התלבטות לגבי מוצץ

Shellylove

New member
התלבטות לגבי מוצץ

אז ככה, שלי (בת 1.7) עדיין יונקת (ואוכלת כמובן הכל) זנחה את המוצץ בגיל 3 חודשים (הבינה שיש משהו יותר מוצלח באיזור) ומאז לא רצתה. למרות זאת נשאר לי בתיק שלה מוצץ, כי לפעמים בנסיעות היא הייתה משחקת איתו וזה היה מעביר את הזמן. לפני יומיים חזרנו מאוחר והיא קצת בכתה ופתאום מצאתי את המוצץ והצעתי לה אותו (לא יודעת למה בדיוק) והילדה מצצה. אני לא כל-כך בטוחה אם זו ממש מציצה כהרגעה או סתם משחק, אבל מאז היא ביקשה את המוצץ מספר פעמים ואף לקחה אותו לבד כשהוא היה זמין לה. שאלתי היא איך להתייחס למוצץ מעכשיו? האם לעודד/להציע לה אותו? או שחבל להתחיל עכשיו עם ההרגל הזה שאח"כ יצריך גמילה? מאחר וכרגע זה "בשליטתי" אם המוצץ יהיה זמין או לא, נראה לי שבאפשרותי עדיין לכוון אותה, כלומר להציע לה אותו או להפוך אותו לזמין, או לחילופין "להעלים אותו מהשטח". חשוב לציין כי אני בכלל לא יודעת האם המוצץ ייהפך לאמצעי הרגעה (ואולי יעזור בגמילה מהציצי, לכשתגיע), אבל אני מתלבטת אם בכלל להציע את האפציה הזאת בפניה. מה דעתכן? האם יש לכן נסיון עם התחלה מאוחרת עם מוצץ?
 
אם את רואה שזה עוזר לה אז בכיף...

בהחלט.מדוע למנוע מילדה שהיא בכל שזאת עדין פעוטה וצעירה אביזר שגורם לה רגיעה והנאה ואף מפעיל אותה.כמובן שאין צורך "לדחוף" לה אותו כל הזמן אבל שיהיה אופציה רצויה למיקרים כמו שאת מתארת.אני דוקא ממליצה שהמוצץ יהיה גלוי כך שהילדה תראה אותו ותדע שהוא שם וזמין לה בכל עת,מניסיוני כל ילד חיב איזה חפץ מעבר מרגיע(ומה קורה כשאינך יכולה להניק?בטוח יש מצבים כאלה)אם היא לא תרצה היא גם לא תיקח ואת מבחינתך תדעי שיש אופציה. שלך חנה גונן
 

Shellylove

New member
אז זהו, שאני לא בטוחה

שזה עוזר לה, לפחות נראה לי שעדיין לא ושזה בגדר משחק. כשאני לא נמצאת (ואז לא יכולה להניק) היא מוצאת פתרונות אחרים, אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להוסיף לה את המוצץ (בצורה אקטיבית) כפתרון. ולמה כל ילד חייב חפץ מעבר?
 

נעה גל

New member
קשה לי להאמין שבגיל כזה מוצץ יהפוך

להיות אמצעי הרגעה, אבל תמיד יש פעם ראשונה
. אני מכירה בת שנתיים חמודה שעד גיל שנה מצצה אצבע, יום אחד היא פגשה תינוק שהמוצץ שלו מצא חן בעיניה, היא הוציאה את האצבע מהפה לקחה לו את המוצץ ומאז היא עם מוצץ ובלי אצבע. אני חושבת שאני לא הייתי מיחסת שום חשיבות למוצץ (כלומר, משאירה אותו גלוי) ולא בונה עליו לעזרה בגמילה מהנקה. אם היא תרצה - תקח. אם לא, אז לא. התשובה שלי נובעת מכך שממש קשה לי להאמין שהיא תהפוך את המוצץ להרגל.
 

לאה_מ

New member
אני חושבת כמו נעה, ובכל זאת...

שירה מעולם לא מצצה מוצץ. בהיותה תינוקת רכה היא סרבה בכל תוקף למוצץ. אחר כך גילתה את האצבע שלה - דבר פשוט נהדר - ולצערי נגמלה ממציצת האצבע לפני גיל שנה, והרבה לפני שאני הייתי מוכנה לגמילה הזו. מכל מקום, באחד הביקורים אצל חברים, נתגלגל לידיה מוצץ של חברתה, והיא התחילה לשחק בו. אני חושבת שהיא היתה כבר בת שנתיים וחצי או אפילו יותר. מאז בכל פעם שהיינו מגיעים לאותם חברים, היא היתה "מתחברת" מיד למוצצים של חברתה. זה תמיד היה מוגדר כמשחק, אבל לא משנה מה הן עשו, היא היתה עם המוצץ בפה או ביד. אישית יש לי יחס מאד אמביבלנטי למוצצים. מצד אחד אני מכירה ביכולת ההרגעה שלהם, אבל מאידך, אם מי מילדי מכניס את הפלסטיק הזה לפיו, מיד מתמלא לבי צער עמוק על כך שמעתה אאלץ לראות את טבעת הפלסטיק הורודה/כחולה/צהובה/ירוקה במקום את השפתיים המתוקות שלהם. בקיצור - לא ממש כוס התה שלי. למרות שסברתי בדיוק כפי שנעה אומרת, שאין סיכוי שבגיל כזה המוצץ יהפוך עבור שירה לאמצעי הרגעה, או שהיא תתמכר לו בצורה שתחייב גמילה מאוחר יותר, עדיין המשחק הזה היה קצת אינטנסיבי מדי בעיני, והיה לי מאד קשה להתאפק שלא להעיר לה (ומדי פעם הייתי מעירה בקול רפה
). זה נמשך עד לא ממש מזמן, אם כי במינון הולך ויורד, ואני לא משוכנעת שאם היא תפגוש היום מוצץ לא יעלה בדעתה למצוץ אותו. כמשחק, כמובן, אבל אמרתי כבר שהסובלנות שלי למשחק הזה גוזלת ממני הרבה תעצומות נפש. מכל מקום, אני לא חושבת שזה יוביל להתמכרות. אבל קחי בחשבון גם את היכולת שלך לסבול את זה כשזה מתחיל מאוחר...
 

Shellylove

New member
האמת שלראות אותה

עם המוצץ בפה היה ממש משונה, כל המשפחה באה לראות והתפקענו מצחוק מזה שהיא עם מוצץ. גם אני לא ממש מתה על "סותם הפיות" מפלסטיק ולכן ההתלבטות שלי.
 

דסי אשר

New member
נסיון טוב עם מוצ גיל שנה ו 3 חודשים

הי, טיפלתי בילד יונק ואוכל הכל, ללא שום אוביקט מעבר. בבית הלך לישון עם הנקה(כאמצעי רגיעה, לא כאוכל). אצלי שמתי לב, שהליכה לישון מלווה בבכי רב, הרגשתי שהוא ממש"כועס" עלי שאין לי ציצי להגיש לו. בידיעת ההורים הצעתיע לו מוצ וזה עבד נהדר. הוא רק לוקח אותו כאשר נכנס למטה לשיון. הוא לא זקוק לו במשך היום. נכון, הוא מקסים, טוב לו בחייו לפי תפיסתו, בוכה רק שמציקים לו, מתנחם בקלות עם חיבוק, בוכה שרעב או עייף. אז כאן קבל בגיל מבוגר אוביקט מעבר, שלא הזיק לו, אלא מקל עליו את תהליך ההרדמות. הוא גם לפעמים נרדם, אם עייף מאד, בלי שום דבר. היה ילד אחר, שאמו בקשה שאתן לו מוצץ רק במטה. הוא היה זקוק לו יותר. אבל עשיתי כדברי האם, ומאחר והלול שלו היה במרכז המשפחתון, הוא לא הרגיש מוצרא לחדר אחר. כל פעם שביקש להרגע עם מוצץ, הכנסתי אותו למטה. אחרי שתי דקות קם, ביקש לצאת, לבקשתי הושיט חלי את המוץ, ולרא היה עם "הפקק" על הפה. זה עניין של הרגל. ילד שמוצץ אצבע, משום שרוצה להיות עסוק, לא כל היום משאיר את האצבע בפה... דסי
 

Shellylove

New member
בגן היא נרדמת לבד

(לפעמים עם קצת ליטופים מהגננת), כך שאני יודעת שבשעת הצורך היא מסתדרת בלי שום חפץ מעבר.
 
למעלה