להפריד אחריות ולעודד את הילד
שלום רב , לפי תיאורך בראשית הפנייה ובסופה ניתן כמעט לחשוב שמדובר בשני ילדים . (אני פותחת סוגריים ושואלת : האם גם בבית אפיינה אותו קבלת המרות? הצייתנות? יודע לקבל סירוב? בעל יכולת איפוק ודחיית סיפוקים? מדבר בנימוס? והאם חל שינוי בהתנהגותו בחיק המשפחה?) אתה מספר על ילד ללא בעיות משמעת בגן , ביישן ומופנם שהפך באחת לילד עם הפרעות התנהגות מגוונות. אני שומעת על ילד שהצמיח כנפיים, גייס כוחות, תעוזה ואומץ לב . אלה כשלעצמן בשורות משמחות ומעודדות. הילד חי, בועט ונושם. מרגיש מורגש וקיים. הכיצד? הזרקורים מופנים אליו, גם אם אורם מסנוור הוא ממוקד ומבליט אותו . מבחינת הילד הישג מרשים. המורות מתייחסות, ההורים בעניין , והוא זוכה בהתייחסות אישית . הילד טועה, ומבין שמצא את מפתח הקסם . בני אדם זקוקים להרגיש שייכים , להרגיש שמתייחסים אליהם, שהם חשובים, נחוצים ואכפת מהם. כעת נדרש מכם לרכוש את מיומנות העידוד – לעזור לילד לפתח את ההרגשה שהוא בעל ערך, בעל משמעות, רואים אותו, מקשיבים לו,ומתעניינים בו . למשל, להתפעל בפניו כל אימת שהוא :משתף פעולה, מקבל את הכללים , מדבר בנימוס וכו'. אתם כהוריו יכולים לפעול והרבה בתחום האחריות שלכם בבית: לעודד, לחזק, להעצים, להדגיש את הצדדים היפים והמועילים שלו. לאפשר לו אתגרים מוצלחים, לאפשר לו לתרום לחברי הבית, ולא לשכוח להעריך את פועלו לטובת הכלל. בזירת בית הספר יטפלו המורים. להם יש את הידע, הכלים והמיומנויות לעזור לבנכם להשתלב באופן מועיל ובונה. קבלו אותו באהבה, הדגישו את הצדדים החיוביים שבו ואם נדרש פנו להדרכה הורית לקבל כלים ולהתאמן בהתייחסות בונה . כיתה א' היא שלב מהותי ומשמעותי בעיצוב הילד כאדם לומד, סקרן, חוקר. חייבים לשמור את המוטיבציה הפנימית(המתקיימת בכל ילד) להתקדם ולהצליח. בהצלחה, עינת גבע, יועצת משפחתית במכון אדלר.
