התמודדות עם אבדן ואבל.....

דש1דש

New member
התמודדות עם אבדן ואבל.....

ביום חמישי נפטר מסרטן מהיר ביותר בעלה של אחותי המאומצת
מאוד הססתי אם לקחת את הבנות לשבעה והחלטתי שלא... (כולל התיעצות עם חברה פסיכולוגית של ילדים) הם לא מכירים אותו כל כך (תמיד היה בצל שלה....) גם אותה הם לא פגשו כל כך הרבה, בעיקר אני נפגשתי איתה, הם קיבלו ממנה מתנות ושמעו את שמה הרבה, אבל הקשר איננו יומיומי... ככה שחסרונו לא יורגש על ידי הבנות שלי
הוא היה אדם מתוק שלא מזיק לאיש, אדם שמתהלך הרבה בצל - של אשתו שהיה מאוהב בה מגיל העשרה, שהיא מאוד דומיננטית, ונראה לי שהסרטן שלה הכה בו כל כך חזק, שפשוט לא יכל לזה.... אבל אני לא יודעת כי על הסרטן שלה אסור לדבר. נעלם....
אמא שלי סיפרה לי על ההלוויה רק אחרי שכבר היתה (אף אחד לא ידע על הסרטן שלו - 3 שבועות מהגילוי הלא מוקדם בעליל ועד קריסת מערכות מלאה
) וחבל כי יכולתי להשאיר את הבנות ולהגיע ביום שישי.... כמו שאתן רואות אני די מבולבלת - גם הפוסט הזה די מבולבל לי... כותבת מחשבות לא מסודרות שעפות לי בראש.... לא יודעת אפילו מה אני רוצה לומר... המחלה הארורה הזו! תשמרו על עצמכן ו@!#%[email protected] תבדקו. גילוי מוקדם כל כך חשוב ויש מצב שיציל חיים!!!! ואם לא - לפחות יאפשר לאנשים להפרד כמו שצריך!
 

אורora

New member
../images/Emo201.gif לא פשוט בכלל ../images/Emo10.gif

איך אחותך מתמודדת? יש ילדים?
 

דש1דש

New member
יש גם נכדים

אחותי חזקה באופו שלא יאמן. שור הבנות? קשה להן....
 

נוRית

New member
../images/Emo201.gif סיפור עצוב

בקשר לבנותייך - אפשר לספר ברמה שיבינו, אבל באמת לא צריך יותר מדי, בעיקר לאור ההיכרות השטחית. לגבייך - מצער לשמוע שלא ידעת ולא הגעת ללוויה. אבל אני בטוחה שאת "שם" עבור אחותך המאומצת, וזה מה שהכי חשוב.
 
מסכימה עם ההחלטה.

ברמת היכרת כ"כ שטחית זה בהחלט נראה מיותר להכביד על הבנות עם הסיפור הזה. לא קל, תנחומיי
(ולמרות זאת, לדעתי עדיף כך מאשר גסיסה איטית ואיומה מהמחלה).
 

אביב2004

New member
מצטרפת בחום להמלצה על בדיקות שגרתיות..

ולך, דשדש קחי את הזמן ואם הקשר ביניכן אישי אז חשוב חשוב ללוות גם אחרי שבעה וחודש, אז האבל מכה בעוצמה, בעיקר כשזה מגיע כל כך בהפתעה. שלא תדעו עוד צער!!!
 

יולי 7

New member
עצוב... ../images/Emo201.gif

ומפחיד. קשה בכל מקרה. גם אם מספיקים להיפרד
 

catנוע

New member
../images/Emo201.gif עצוב...

אני מבינה אותך וחושבת כמוך שאם הילדות לא ממש הכירו, אין סיבה להכניס אותן לכל הסיפור עכשיו. לגבי גילוי מוקדם וכל זה, יש לי משהו להגיד. חשוב מאוד להבדק למה שאפשר לגלות מוקדם ולטפל, כלומר סרטן השד, הרחם, העור וכדומה. אבל, וזה אבל גדול - יש סוגי סרטן שאי אפשר לגלות מוקדם, למשל כל מיני סרטנים של מערכת העיכול, וגם אין טיפול, ואני דווקא חושבת שבמקרה כזה זאת ברכה (אם אפשר לומר את זה ככה על משהו כזה) שהקריסה היא מהירה. כמעט תמיד כשמגלים סרטן בכבד/לבלב/קיבה וכדומה המצב הוא כבר קריטי, ואין גילוי מוקדם (חוץ מלסרטן המעי הגס שבו אפשר גם לטפל...), וגם אין טיפול. אי אפשר לשרוד בלי קיבה או בלי כבד למשל (בלי מעי גס אפשר, לא באיכות חיים משהו, אבל אפשר). ואז, בעיני, זה שהקריסה היא מהירה, ולמעשה האדם לא מספיק לסבול הרבה, זאת בהחלט ברכה. (גילוי נאות: אני כותבת את זה אחרי שראיתי את סבתא שלי גוססת מסרטן במשך שנה וחצי, בלי שאפשר היה באמת לעשות משהו מלבד לחכות לסוף. וה'לחכות' הזה היה מלווה בכל כך הרבה סבל וכאב שאני באמת לא מאחלת את זה לאף אדם בעולם).
 
למעלה