התייעצות קלה, האם אני סתם מדמיינת או זה מוכר

תאומים82

New member
התייעצות קלה, האם אני סתם מדמיינת או זה מוכר

לעוד אמהות....
ולהלן הסבר: יש לי תואמים בנים מקסימים וחמודים בני זנה וחצי - לא זהים ולא דומים בכלל, כל מי שרואה אותם מתפלא מה הקשר בניהם, האחד ממש דומה לי ולמשפחתי והתאום השני ממש דומה לבעלי ומשפחתו (יש לציין שאני מתה על זה וטוענת שהם דאגו לזה מעוד מועד כדי שלא יהיו אפליות
). ועכשיו לסיפור- אני מזהה אצל חמתי יחס מועדף לתאום אחד מהשנים (לא במקרה לתאום שדומה למשפחה שלהם). זה מתבטא בכל מיני מישורים- חיבוקים ונשיקות, מחמאות ותשומת לב מועדפת. אם צריך להחליף חיתולים אז היא מחליפה רק ל"תאום המועדף", אם היא עוזרת בהאכלות, היא מאכילה כמובן רק את "התאום המועדף". אני לא יכולה להגיד שהיא לא מתייחסת לתאום השני בכלל אבל זה ממש ניכר לעין, בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות וחשבתי אולי רק אני רואה את זה אבל ככל שהזמן עובר אני שמה לב לזה יותר ויותר.
האם מוכר למישהי?
האם התחרפנתי?
אם היה קורה לכן הייתן מגיבות?
חייבת להגיד זה ממש מפריע וכל פעם שאנחנו מבקרים אצלם או הם אצלנו אני כל הזמן עסוקה בלהעניק תשומת לב לתאום "הפחות מועדף" כדי שלא ירגיש בשום הבדל....

זהו פרקתי את שעל
....

עצות יתקבלו בברכה
 

mishmish04

New member
מוכר. אין לי זמן כרגע לתשובה ארוכה

הפיתרון- אם זה מאוד קיצוני - להעירר בעדינות.
אם לא - לנצל את הזמן ואת ובעלך תנו זמן איכות לילד השני.
 
כמה מוכר .... אני הערתי את תשומת ליבו של אבא שלי על כך שהפיצי מועדף אצלו.
הוא הכחיש ואישר באותה נשימה.
בפועל, זה לא עשה כמעט שום הבדל. הוא מנסה להתייחס קצת יותר לפיצית, אבל בתכלס, הפיצי נשאר מועדף באופן מאד מאד בולט.
זה מציק לי לראות את זה, אבל אני לא בטוחה שיש דרך לשנות את זה.
 
איזה קטע ! ענק ממש כמו אצלנו !!!...

שני בנים מדהימים - רק בני חודשיים ולא דומים בכלל כל אחד תפס צד וגם אני מתה על זה ,
וגם אצלי חמותי קשורה יותר לתאום אחד (אבל דווקא זה שדומה יותר לצד שלנו ),
אז ראשית זה מוכר .
שנית ממש לא התחרפנת !
ואני אספר לך איך אני רואה את הדברים :
אצלי זה גישה לחיים לא מאמינה בדברים רעים בכוונה תחילה(לפעמים נאיבי מידי -אז מה!) בכול אופן לכל דבר אני מוצאת הסבר חיובי שעוזר לי לראות את הדברים ברוח טובה .
התאום הכביכול מועדף איתן היה בפגייה וכולם דאגו וחששו למרות שזה היה רק לשבוע ורק קיבל חמצן ,
וכשהוא הגיע זו הייתה חגיגה .
בכול יום חמישי אני נוסעת עם יהל(התאום השני) לעפולה להחליף גבס שעשו לו מגיל שבועיים לתיקון קלאב פוט חד צדדי נסענו כבר 6 פעמים וכל פעם ביום כזה היא שומרת על איתן - אז ברור שהיא תיקשר אליו .
חוץ מזה שאיתן הרבה יותר רגוע פחות סובל מגזים הוא צ'ארמר כזה וחייכן ומדליק -אז זה קל לטפל לאהוב ולהקשר .
גם יהל מדהיםםםם אבל הוא היה בבונדיג חזק איתי מיום הלידה(כי היה לי רק אותו -כאמור איתן היה בפגיה) והוא ממש קשור אליי ,נרגע לרוב רק אצלי ,יותר סובל מגזים ולרוב אני זאת שמוציאה ממנו את כל החיוכים ,גם הגבס די מציק לו וצריך לדעת להתעסק איתו .
מה שאני מנסה לומר שתמיד יש סיבות לדברים ולא תמיד הם באות ממקום לא טוב ולעיתים הצד השני בכלל לא מודע .
אצלי הם קטנים אז אין לזה משמעות ואני מניחה כפי שאני מכירה אותה שהיא לעולם לא תעשה אפליות גסות שהילד חלילה ירגיש כשיגדלו ,
אם את רואה שזה מורגש וממשיך הלאה - תפקידך כאמא זה גם לסנגר על ילדייך אז תוכלי לתפוס אותה לשיחה ובעדינות להסביר לה על המורכבות שבגידול תאומים גם בהיבט הפסיכולוגי ושחשוב לך מאוד שלא תווצר קנאות מיותרת בינהם או תחושות תסכול כתוצאה מיחס מועדף מהבוגרים הסובבים אותם .
אני מאמינה שהיא גם רוצה את טובתם ובמידה ותגיעו לכדי שיחה זה יעלה לה את המודעות לעניין וזה ילך ויסתדר .
בהצלחה .
 

kookadoo

New member
לא מאותה סיבה, אבל מוכר.

אמלנו הבת היא הנכדה הראשונה במשפחה המורחבת של בעלי, אז כולם שם מכרכרים סביבה. זה לא שלא מתייחסים לבן, אבל לבת מתייחסים הרבה יותר. מבחינתי, זה זמן שאני יכולה להיות יותר צמוד עם הבן.
מצד שני, אם הסיבה היתה דמיון משפחתי זה היה מפריע לי הרבה יותר (אצלנו דווקא הבן הוא שדומה למשפחה של בעלי והבת דומה לי), אז שווה לך לבדוק בפנים אם זה העניין שמפריע לך, ואם כן, לנסות לשחרר אותו ולהקדיש זמן לילד שזוכה לפחות תשומת לב כרגע.
 

לליבלה1

New member
מוכר מאוד מאוד

בהתחלה אצלי הייתה העדפה מצד החמים באופן ברור לבן שדומה שתי טיפות מים לאבא שלו ונורא התאכזבתי מזה . ההעדפה הייתה מוגזמת ובולטת ממש שואלים רק לשלומו מצטלמים רק איתו מוגזם ביותר. עד שלא יכולתי יותר ואמרתי להם שאני לא מוכנה שיתעלמו מהבת שלי ככה ונתתי דוגמאות והם הסכימו שכנראה זה מוגזם. לשמחתי המצב השתפר מאוד מאז וזה בסדר שיש העדפה קלה זה נורמלי לחלוטין. בקיצור תדברי על זה להעיר ולהאיר זה חשוב לפעמים לא שמים לב .
 
דעה שונה

כיוון שזה קיצוני וברור, ברור לי שגם התאום הפחות מועדף מרגיש בזה.
ולכן, דעתי שונה באופן ברור משל כולן.
בשום פנים, לא הייתי מאפשרת לאף אחד בעולם להפלות את אחת מהבנות שלי.
אם היא אצלכם הרבה יחסית (נניח פעם בשבוע ויותר),
מה שהופך אותה לדמות משמעותית בעיניהם,
צריך לשבת איתה לשיחה, ולשים לזה סוף חד משמעי.
אם היא תדע שזה בולט, ושזה פוגע בתאום השני - ושלא יהיו ספקות, התאום השני מרגיש שסבתא אוהבת אותו פחות - זה יעזור לה להתנהג כמו סבתא לשני נכדים ולא ליחידאי.
אם זה לא יעזור, הייתי הולכת יותר רחוק במילותי ובמעשי.
לא מבינה למה כולן פה אמרו לך לאפשר את זה, אבל זה לא ענייני.
זמן איכות עם אמאבא לכל אחד מהם זה מצויין, אבל זה משהו שמגיע לשניהם, ולא רק לתאום שסבתא לא אוהבת, כברירת מחדל וכפיצוי.
 
למה לאפשר את זה ? כי זה טבעי.
גם לי יש אנשים שאני מחבבת יותר מאחרים.
העובדה שהם נולדו ביחד לא אומרת שכולם צריכים לחבב את שניהם באותה מידה.

זה מציק לי, נכון. אבל אבא שלי הוא אדם בוגר ואם הסבתי את תשומת ליבו לנושא ובכל זאת המצב ממשיך, אז זו החלטה שלו ולא שלי .
אבל כאדם בוגר הוא גם אמור לדעת שיהיו לזה השלכות בעתיד מבחינת היחס שהוא יקבל מכל אחד מהם.
 

canadush

New member
כל כך לא מסכימה איתך

שאפילו קמתי מהמיטה כדי לכתוב את התגובה (ואני בהריון, מאוד)
קודם כל, לא מדובר בסתם אנשים מהעבודה או מהחבר'ה שמתחברים אליהם יותר או פחות
אלה שני הילדים שלך
שניהם
ושניהם נכדים של אותה סבתא

וזה לא שאין אפליות במשפחה, אני מודעת לזה שזה קיים
אבל זה לא אומר שצריך לאפשר את זה
טבעי ? קוראים לזה בגרות ואיפוק ונימוס והתמודדות
יש הרבה דברים שהיו יכולים לבוא לנו באופן טבעי
גם לקחת משהו ממישהו כי עכשיו בא לי זה טבעי, אבל לומדים להתמודד ולהתאפק

לא מסכימה גם עם זה שזו החלטה שלו
כלומר, בטוח שזו החלטה שלו להמשיך ככה אחרי שהסבת את תשומת ליבו (או שאינו יודע איך להשתנות והוא צריך עזרה ?),
אבל התגובה שלך להתנהגות האחר היא גם ההחלטה שלך
וגם אם עוד כמה שנים תהינה השלכות מבחינת היחס לאביך - את באמת רוצה להגיע לשם ?
לא חייבים להתיחס לשניהם אותו דבר, אבל חייב להיות שיוויון הזדמנויות
אצלנו בן ובת
הם שונים מאוד ואוהבים דברים שונים ומן הסתם עושים איתם פעולות שונות
אבל אוהבים את שניהם באותה מידה
ומתיחסים לשניהם באותה מידה
ומאפשרים לשניהם להתבטא באותה מידה
שימי לב למה ש"תאומים82" כותבת:
חיבוקים ונשיקות, מחמאות ותשומת לב מועדפת. אם צריך להחליף חיתולים אז היא מחליפה רק ל"תאום המועדף", אם היא עוזרת בהאכלות, היא מאכילה כמובן רק את "התאום המועדף".
ככה שאין שיוויון ברור

מסכימה מאוד עם שיר לי שני
 
לא התכוונתי להכעיס בטח שלא אישה בהריון


אבל, קודם כל, המקרה אצלי הוא פחות קיצוני.
שנית, לכל אחד יש את הקוים האדומים שלו מבחינת הסנקציות שהוא מוכן לנקוט כלפי אבא / אמא.
במקרה הספציפי שלי, כיוון שאת אימי לצערי איבדתי מוקדם מדי, צריך להיות מצב מאד קיצוני כדי שאני אעשה משהו על מנת להרחיק את אבי.
יש שיחשבו שהעדפה של אחד הילדים היא קו אדום. מבחינתי היא לא. הוא אוהב את הפיצית, דואג לה, מעניק לה יחס, אבל "מתלהב" יותר מהפיצי. בעיני זו עדיין לא סיבה להתנתקות או לסנקציות אחרות. בטח לא כשאני יודעת עד כמה הילדים וגם אנחנו חשובים לו.
דבר אחרון, בניגוד למה שאולי השתמע מדברי כשכתבתי שזו החלטה שלו - לא היה בכוונתי לומר שלי אין מה לעשות בנידון. ברור שעומדות בפני אלטרנטיבות שונות. במקרה הזה, הבחירה שלי היא להעיר לו ולאפשר לו להחליט איך להמשיך מכאן. אני לא מעוניינת לחנך אותו, ומעדיפה להשאיר את כשרונות החינוך שלי לילדיי...
אני בטוחה שהילדים שלי כ"כ אהובים ומקבלים יחס נפלא גם מבעלי וממני וגם משאר בני המשפחה, כך שהעדפה זו או אחרת מצד אבא שלי לא יפגעו בהם בכלל.
 

canadush

New member
אז טוב


ודאי שיש לכל אחד קוים אדומים
ובטוח שכל מקרה לגופו
במקרה של פותחת השרשור הצטיירה תמונה מאוד מובהקת
אם המצב אינו קיצוני והילד לא מרגיש את ההבדלים האלה (ויש מקום לכל דבר/שוני/רגש, אבל במידה),
אז אפשר להתנהל ברגישות , בטח שלא לפוצץ הכל ואת כולם
בהחלט שפכת אור על חלק מהדברים שכתבת ואני הבנתי אחרת ממה שהתכוונת

ליל מנוחה שיהיה
 
והנה, את רואה

גם את מתייחסת למידתיות

במקרה שהכותבת מתארת, זה הרבה יותר גרוע ממה שאת מתארת.
במקרה שלך, גם אני לא הייתי מתרגשת מאד...
וגם אני איבדתי את אמי מוקדם, ואת אבי איבדתי במאי, תכף אחרי יומולדת שנה שלהן, שלא זכה לחגוג איתן כי כבר היה מאושפז....
 
נו ברור... זה הרי נכון לכל ההתנהלות שלנו בחיים - שהתגובה צריכה להיות ביחס ישיר למעשה, ולא תגובה אחידה לכל סיטואציה.
ובנוסף, יש נסיבות נוספות , לא קשורות לסיטואציה , שגם הן משפיעות על התגובה שלנו. במקרה שלי, פטירתה של אימי (ולך, לצערי , יש הבנה ממקור ראשון) היא גורם משמעותי ומשפיע מאד על יחסי עם שאר בני המשפחה, ובעיקר על יחסי כלפי אבי.
בסיכומו של דבר, אפשר לראות מהשרשור הזה שיש לא מעט שנתקלו בצורה זו או אחרת של העדפה ולכן אני עדיין חושבת שזה משהו טבעי.
זה שהייתי מצפה מאדם בוגר (כלומר אבא שלי) לדעת להתנהג באופן שווה עם שניהם, למרות ההעדפה, זה עניין אחר.... ולכן גם הערתי לו על כך.

ולגבי פטירתם של הורייך, רק רוצה לומר שאני מאד משתתפת בצערך
. אני מקווה שהעובדה שאביך לפחות זכה להכיר את הבנות (והן אותו, גם אם לא יזכרו ) היא סוג של נחמה. לצערי אני יודעת כמה כואבת הידיעה שאימי לא זכתה להכיר את האנשים הכי חשובים לי - בעלי וילדיי, וכמה כולנו מפסידים מכך שהיא לא כאן איתנו - לתמוך וללוות אותנו ולהנות מהמשפחה החדשה שלנו...
 
אני מסכימה שהעדפה זה טבעי

היא מתארת אפליה ברורה וחריפה, שגם התאום השני מרגיש בה.
בקיצור, אנחנו מסכימות לגמרי...
 
אני חושבת שאין חד משמעיות בעניין הזה

אצלנו, להרגשתי, ההורים שלי חילקו את המועדפות ביניהם. לא בכוונה, יצא ככה.
אצל אבא שלי זה היה מאוד קיצוני ובאמת הערתי לו כמה פעמים ולצערי עכשיו אני מרגישה שהוא קצת הולך לקיצוניות השנייה.
אצל אמא שלי זה הרבה יותר מעודן והיא מאוד מתעצבנת אם אני מעירה לה משהו. אני כבר לא מעירה לה בכלל כי ברור לי שיש דברים שבאמת אין שליטה עליהם ואני מבינה שהיא עושה כמיטב יכולתה לתת לשתיהן באותה מידה.

אז מה שאני אומרת זה שכן, הייתי מעירה, למרות שזה היה לי מאוד קשה והרגיש לי קטנוני ופוגעני (במובן הזה שאני מתערבת למישהו אחר באהבה) אבל נותנת להערה לשקוע, למודעות לעלות בקצב שלה. לא הייתי עושה מזה דרמה של ממש.
 
אז אני חושבת שיש חיבוב ויש אפליה

וזה לא אותו דבר.
אישית, אני אוהבת כל אחת מהן אחרת לגמרי, אבל לא ב"יותר" ו"פחות" אלא ב"אחרת". אבל אני אמא שלהן, זה לא נחשב...
אם מישהו מחבב אחת מהן יותר, סבבה לו.
אבל אם הוא מפלה, ובפרט שהוא אדם בתוך המשפחה, ובפרט שהוא דמות משמעותית בשבילם, אז לא. לא יקום ולא יהיה.
אני מודה שאני מראש בעד גבולות ברורים להתנהגויות עם הילדים שלנו, לא הכל מותר, ואני דורשת ממבוגרים פי כמה משאני דורשת מילדים. אז אני דורשת ממבוגרים לחשוב על המסר שהם משדרים לילד/ה, ולא מהילד/ה להבין שככה זה, לפעמים אוהבים את השני יותר.
הסיפור שמסופר פה הוא ברור ונחרץ: הסבתא לא "מחבבת יותר" תאום אחד, היא מפלה בין הנכדים שלה, מאותם הורים. נכד אחד צריך לראות איך הוא דחוי לעומת אחיו. בעיני, זה לא מקובל.
אגב, גם אם היו נולדות אצלי בהפרש של עשור, זו עדיין לא היתה עילה לאפליה ביניהן. זה לא קשור לתאומות, זה קשור להיותן, שתיהן, נכדות של הסבתא.
 

צימפקית

New member
מסכימה עם כל מילה של שירלי

לא הייתי מאפשרת את זה והייתי גם מגיבה בקיצוניות.מי האדם המבוגר כאן? הסבתא או התינוק? בעיני לא מקובל בכלל.סורי.
 
הייתי מדברת איתה על זה!!!!

תראי,
אצלנו בינתיים חוויתי את זה עם המטפלת, לא עם משפחה.
יום אחד בעודה מנשקת מחבקת ומדגדגת את זו שב"צבע" שלה (ושדומה לבן שלה שתי טיפות מים, זה ממש מוזר....), שאלתי אותה בחיוך אם גם את הפיצקי השנייה היא אוהבת ככה?
היא הגיבה כמעט בבהלה וניסתה להרגיע אותי שברור ובטח, ונראה היה לי שממש טוב שאמרתי את זה כי זה בטח העיר אותה לעובדה שהיא צריכה לתת יחס שווה ואוהב וחם לשתיהן, אפילו אם בתוכה היא מרגישה יותר קשר לאחת מהן (וזה טבעי)....
אני רואה את זה כתפקיד ההורי שלי, לדאוג שלא יתנו יחס מועדף/מפלה לאחת מהן. דברי איתה, תבררי איתה את הדברים ואל תתני לזה לקרות יותר.
 
מוכר מאוד ולדעתי גם טבעי

רק חשוב שהילד לא ישים לב..
אצלי הצוציקיות בנות שלושה חודשים וכל אחד במשפחה תפס צד, כל אחד למי שהוא מתחבר וזה טבעי ואי אפשר להכריח מישהו להתחבר,
ביום שהן יבינו ויתחילו להרגיש אני ארצח את מי שיעשה אפליות! כרגע זה עדיין לא מפריע לי...

מה שכן תמיד שנניח אחותי מדברת על איקס אני מזכירה את וואי ולהיפך..ותמיד אומרת לה גם הלווווו יש כאן עוד תינוקת...
 

immeira

New member
מוכר ומעצבן ומזדהה איתך

המשפחה של בעלי מעדיפה את ינאי (סבתא והדודה) מהיום הראשון.
אני נטרפת מזה. בעלי מודע לזה, הערנו בעדינות מספר פעמים.
מאיה כל כך כובשת בתקופה הנוכחית (שנה ושבע) שקשה להתחמק ממנה אבל עדיין שואלים מה שלומו ולא מה שלומם....או מחבקים אותו ולא אותם....
אני בשל חוסר רצון להיכנס לעימותים, להישמע פרנואידית ולחרחר ריב פשוט משתדלת לצמצם מגע - כשהם באות לעזור, אני בד"כ בעבודה ולא מרבים לנסוע אליהם כי לי זה מוציא את החשק.
כשכן נמצאים יחד (בוא נודה על האמת שהן בכל מקרה אוהבות אותם מאד ועוזרות לנו הרבה ותודה על כך, שלא ישתמע כפיות טובה מפי) אני פשוט מבליגה. כי אין לי איך לתקן ואולי גם לא בהכרח צריך.
אולי זה בעיה שלנו ההורים לתאומים ולא של הסביבה.
לעיתים אני מנסה לחשוב על כך שאם הם לא היו תאומים אלא אחים עם הפרש, אז לא בטוח שהייתי כל כך קנאית לעניין. וגם להודות שלא תמיד מתחברים לאישיות של שני הילדים באותו האופן.
לרוב אנחנו מזדהים ונקשרים לזה שמזכיר לנו אותנו פיזית או התנהגותית, ותכלס, אין מה לעשות.
 
למעלה