הי שוב!!
גם אני בשמירה כבר שלושה שבועות!! בהחלט נקודת שבירה, עד עכשיו לא הייתי לבד, בעלי סיים את עבודתו במקום אחד והיה בחופש עד ההתחלה במקום החדש (היום). קראתי את מה שכתבת והסתכלתי על עצמי- אני עם טרנינג, השיער מבולגן,לפחות קמתי מוקדם כדי לארגן את הקטנה לגן... אני קוראת ספר טוב ומקווה שביום ראשון הרופא שלי יגיד שזה בטוח בשבילי ולהמשך הריון תקין לחזור לעבודה. היו לי המון ביקורים מחברות בתקופה הזו, חברה אחת בחופשת לידה, עוד אחת ללא ילדים ומגיעה בערב, עוד חברה שעד שבוע שעבר הייתה בחופשת לידה, האחיות שלי כאן הרבה, אני הרבה אצל ההורים עם הקטנה (כשבעלי לא בבית), העיקר לא להיות לבד עד שאני די שמחה על כך שאני קצת לבד עכשיו. מהעבודה מתקשרים די הרבה, כדי לשאול לשלומי ולא בענייני עבודה, גם אני לא יכולה לעבוד מהבית. בסה"כ הזמן עובר לי די מהר, אבל די צפוי שזה יהייה כך, כשמטפלים בילד הזמן טס (ואני מאחלת לך לגלות את זה כשיגיע הזמן) ולגבי הגיסה- ברור שהיא אכולת קינאה ומנסה לפגוע בדיוק איפה שהכי רגיש עכשיו- ההגבלות בעקבות ההריון. תשמעי, אני מטפלת באנשים במסגרת העבודה שלי, לעיתים המטופלים שלי הם לא אנשים קלים, מאוד לא נעימים, ממורמרים ומרוכזים בעצמם בעקבות מצב פיזי או נפשי לא טוב, מה שלמדתי זה לא לרחם על אלה, להעמיד אותם במקומם כשצריך אבל תמיד לזכור שהם לא במצב לראות דברים מהצד שלי, מבחינתם אני חזקה מהם וטפוטפו בבריאות תקינה, אז מרשים לעצמם להתנהג לא יפה. אני לא נוטרת טינה ולא זוכרת להם ולאט לאט הם מפשירים ובסוף מבינים שאני לטובתם ולא כדאי להם להתנהג אליי לא יפה. אני מציעה לך לנסות לסלוח לה, העצבים- לא טוב לעוברים, השקעת האנרגיה בקנאית כזו- מיותרת לגמרי, תנסי להחליק את התקופה הזו ולהישאר בלי כעסים עליה כדי שכשהיא תתגבר על עצמה תהיי מוכנה לפתח מערכת יחסים בלי מטענים. זה נהייה חשוב יותר כשיש ילדים.
