האיש מקצה הרחוב
New member
התמכרות לרחמים עצמיים
שלום עברתי המון משברים בחיי, ובסופו של עניין אני עומד היום, כמעט בגיל 30, בלי תעודת בגרות, בלי מקצוע, ללא בת זוג, גר אצל ההורים, ועם גם כמה וכמה בעיות רפואיות. אני מתוסכל עמוקות מחיי, מתוסכל מחברים שעזבו, מכך שאין לי בת זוג, וגם כאמור - ממצבי האישי לא יודע איך לצאת מהבוץ הזה של חיים תקועים. יש לי היום אנטי מוחלט כלפי לימודים בכלל, וכמובן שעל תואר אקדמאי אין על מה לדבר (אני עובד בעבודה מאוד אפורה משעממת בשכר נמוך מאוד, ואין לי לאן להתקדם שם) רוב היום אני שקוע בעיקר ברחמים עצמיים. גם כשאני בעבודה, וגם בבית. אני מוצא את עצמי מספר את צרותיי גם לאנשים זרים, מנסה לסחוט מהם סימפטיה וגם רחמים. ניסיתי למצוא ענין בחיים. נרשמתי למועדון כושר ולחוגי ריקודים שונים, גם הייתי מטופל לסירוגין אצל פסיכולוגים, וגם לקחתי פה ושם כדורים נוגדי דיכאון. אבל אני מרגיש שכלום לא עזר וכי הגעתי למבוי סתום. אני יום יום מייחל למותי. לא רוצה לסבול יותר לא יודע אם כאן אוכל לקבל עצה מעשית, אבל רציתי קצת לפרוק
שלום עברתי המון משברים בחיי, ובסופו של עניין אני עומד היום, כמעט בגיל 30, בלי תעודת בגרות, בלי מקצוע, ללא בת זוג, גר אצל ההורים, ועם גם כמה וכמה בעיות רפואיות. אני מתוסכל עמוקות מחיי, מתוסכל מחברים שעזבו, מכך שאין לי בת זוג, וגם כאמור - ממצבי האישי לא יודע איך לצאת מהבוץ הזה של חיים תקועים. יש לי היום אנטי מוחלט כלפי לימודים בכלל, וכמובן שעל תואר אקדמאי אין על מה לדבר (אני עובד בעבודה מאוד אפורה משעממת בשכר נמוך מאוד, ואין לי לאן להתקדם שם) רוב היום אני שקוע בעיקר ברחמים עצמיים. גם כשאני בעבודה, וגם בבית. אני מוצא את עצמי מספר את צרותיי גם לאנשים זרים, מנסה לסחוט מהם סימפטיה וגם רחמים. ניסיתי למצוא ענין בחיים. נרשמתי למועדון כושר ולחוגי ריקודים שונים, גם הייתי מטופל לסירוגין אצל פסיכולוגים, וגם לקחתי פה ושם כדורים נוגדי דיכאון. אבל אני מרגיש שכלום לא עזר וכי הגעתי למבוי סתום. אני יום יום מייחל למותי. לא רוצה לסבול יותר לא יודע אם כאן אוכל לקבל עצה מעשית, אבל רציתי קצת לפרוק
