אם זה מנחם אותך...
יש עוד הרבה אנשים בעולם עם אותם תחושות. ובכל מקרה: אני חושב שאדם צריך לנבור היטב בנבכי נפשו, ובשלב מסויים להחליט איפה הוא עומד. אם אתה רואה קונפליקט - לדעתי - צריך לעשות את המירב על מנת ששני ה"צדדים" (הדת, והנטיות המיניות) יוכלו להתקיים זו לצד זו. נכון שזו תחושה איומה לרצות לחיות כאדם דתי, ובתוך כך לעבור על איסור דאוריתא (למרות שמחלוקת מהם גבולות האיסור), וכן (אולי) לא לקיים את אחת המצוות החשובות ביותר - פרו ורבו. אבל --> וכאן מגיעה הנקודה שאני מנסה לחדד בפניך - האם לדעתך זה מוכרח להפריע? כלומר, כאדם דתי, האם אתה מסוגל להבין שכך אלוקים ברא אותך? אלוקים רוצה את ליבך ואת אמונתך האמיתית. במה שאתה לא יכול -- אם ירצה - יעזור, ואם לא - לא. אתה מבחינתך עשה את המיטב, ומרצונך הטוב יעזור לך, וישפר את הרגשתך. בהצלחה