התנהגות "אלימה" במשחקיה

[אמא ש ל יובל]

התנהגות "אלימה" במשחקיה

יובלי בן שנה וחצי ונמצא איתי בבית. היום הוא הלך עם אבא שלו למשחקיה וחזר עם נשיכה ענקית על היד. כנראה שהחוויה שלו במשחקיה היתה מאד לא נעימה - ילדים כל הזמן דחפו אותו, חטפו לו צעצועים ובמקרה אחד אף נשכו אותו. אני כרגע אובדת עצות- מה לעשות בפעם הבאה? האם ללמד אותו לחטוף בחזרה צעצועים (היום הוא לא חוטף, אלא פשוט עומד ובוכה)? האם ללמד אותו לדחוף בחזרה? (מצד אחד- אלימות לא פותרת, מצד שני שידע לעמוד על זכויותיו) אשמח לקבל עצות איך לצייד אותו בכלים הנכונים להתמודד עם המצבים האלו וגם- איך עלי להתמודד במצבים כאלו? (האם לגשת לילד שחטף ולקחת את הצעצוע? האם לעמוד ולחכות שיובלי יבין שזה מה שהוא צריך לעשות?) אני אציין שלי לא ממש יצא להיות במצבים כאלו, כי אני נמצאת איתו במסגרת קבועה שבה נמצאות אמהות נוספות ובדר"כ הן מגיבות אם הילד שלהן חטף צעצוע. (מצטערת אם יצא קצת מבולגן, אני קצת נסערת מהסימן הענק שיש לו על היד)

 

[אמא של עופרי וטל]

איפו אבא שלו היה?

מה הוא עשה?

 

[אמא ש ל יובל]

אבא שלו היה לידו

אבל הדברים האלה קורים כל כך מהר...ועד שהוא הגיב יובלי כבר ננשך. וגם- מה הוא היה יכול לעשות לילד? כלום! הוא העיר לאמא, אבל גם היא לא עשתה כלום לילד שלה!

 

[לאה_מ]

נכון, ובהנחה שזה היה ילד באותו גיל

גם אמא של הילד לא יכולה לעשות הרבה (חוץ מלנזוף בו ולהרחיק אותו).

 

[לאה_מ]

על ילד בן שנה וחצי את צריכה פשוט

להגן. זה לא עניין של ללמד או לחטוף. בגיל הזה, לטעמי, דרוש פיקוח הורי צמוד, שכולל גם תיווך וגם התערבות, בעיקר כשהמדובר בילדים שאין ביניהם היכרות קודמת, והרבה פעמים גם בגילאים מאד מאד מעורבים. אני אישית לא חושבת שאפשר ללמד ילד להחזיר. אפשר להגיד לו להחזיר. אם זה בכל מקרה מתאים לאופי שלו - הוא יחזיר. אם לא - צריך לאפשר לו למצוא את הדרך שלו, ולהבין שלא כל מה שמתאים לנו מתאים גם לו. אנחנו הולכים על חבל דק מאד כאן, בין הרצון שלנו לגונן על הילד, הרצון שלנו ללמד אותו דרכי תגובה שנראות לנו יעילות, לבין הפעלת לחץ עליו לעשות - על מנת לרצות אותנו, שזה כח מניע חזק מאד אצל ילדים - משהו שמתאים לנו אבל לא בהכרח מתאים לו. בגיל הזה הייתי מסתפקת בהגנה עליו ובתיווך - לא צריך לגשת לילד אחר ולחטוף לו את הצעצוע - אפשר להסב את תשומת לב ההורים ולבקש מהם שיתערבו, אפשר לראות איך זה מתפתח (לא תמיד חטיפת צעצוע היא אירוע משמעותי - לפעמים ה"נחטף" פשוט ממשיך הלאה עם צעצוע אחר - זה לא בהכרח דורש התערבות של מבוגר), אפשר לנסות לתווך - יש הרבה אפשרויות.

 

[אמא ש ל יובל]

אשמח לשמוע עוד תובנות/עצות

מקפיצה . . . . .

 

[צימעס]

משהו לא ברור לי

צפוף שם? אם חוטפים לו, דוחפים אותו, מרביצים לו, איך זה שהוא לא זז? אני מסכימה עם לאה - ילד בן שנה וחצי, במצב שלא מסתדר (לא משתלב במשחק רגוע ליד ילדים אחרית), אבא שלו צריך להיות צמוד אליו לגמרי, צמוד כ"כ שאם פעוט אחר עומד לנשוך/להכות, היד של אבא תספיק להיות שם כדי לחצוץ. רק אם יודעים שהסביבה בטוחה (כלומר - והילד משתלב), אפשר לשבת רחוק יותר ולשתות קפה/לקרוא עתון/לקשקש בסלולרי בנחת.

 

[שִירָה]

את משתמשת במילה "סלולרי" כש"ע?

(ולא כתואר?) את?!

 

[צימעס]

זה קיצור של "טלפון סלולרי"

כמו "חשמלית" במקום "רכבת חשמלית". או שציפית שאכתוב "טלתא"?

 

[שִירָה]

קיצור לא חוקי ../images/Emo3.gif

סליחה על הקטנוניות, אבל חשמלית היא לא רק תואר, אלא גם שם עצם. סלולרי הוא תואר, ואני מקווה שישאר כך.

(ואם כבר דיברנו על "חשמלית", אני לא אוהבת את המילה הזו, בדיוק משום שהמשמעות שלה אינה מייחדת את החשמלית. ישנם כלי רכב חשמליים נוספים. גם "אוטו" או "מכונית" הם מילים לא מתאימות, משום שיש מכונות אוטומטיות נוספות. Car שהוא קיצור של carriage, הרבה יותר יפה בעיניי).

 

[צימעס]

תהליכים בשפה

פעם גם "חשמלית" היתה רק ש"ת, ו"מקרר" היה פועל. מה, באמת אמורים לומר "טלפון סלוסרי" בכל פעם שרוצים לומר "פלאפון"?

 

[שִירָה]

או להמציא מילה חדשה ../images/Emo13.gif

ועד שממציאים, כדאי לומר, לדעתי, "טלפון סלולרי" או "פלאפון" (למרות הפלצניות במילה הזו, אם חושבים לרגע על המקור שלה).

 

[צימעס]

הנה המצאתי: "סלולרי" ../images/Emo3.gif

 

[אמא ש ל יובל]

הנה ההתלבטות שלי

אני רוצה לתת לו עצמאות (להסתובב, לחקור וכו'), לכן גם כשאני נמצאת איתו- אני יושבת במרחק בטוח וצופה עליו. עדיין קשה למנוע את כל המצבים. והרבה פעמים חוטפים לו צעצוע - והוא לא מגיב (כלומר, לא ינסה לקחת בחזרה), ולפעמים יבכה מזה. השאלה היא: האם כדאי להתערב? (אם כן - איך?) או לתת לו להתנסות בזה, עד שילמד שגם הוא יכול לקחת בחזרה?

 

[lulyK]

איך את הוא ילמד לבד?

אחרי כמה פעמים שתציעי לו פתרונות, הוא ילמד. הנוגע למקרה חטיפת הצעצוע, אני מצפה שההורה של הילד השני יסביר שלא חוטפים (אפשר לבקש מהילד שמחזיק צעצוע שאתה רוצה לתת לך אותו. אפשר להציע משהו כתחליף, אפשר להציע לשחק ביחד - לא חוטפים. אם חטפו לו וההורים לא התערבו, הייתי מצדיקה את הכעס שלו "נכון, זה ממש לא בסדר מה שהילד עשה" ועוזרת לו למצוא משהו אחר שיעסיק אותו. לא הייתי מתגייסת לעזור לו לחטף בחזרה).

 

[lulyK]

ה"את" בכותרת מיותר.

 

[דגת הבננה]

אל תצפי לזה מהורים אחרים../images/Emo4.gif

לא כולם בעלי תבונה בשביל לחנך יפה את הילדים שלהם שיש כללים ויש תורות, ולא תמיד יגידו לילד שלהם לוותר על צעצוע שחטף או על מתקן שזה לא תורו לעלות עכשיו. ולא, אין בדברי להגיד שצריך ללמד לחטוף בחזרה. אם הילד החוטף לא נותן את הצעצוע אני מצדיקה את הכעס, מסבירה שהוא לא יודע לשחק יפה, מציעה משהו אחר ואף מתרחקים מהילד.

 

[lulyK]

בינתיים זה עובד יפה.

עוד לא יצא לי להתקל בהורה שלא הגיב ככה.

 

[אמא ש ל יובל]

שאלה נוספת

האם היית אומרת לילד שלך "אתה צודק שאתה כועס, זה לא יפה שחוטפים" ליד הילד שחטף?! (אני קצת מתלבטת, כי למרות שלא יפה שהילד חטף, זה אולי יעליב אותו) אמרת שאפשר להציע להם לשחק ביחד- האם לפנות לילד שחטף ולהציע לו? כלומר, להגיד לו, יובל שיחק קודם, אבל עכשיו בואו נשחק ביחד?

 

[צימעס]

אם הוא כועס, הייתי אומרת משהו כמו

"נעלבת?" או "אתה בוכה כי הוא חטף לך?". תלוי מי ומה, אבל כן - לדבר עם הילד שחטף, בלי לנזוף, זו אפשרות בהחלט סבירה. (למשל - לא הייתי עושה את זה אם היתה יושבת לידו אמא ש 10 דקות קודם פתחה את הפה על מישהו אחר).