התייעצות

answer110

New member
התייעצות

אני בדרך! כלל אני קוראת כאן ולעיתים מגיבה אך הפעם יש לי שאלה. יש לי חברה ( שתינו מגיעות מהתחום הטיפולי) טובה . אך בתקשורת איתה בעבר מאוד נהנתי , לעומת זאת בזמן האחרון אני מרגישה שהיא מתחילה להכביד עלי מאוד, ועם זאת לא רוצה לנתק עימה קשר. היא כל הזמן מתלוננת ועל כל דבר, ונמאס לי להראות לה מה לא נכון בגישה שלה כי אני חברה שלה ולא המטפלת שלה. פשוט בכל פגישה, בכל שיחת טלפון אני שומעת על כמה היא בן אדם מופלא כל כך וכמה כולם נוראיים, היא פשוט מוציאה הכל מפרופורציות, והקטע הוא ( וגם אמרתי לה, ברגע בוטה של חולשה) שהיא פשוט מזוכיסטית שאוהבת לסבול . אני צריכה אולי לציין, שיכול להיות שהתחום מעט השפיע עליה אבל לרעה , כי כל דבר, אבל כל דבר היא מנתחת לפרטי פרטים, גם את עצמה, גם את החבר שלה ואת המעסיקים שלה ולוקחת את הדברים למקומות שליליים, למשל אם חבר שלה לא התקשר אליה, אז זה עובר ניתוח פסיכולוגי שלם. ואז הגעתי למסקנה שזה שאני מחזיקה בה כחברה אומר גם עלי את בדיוק אותו הדבר במידה מסויימת. בכל מקרה, זה לא רק התלונות שלה, זה גם העובדה שאמרתי לה מספר פעמים לאחרונה, ( בגלל שנגמרה לי הסבלנות) שאין לי את הכלים בשבילה,ושהיא חייבת ללכת לייעוץ מקצועי, היא דווקא השתכנעה. העניין הוא שאני חופרת לה על הייעוץ הזה כבר יותר מדי זמן ואין לי תחושה שהיא תלך, כי נראה לי שהיא באמת נהנית להתלונן ולסבול. ועוד דבר, יש בה הרבה דברים מקסימים אחרים שלא פרטתי כאן, שבזכותם כן שווה לי להחזיק בה כחברה, כי היא באמת חברה טובה. והשאלה בעצם , גם בתקופת הלימודים שלי נכנסתי למעין תסביך המטפלת של כל העולם, אבל עשיתי את הסוויץ די מהר וחזרתי לעצמי. היא לעומת זאת לא ממש מדברת על דברים סתם. למשל על אקטואליה, על הסרט שראיתה אתמול, על סתם שטויות. תמיד הכל מאוד כבד, מאוד עמוק ודורש טיפול ולא בא לי. (וכן, יש לי עוד חברות). אז מה הייתם מציעים? נ. ב. לא היה אמור לצאת כ כ ארוך :)
 
בקטנה

לצערי אין לי עצה מעשית בשבילך. אני רק יכולה לספר לך שכשאני הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה, הייתי כנראה די דומה לחברה שלך
מנתחת כל דבר עד אינסוף, והרוב כמובן לכיוון שלילי. בעיקר שנחשפתי לתחום הזה כבר בגיל צעיר מאוד (את ספר הפסיכולוגיה הראשון קראתי בגיל 12...). זו מין "הרעלת פסיכולוגיה".
הדבר היחיד שעזר לי היה -- לעזוב את החוג לפסיכולוגיה, ולעבור לתחום לגמרי אחר (מדעי הרפואה).

איכשהו הצלחתי להתאפק עם זה עד שסיימתי את התואר...
גם היום, כפי שאפשר לראות, הראש שלי מלא פסיכולוגיה -- אבל נדמה לי שזה כבר במינון יותר סביר.
 

רצון3

New member
שלום!! :)

מה שלומך? לא כל כך הבנתי לגבי מה שאלת יותר- לגבי מה לעשות עם חברתך באופן מעשי, או לגבי העניין שלך- שיש לך נטייה להכנס ל״תסביך המטפלת״ גם עם חברים, שלכאורה זה לא אמור להכנס כאן.

אני חייבת לציין שיש לי גם כן חברה טובה שכזו, שרואה הכל (אבל באמת הכל) בצורה שלילית, ומתבטאת בצורה קיצונית על כל דבר, ממש כמו שרשמת- כל הזמן גם אם זה דבר פעוט כמו מישהי שלא התקשרה אליה יום אחד או מישהי שלא חזרה אליה אחרי שהתקשרה.

הם חברתך חוותה פעם איזה קושי מסויים? או שחווה עכשיו משבר?
ביטויים קיצוניים או תפיסת עולם קיצונית מעידה על- 1. חוסר בטחון פנימי, ורצון להפגין ולשכנע את עצמי שאני טוב מול כולם שהם לא כמוני. יש כאן ״עבודה״ מהחוץ לפנים, כביכול- שכנוע ע״י דיבורים ומילים חיצוניים.
אולי יש כאן כאב, שמבוטא באמצעות ראייה שלילית על המציאות.
2. תפיסת עולם באמת מעוותת, שעשויה לנבוע מגאווה או מתחושת עליונות מסויימת.
כאן יש אמונה פנימית שמתבטאת בעזרת המילים החיצוניות.

אולי חברתך נמצאת בתקופה קשה או רעה, שבה היא מבטאת את הכאב חוסר הבטחון או הלחץ שלה באמצעות הדיבור.
לפעמים צריכים לנסות לקרוא בין השורות, אולי הנטייה המזוכיסטית הזאת נובעת מרצון לתשומת לב.

בכל אופן, כיוון שהיא חברתך, אז אנחנו כמובן מכוונים למה שיסדר את העניינים ביניכן, ובכלל יעזור לה.
אני למדתי, שבעמדה כזאת של חברה, קשה מאוד להשפיע או לנסות לשנות גישה של חברות שלי.
אפשר תמיד לדבר, ולהתווכח, גם על השקפת עולם, אבל בגלל העמדה הבעייתית הזאת- שאנחנו סה״כ אחרי הכל אמורים להיות חברים ולא מטפלים, לא כדאי להכנס למקום הזה של ״תסביך המטפל״ כמו שציינת.
אז מה עושים?

משנים את עצמנו. או לפחות מנסים. מה זאת אומרת? יש 2 צדדים למטבע.
אם אותה, יהיה קשה לשנות או זה בעייתי לפעול עליה משהו, נפעל על עצמנו.

רבי נחמן בספרו ״ליקוטי מוהר״ן״ כותב שכאשר אנחנו חושבים על מישהו בצורה רעה, או בצורה שלילית, הדבר מחזק את המציאות עד כדי כך שהופך את אותו אדם להיות באמת שלילי כמו שאנחנו חושבים.
זאת אומרת, כשאת מדברת איתה, נפגשת איתה- המחשבות שלך מתרגמות לדיבור ולמציאות, כך שגם אם את חושבת עליה דברים רעים, זה מבוטא אצלך, גם בצורה שאינך מודעת אליה לפעמים- בטון דיבור, בתנועות הגוף ומשדר דחייה מסויימת, באופן כזה, את כביכול ״מחזקת״ אצלה ומעצימה את הכח ה״רע״ שלה, בכך שאת מאמינה בזה, ומבטאת את זה בדרכים שונות. ולהפך- כאשר אנחנו חושבים על מישהו בצורה חיובית, ושופטים אותו לכף זכות, אנחנו מעלים אותו לנקודה הזאת, כך שבכל דיבור איתו ובכל מפגש- אנחנו מעצימים את הטוב שבו, דרך זה שאנחנו מאמינים בחיובי שבו ומשדרים את זה לאותו אדם. ודרך זה אותו אדם, כשרואה ומרגיש שמאמינים בו ומסתכלים עליו בצורה חיובית, הוא מתחזק לכיוון הזה.
זאת עמדה שקצת קשה לעבוד עליה, והיא גם לא תמיד מביאה לשינויים בטווח הקצר...
אני חושבת שכשאר למשל אומרים למישהו- ״למה אתה מדבר ככה? לא מתאים לך, אתה בד״כ חיובי!! למה פתאום אתה אומר דברים כאלה? באמת שמוזר.״ זה שונה מלהגיד למישהו- ״אממ האמת שנראה לי שאתה טועה בעניין הזה״


אני מבינה אותך לגמרי, לגבי העניין שזה באמת מכביד מאוד. ובאמת כדאי שתשארי במשבצת ה״חברה״ ולא במשבצת ״המטפלת״ כי זה עלול לפתח תלות לא נעימה בין אנשים הקרובים אלייך- אלייך. וזה גם יעיק עלייך בסופו של דבר, כך שעשית טוב שיעצת לה ללכת לייעוץ. בכל אופן, אם יש לה את הצורך הזה שיקשיבו לה- אם יש לך את הרצון והפנאי להקשיב לה, אולי זה יפעל בצורה כזאת, שעם הזמן הצורך הזה יפחת לה. זה מאוד תלוי בחברה עצמה...

בהצלחה רבה!!!
 

answer110

New member
תודה רבה לשניכם על שתי התגובות המושקעות

הן מאוד עודדו אותי. יש משהו שעדיין לא ממש הבנתי וקשור לתסביך המטפלת. רצון, האם תסכימי איתי שבמידה ואיישם על עצמי את מה שהצעת ( וחלקית אני מיישמת) זו גם דרך טיפולית, כלומר עדיין אמצא בתור תפקיד ה״מטפלת״ שבשליטה, והחברה היא זו שזקוקה לחיזוקים הנ״ל. או שמא לא הבנתי נכון את הדברים. אך בלי קשר אעבוד על מידה זו שמאוד אפקטיבית בעיני.
 
בבקשה

ו... בקשר ל"תסביך המטפלת" אמנם שאלת את רצון, ובכל זאת אני רוצה לזרוק עוד איזו נקודה למחשבה:
אני, בחיים האישיים שלי, הגעתחי למסקנה שבשבילי, חברה -- זו מישהי שלפעמים אני ה"מטפלת" שלה -- אבל לפעמים היא ה"מטפלת" שלי.
 

רצון3

New member
נכון,

אם אפשר לציין פה את הקשר הדו כיווני. לא נראה לי שהתכוונת לזה, אבל בכל זאת. כמו שיש בפיזיקה כח דו כיווני. החוק השלישי של ניוטון אומר שכל גוף מסויים שיפעיל על גוף אחר כח כלשהו- הגוף השני (שעליו מופעל הכח) יחזיר לגוף המפעיל אותו כח באותה עצמה.

תמיד אמרתי, שלעזור לאחרים זה הדרך הכי טובה לעזור לעצמך.
כל דבר טוב שעושים חוזר דרך מסתרי החיים בחזרה אלינו...

:)
 


אקציה שווה לריאקציה -- זה ברור


ולמי ששכח את החומר בפיזיקה:
אפילו אם אתה לוחץ על שולחן, שצמוד לקיר -- חפץ דומם לגמרי, השולחן דוחף אותך באותו כוח, בכיוון ההפוך. בגלל זה כשאנחנו דוחפים קיר, אנחנו נסוגים אחורה.

השאלה: האם שווה להפעיל כוח על מישהו, רק כדי להידחף אחורה?


(הרהורים פיזיקליים לשעת לילה מאוחרת).
 

רצון3

New member
:)

בסופו של דבר את צודקת, אפשר להגדיר את זה כדרך טיפולית, אבל אפשר להגדיר את זה גם כדרך חיים כללית בהסתכלות על אנשים. נכון שבמקרה הזה התנהגות שכוללת כך וכך דברים תשפיע בצורה חיובית על חברתך, אבל זה לא אומר שזה הופך אותך למטפלת שלה בכך שבחרת בדרך הזו, תגדירי את זה פשוט ברצון שלך לקרב אותה למשהו טוב. :) בדרך החברית של העניין. נכון שמקרה הזה ספציפית זה נעשה מתוך מחשבה, ורצון- לשינוי בחברתך, אבל זה לא אומר שאם מעשה הוא לא ספונטני זה לא חברי...
נראה לי שהסוד כאן הוא לקחת את הנושא בפשטות, מבחינתך אני מתכוונת, מבלי להכנס יותר מדי להשלכות של המעשים, או למה גורמת כל פעולה שלך- האם היא טיפולית יותר או חברית יותר.
בסופו של דבר אנחנו בנויים מהרבה יסודות, בכל אחד מאיתנו יש את היסוד שמקשיב ומייעץ, ויסוד שמתייעץ ושואל, היסוד של המטפל, המטופל, החבר... ופשוט במקרה הזה את מנסה לקרב חברה לדרך טובה.
האם למשל כשאח שלך, (לדוגמא, או של כל אחד אחר) צועק עלייך שתביאי לו את המחשב, כשאת עונה לו בצורה יפה ולא מחזירה לו צעקות, האם זה נובע מהרצון החינוכי שלך לחנך אותו וללמד אותו מתוך דוגמא אישית איך מדברים? אפשר להגדיר את זה כך, ואפשר להגדיר את זה פשוט בכך שאת עונה לו יפה כי את לא רואה סיבה לצעוק עליו בחזרה, והתגובה שלך נובעת מסוף מעשה במחשבה תחילה. אפשר לפרשן את התגובה ומניעיה לכאן או לכאן- אבל הכל מסתכם בסופו של דבר באיך שאת רואה את הדברים ומגדירה אותם.

מקווה לשמוע שהכל הסתדר בסוף :)
 
הזכרת לי

את שתי ההרצאות הבאות:

הרצאתו של מרטין סליגמן (האבא של הפסיכולוגיה החיובית) על איך יכולה הפסיכולוגיה לעזור לאנשים גם כשאינה ממוקדת במודל ששם את המחלה במרכז
http://www.ted.com/talks/lang/he/martin_seligman_on_the_state_of_psychology.html

ואת ההרצאה של דן גליברט שמדבר על ה"מדע" מאחרי אושר או שמחה
http://www.ted.com/talks/dan_gilbert_asks_why_are_we_happy.html
 

ladybug4NLP

Active member
תודה יעל-ואת הזכרת לי שמה שאני מאד אוהבת

אצל זליגמן זו התיאוריה שהוא פיתח בקשר לחוסר אונים נלמד
כאן מויקיפדיה:
Seligman's foundational experiments and theory of "learned helplessness" began at University of Pennsylvania in 1967, as an extension of his interest in depression. Quite by accident, Seligman and colleagues discovered that the conditioning of dogs led to outcomes that were opposite to the predictions of B.F. Skinner's behaviorism, then a leading psychological theory.[5]

Seligman developed the theory further, finding learned helplessness to be a psychological condition in which a human being or an animal has learned to act or behave helplessly in a particular situation — usually after experiencing some inability to avoid an adverse situation — even when it actually has the power to change its unpleasant or even harmful circumstance. Seligman saw a similarity with severely depressed patients, and argued that clinical depression and related mental illnesses result in part from a perceived absence of control over the outcome of a situation.[6] In later years, alongside Abramson, Seligman reformulated his theory of learned helplessness to include attributional style.[7]

מצאתע בפעמים אצל מטופלים שלי אבל במקרים רבים דווקא בפורומים שונים של האינטרנט הנושגעים לנושאים פסיכוליים או דומים שיש הרבה בן ה"חוסר האונים הנלמד".
שאם תשימי לב, לפעמים אנחנו קוראים הודעה הפתרון שלה נראה/נשמע די פשוט או חוסר האונים הוא המרכיב הבולט שלו וסביר להניח שנלמד בנסיון החיים של האדם

זו לא רק תיאוריה אלא גם משהו שהוכח בשטח וטוב שכך

כל הכבוד לסליגמן
 
למעלה