התמודדות עם אבדן ואבל.....
ביום חמישי נפטר מסרטן מהיר ביותר בעלה של אחותי המאומצת
מאוד הססתי אם לקחת את הבנות לשבעה והחלטתי שלא... (כולל התיעצות עם חברה פסיכולוגית של ילדים) הם לא מכירים אותו כל כך (תמיד היה בצל שלה....) גם אותה הם לא פגשו כל כך הרבה, בעיקר אני נפגשתי איתה, הם קיבלו ממנה מתנות ושמעו את שמה הרבה, אבל הקשר איננו יומיומי... ככה שחסרונו לא יורגש על ידי הבנות שלי
הוא היה אדם מתוק שלא מזיק לאיש, אדם שמתהלך הרבה בצל - של אשתו שהיה מאוהב בה מגיל העשרה, שהיא מאוד דומיננטית, ונראה לי שהסרטן שלה הכה בו כל כך חזק, שפשוט לא יכל לזה.... אבל אני לא יודעת כי על הסרטן שלה אסור לדבר. נעלם....
אמא שלי סיפרה לי על ההלוויה רק אחרי שכבר היתה (אף אחד לא ידע על הסרטן שלו - 3 שבועות מהגילוי הלא מוקדם בעליל ועד קריסת מערכות מלאה
) וחבל כי יכולתי להשאיר את הבנות ולהגיע ביום שישי.... כמו שאתן רואות אני די מבולבלת - גם הפוסט הזה די מבולבל לי... כותבת מחשבות לא מסודרות שעפות לי בראש.... לא יודעת אפילו מה אני רוצה לומר... המחלה הארורה הזו! תשמרו על עצמכן ו@!#%$!@ תבדקו. גילוי מוקדם כל כך חשוב ויש מצב שיציל חיים!!!! ואם לא - לפחות יאפשר לאנשים להפרד כמו שצריך!
ביום חמישי נפטר מסרטן מהיר ביותר בעלה של אחותי המאומצת
