאחר כל ריקון. וכבר חלפו המים בכיורות, ונשכחה ונעלמה סיבת הדבר, אך מנהג ישראל קודש הוא ואין לשנותו. זאת יש לומר, באשר בזמן האחרון עדים אנו לנסיונותיו של חצוף אחד, מר נפש בשם פויכטפינגר או משהו כזה, שהשמועות מרננות אחריו שהוא ממוצא אוסטרו-גרמני ודעתו כנראה השתבשה עליו, והריהו מנסה משום מה להתגנב בשעות לילה מאוחרות אל חדר הכיורים ולרוקן את כל שבע-עשרה הנטלות הניצבות להם בסדר אשר נקבע ע"פ ההלכה בסעיף י"ז פרק כ"ט בספר "הלכה כהלכתה". ומי יודע מה היה קורה אלמלי חבורת המתמידים אשר ניצבת כשומר-סף על הפתח, וחוט של חסד משוח עליה ביום, ומנהג ישראל דין." --------------- את הקטע מצאתי באחד הפורומים, נכתב שם שמקורו באתר כיפה אך לצערי הקישור שניתן שם לא הוביל למאמר הנ"ל.