התפארות רברבנות ומה שביניהם

התפארות רברבנות ומה שביניהם

מישהי מסוימת המוכרת לי מימים ימימה נוהגת כדבר שבשגרה לדבר ולהחצין את כישוריה ויכולותיה. מה שבעיקר נודף ממנה זה אני אני ושוב אני. הרהרתי לא מעט בתחושות שהדברים הללו מעלים בי ומצאתי שאני מרחמת עליה מרחמת במובן של חמלה על כי היא רואה רק את עצמה. רואה בבחינת אני קיימת ואין שני לי. מה מעורר באדם את הצורך להתפאר ב..., לפאר את... ובעיקר מה מוביל אותו? מהיכן זה בעצם מגיע? ממקום של ביטחון או לא? קל לכם להתקרב חברתית למי שנוהג כך? לתחושתי, הכל זו מסיכה אחת גדולה ומפה מגיעה תחושת החמלה והעצבות שאני חשה לגבי אותו אדם.
 
נובע מכמה מובנים

חוסר ביטחון אגואיסטיות חוסר אכפתיות אטימות כלפי החברה יש אנשים שהמכלול כולל אותם ולכן הם כאלה אגואיסטיים. אני אישית קשה לי להתחבר לאנשים שכל היום מפארים עצמם .
 

leelach

New member
לא יכולה לשהות במחיצתם של

אנשים כאלה...זה צורם לי מידיי באוזן, ואכן נראה כי התנהגות כזו נובעת מחוסר בטחון כאילו הם באים להגיד הנה אני עשיתי ככה וככה ואפילו ככה....אני למדתי לפני כמה שנים שהסביבה של החברים שלך זה אתה בעצם, ומי שלא נעים לי להיות במחיצתו אני פשוט לא אהיה שם, אנרגיות שליליות שיישארו אצל אותם אנשים ולא יעברו אליי.
 

NewH

New member
יש לי גיסה כזו, וכשהיא "מפטפטת

את עצמה לדעת"- אני כבר יודעת שחסר לה הרבה ענין בחיים, והיא מרגישה צורך "לשווק" את עצמה. אז מצד אחד, נכון שזה מגיע בגלל שחסר לה משהו בחיים. מצד שני- זה בלתי נסבל. היא מדברת לא כאילו היא פאר היצירה אלא כאילו היא המתכננת והבוראת בעצמה. היא מדברת שטויות נוראיות להצדיק כל מה שהיא עושה- מה שלא מאפשר לפתח איתה שיחה נורמלית.
 
למעלה