התמודדות עם אם אובססיבית

איה1974

New member
התמודדות עם אם אובססיבית

שלום, יש לי בעיה שמציקה לי מאוד: אני גרה עם אימי, ואימי מאז ומתמיד העירה לי הערות שונות ומשונות על מנהגי. החל מהאופן בו אני מקנחת את האף, סידור החדר שלי, האופן בו צריך לסדר את האמבטיה לאחר הרחצה, ניגוב מים מסביב לכיור, נעילת או אי נעילת דלת המרפסת, כמויות האוכל אותו אני אוכלת, סגירת/טריקת דלתות, היכן לזרוק את האשפה במטבח, וכו'. בכל פעם יש לה הערה אחרת, וגם אם עושים את מה שהיא רוצה, היא מוצאת דברים חדשים להעיר עליהם, גם אם מדובר בהרגלים שלי הרבה שנים. היום למשל היא העירה לי על מלח שהתפזר על שולחן המטבח אחרי שאני שמה מלח על ירקות. כל ההערות האלה גורמות לי לצאת מפוקוס, לחשוב על זה לפעמים שעות וימים, ופיתחתי לאחרונה או התגברה לי ADHD שאובחן. כי אני תמיד חושבת על כמה דברים בבת אחת. להערכתי, ההערות של אימי רק תורמות לחוסר השקט שלי, והיא עושה את זה כדי לקבל תשומת לב, כי ההערות מתחלפות בכל פעם, ואף פעם לא נגמרות. כשאני לוקחת ריטלין (התחלתי רק לאחרונה) הערות כגון אלה של אימי פחות מטרידות אותי ואני מצליחה להתמקד בלימודים. אני לומדת מקצוע קשה וגם מתחילה לעבוד בקרוב, ובעבר עבדתי. ולא משנה לאחר כמה שעות אני מגיעה הביתה: זה יכול להיות ב-10 בלילה, הדבר הראשון שאימי עושה הוא להעיר לי איזושהי הערה ולא לשאול איך עבר יומי. גם בבקרים לפני שאני יוצאת, לעיתים היא מעירה לי הערות, וזה גרם לי לא פעם לשכוח לקחת משהו כשיצאתי לעבודה/לימודים. המגורים בבית אימי הם זמניים עד שאסיים לימודים ואוכל לעבוד בעבודה קבועה כדי לממן שכ"ד. שאלותי הן: 1. האם מדובר בהתנהגות אובססיבית של האם? 2. האם פיתחתי ADHD בין השאר בגלל האם? (יש לי אח עם אותה בעיית ADHD), וגם לו מפריעות ההערות של האם. היא מעירה גם לו. 3. איך מתמודדים עם הערות אובססיביות שכאלה (מבלי לעזוב את הבית בינתיים)? מה שאני עושה לרוב זה לענות לה שתפסיק להטריד אותי בשטויות, ואז היא מתקיפה אותי ואומרת לי שאני גרה אצלה והיא תגיד לי מה שהיא רוצה. כךהיא מתנהגת אליי כך כל החיים, בצורה מאיימת. אם אני מתעלמת מההערות האלה, המחשבה על ההערה ועל העניין שאני צריכה לזכור על איזה נושא היא העירה כדי לא לעשות/או לעשות את אותה הפעילות שוב, פשוט מכביד עליי ומבלבל אותי, כי כפי שאמרתי, מדובר בעשרות הערות שונות ומשונות שלא נגמרות. תודה מראש:)
 

איה1974

New member
נזכרתי בעוד משהו

כשאני ואחי יוצאים מהבית היא מחטטת לנו בחדרים, לעיתים מסדרת. קרה שהיא כבר הזיזה חפצים שלי ושל אחי ממקומם, ולא מצאנו את החפצים. קרה לי שהייתי צריכה אפילו להזמין שוב רשיון נהיגה שהגיע אליי בדואר, כי היא החליטה לשים בשקית דואר שהגיע אליי והיה מונח בחדר. אחי היה צריך להזמין איזשהו ציוד חשמלי שהיא זרקה בטעות כאשר "סידרה" לו את החדר. בגלל זה, אין לי רישומים אישיים שלי כמו יומן, כי תמיד יש לי תחושה שהיא מציצה בזה. אני חשה שאני חיה כמו בתוכנית "האח הגדול". שיש מעקב אחר כל תנועה שלי. הדלת שלי תמיד נעולה, גם בלילה, כי היא היתה נכנסת ולא דופקת בדלת. האם גם מתקשרת לאח השלישי שלא גר איתנו, ומספרת לו עליי ועל אחי. בין השאר היא גם מספרת על ההרגלים שלנו בבית ועל מה שהיא מצאה בחדרים. ומבקשת ממנו עיצות בקשר לאיך להתנהג אלינו. לגור איתה זה ממש מדכא, ולא פעם הייתי מוטרדת מאוד ונכנסתי לאינטרנט לדבר על הנושא עם ידידים. אך כשאני מדברת על עזיבה, האם מייד אומרת: "את לא חייבת לעזוב מהר, קחי את הזמן שלך".
 

איה1974

New member
אני רוצה להבהיר ולהדגיש

שלא מדובר על הערות חד פעמיות, אלא בקשה/דרישה, לשינוי הרגלים, ואימוץ ההרגלים שלה. למשל יש לה מנהג משונה, לשים מגבת פנים על רצפת האמבטיה לאחר הרחצה, ולדרוש לעשות זאת מאנשים שגרים בבית. את המגבת היא לא מרתיחה אחר כך, כך שבעצם מתנגבים בפנים עם מגבת שהיתה לפני כן על הרצפה. ניסיתי להסביר לה שיותר הגיוני לקנות שטיח אמבטיה, אך היא לא השתכנעה. כשגרנו עם אבינו בבית, היו לו גם הערות אובססיביות, וההערות שלה פחות בלטו. הוא היה מעיר לנו לא לפתוח מקרר או מכשירי חשמל ללא נעליים, היה סוגר לנו את דוד החימום, לא היה מאפשר להיכנס לתוך החדר שלו כשהוא נמצא שם. הוא היה אומר לי "תצאי" מגרש אותי משם, גם בתור ילדה. לי הוא לא מאפשר להתארח בבית שלו כשהוא גר שם כרגע לבד (מדובר על קוטג' עם 6 חדרים ושתי קומות) כי הוא טוען שאני אלכלך אותו והוא לא רוצה לנקות אחריי. כשאני מתארחת אצלו הוא לא מאפשר לי לשתות קפה ליד שולחן העבודה היכן שיש מחשב. וכו' וכו'.
 
ראשית - קצת סדר

ADHD לא נגרם מהתנהגות אובססיבית כזו או אחרת של גורם שלישי. שנית - כן, יש לך אמא שסובלת מ-OCD ולא מהיום. אם הבנתי נכון היא אינה מטופלת. את שואלת איך מתמודדים עם ההערות? כמה דרכים. 1- ללמוד להתעלם 2- ללמוד לענות לצורה ולא לתוכן. כשהיא מבקשת ממך לעשות כל מיני דברים מוזרים, אומרים לה שמדובר בבקשות מוזרות ולא סבירות ובהרגלים שקשורים לחרדות שלה - שלא קשורים אליך. את יכולה להבין שהטכסים הללו מרגיעים אותה באיזה אופן, אבל לך אין את אותן מחשבות וחששות, ולכן את לא תעשי דברים מוזרים שהיא מבקשת. כלומר, שאי אפשר לכפות טכסים על אנשים אחרים. היא מוזמנת לעשות אותם בעצמה כמה שהיא רוצה, אבל לא לבקש ממך. 3- בקשר לחטטנות... דלת נעולה זה טוב. גם כשאינך בבית.
 

איה1974

New member
תודה:) לגבי 2 -

אני עונה לה שהיא אובססיבית, והיא פשוט מכחישה את זה. הבעיה היא, שבנוסף לזה שהיא כופה עליי את הדברים האלה, היא גם מאיימת לזרוק אותי מהבית. וזה היה תמיד, מגיל 16. לצערי פיתחתי מספר בעיות נפשיות בגיל ההתבגרות כמו אגורפוביה, הייתי מרותקת תקופה לבית ולקח לי שנים להסתדר באופן עצמאי, כך שנאלצתי לחיות עם ההורים שלי, ו-ADHD, כך שזה מעין מעגל חוזר. תמיד שני ההורים נתנו לי תחושה שאני לבד בעולם, ובשעת הצורך לא יסייעו לי, ובמקביל, תמכו כלכלית. כך שהכפייה לאובססיות מלווה באיומי נטישה. אחת לחודש בערך יש לנו ויכוח קולני שמסתיים בזה שהיא לא מדברת איתי ימים, ופעם האחרונה זה היה מספר חודשים. גם אם אני פונה אליה בצורה סבלנית ומסבירה לה שאני לא יכולה לעקוב אחרי ההערות שלה, היא מתגוננת, צועקת עליי ואז לא מדברת איתי ימים. היא נותנת תחושה לא נוחה למישהו שגר בבית, ואני לא יכולה אפילו לצפות בתוכנית טלויזיה בסלון כשהיא צופה שם. גם כשהמזגן דולק, היא מכבה אותו כשלה קר, ללא התחשבות באחרים. קרה שהיא העירה את אחי מתוך שינה כשהיה בסלון: פתחה את התריסים המוגפים וסגרה את המזגן, התיישבה על הספה השניה ופתחה את הטלויזיה בקולות קולות. היא מה שנקרא "מתנהגת בבריונות". אבל כשרוצים לעזוב, היא פתאום אומרת "חכי, אל תמהרי". אני מאוד סובלת ממנה, בשיחה האחרונה שלנו אמרתי לה שכשאני גרה בבית יש לי תחושה של דיכאון קשה ותחושת חוסר אונים:( במיוחד אחרי שהיא מעירה לי הערות. פשוט קשה לי לסבול אות זה לאורך השנים. ובתגובה היא אדישה וגם מטיחה בי האשמות. שאני גרמתי לה לעזוב את הבית וכו'. היא מפילה עליי את הבעיות האישיות שלה. אני רוצה לציין שלמרות הכל היום אני כבר אקדמאית, ומתחילה עבודה במקום טוב, ואני רק פסיעה מלצאת מהבית. פשוט המצב הוא כזה שבמקום ללמוד למבחן היום 4 שעות, אני כותבת פה הודעות בפורום, כי אני חושבת "מה יהיה מחר, האם שוב אני אצטרך לנקות את המלח מהשולחן, לשים מגבת על רצפת האמבטיה, לנעול את הדלת ולהסתגר בחדר שעות, להימנע מלדבר עם אמא שלי כדי לא לספוג ביקורת, לכבס ביד כביסה ולנגב את הכיור אחר כך, לאכול רק טוסט אחד ביום, כי זה הכלל החדש, לשים את האיפור רק בסלסה החדשה בחדר הגיהוץ, לא לפזר טישו על השולחן, לספוג עוד הערות על זה שהחדר שלי לא מסודר, לשמוע שאני טורקת את דלת החדרים בלילה ומעירה אנשים. אהה ויש לה עוד בקשה: היא מספרת לי מידע, ומבקשת לא לספר לאף אחד. למרות שאני לא זוכרת בכלל על מה היא דיברה. לגבי 3 - נעילת החדר. היא טוענת שבגלל שאנחנו גרים בבית שלה, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה בחדרים שלנו. כי אנחנו תחת אחריותה. בגיל 16 כשנעלתי את החדר היא אפילו שברה לי את הדלת עם פטיש:). יש לציין שאני בסביבות ה-30 ואחי בסביבות ה-25, כך שאנחנו ממש לא תחת אחריותה ואנחנו דיי עצמאיים. לכל אחד חיים ועיסוקים משלו. שנינו בבית באופן זמני בלבד. מלבד מתן קורת גג, אני וגם אחי, סובלים משני ההורים שלנו רבות. מה שאני מספרת זה קצה הקרחון.. אני מודעת לזה שיש כאלה שיגידו שהייתי צריכה לעבור מזמן מהבית וכו'. אך העניין מורכב יותר. אני מתכננת לעזוב בשנה הקרובה. העניין הוא שמאוד קשה לשרוד בבית הזה יום ללא הערה או הטרדה, כך שאני זקוקה לכלי התמודדות מיידית. תודה על עיצותיך:)
 

yonadavg

New member
נפרדות

שלום איה נראה שלאמך יש קושי בנפרדות - ההבנה שאת אינך חלק ממנה ואתן שתי נשים נפרדות. (דרך אגב, גם אם ישנה התנהגות "אובססיבית" אין עדות ודאית במה שאת כותבת לקיומו של OCD). הדינאמיקה שאת מתארת - האם שלא משחררת אותך מהתכנים שלה ומצד שני מאיימת לנטוש אותך כאשר את מנסה ללכת בדרכך - מזכירה את הדינאמיקה שעשוי לעבור ילד עד גיל שנתיים מול אם אשר לא מאפשרת תהליך של עצמאות (השלמת תהליך של ספרציה-אינדיבדואציה). בשלב מסויים, כשהילד מתחיל להכיר את היכולות שלו, הוא הולך ומאפשר לעצמו יותר מרחק מהאם. בשלב כלשהו הוא יכול לחוש שהמרחק קצת מאיים עליו (למשל - האם יושבת על הספסל בגינה והילד מטייל עד קצה הגינה ופתאום נבהל כשאינו רואה את אמו). במקרה הטוב- האם תהיה זמינה לו, תרגיע אותו ותאפשר לו לצאת למסע מרתק נוסף. בקצה השלילי, האם "תעניש" את הילד על כך שהעז להתרחק ממנה או שתתקשה לקבל את העובדה שהילד שוב "נדבק" אליה לאחר שכבר השיג מעין עצמאות -וכך תפגע בתהליך העצמאות שלו. הילד עשוי להתקשות לפתח את הביטחון הדרוש לצאת אל העולם. כיוון שאמך מתקשה לספק לך "בסיס בטוח" על מנת לצאת ממנו לעולם - את צריכה לשים גבול ברור בין הצרכים שלה לצרכים שלך. על מנת שזה יצליח, את צריכה לשאול את עצמך מתי גם את נהנית מהמעורבות שלה בחיים שלך. באילו אופנים את מאפשרת לה להיכנס "בדלת האחורית" כאשר זה נוח לך. שאלה שיש לחשוב עליה היא האם את באמת אינך יכולה כעת לצאת מהבית, או שזה רק יהיה פחות נוח. המצב בו את נמצאת עכשיו הוא הרסני עבורך. האם באגורפוביה טיפלת באמצעות איש מקצוע? האם אותה מסגרת עדיין זמינה לך לצורך ליווי התהליך? בהצלחה יונדב
 

איה1974

New member
תודה יהונדב

לגבי מה שרשמת: אני לא בטוחה שאוכל בשלב זה לצאת מהבית, כי הקושי שיש לי הוא לא רק כלכלי, והוא לא רק נובע מאגורפוביה. באגורפוביה טיפלתי עם אנשים מקצוע ולבד, וכיום אני מסתדרת. הבעיה היותר עמוקה היא, ששני ההורים פגעו לי מאוד בבטחון העצמי ולא היו לי כישורים חברתיים בסיסיים. עד עכשיו קשה לי להתיידד עם אנשים, ולהכיר אנשים חדשים. היכולות שלי היו כל כך דלות, כך שהתמודדתי ע"י ניסוי ותעיה. עד היום היה לי קשה להתמיד במקום עבודה מעבר לשנה, ואין לי בטחון כלכלי. ואני עדיין לומדת. אני מנסה להתקיף את הבעיה עם טיפול ב-ADHD, מה שיתן לי כוחות וסבלנות להתמודד עם כל דבר. מדובר לדעתי במספר קשיים בבת אחת. שמעתי מכמה בעלי מקצוע שזה הרסני בשבילי לגור בבית, החל מגיל 20. העניין הוא שאם לא הייתי בבית, לדעתי הייתי גרה ברחוב, או חיה מקצבת ביטוח לאומי. מה שאני עשיתי זה שיקול קר כדי לשרוד מה שנקרא. אני לא חושבת שמי שנאלץ לחיות בבית כשהוא כל כך סובל, נשאר כי זה יותר נוח. לי ממש לא נוח, ואני לא סובלת את אמא שלי. פשוט שונאת אותה. וגם אמרתי לה את זה, שאני מאוד סובלת אבל נשארת כי אין לי אלטרנטיבה יותר טובה כרגע. בכל מקרה, העניינים ממש קרובים לפיתרון. כן פיתחתי כישורים חברתיים, כן סיימתי כמעט את הלימודים וגם מצאתי עבודה טובה. עכשיו רק צריך לוודא שהיא לא תנסה לחבל בדברים האלה.
 

yonadavg

New member
"עכשיו רק צריך לוודא שהיא לא תנסה לחבל"

לא צריך לשנות מה היא מנסה לעשות. את והיא אנשים נפרדים. מה שהיא עושה לא נוגע אלייך. - זה מה שאת צריכה לשנן לעצמך. בהצלחה
 
למעלה