התייעצות לגבי קצב איטי מאוד של ילדה
הבת שלי בת 7, כיתה ב' ומעבר לזה שהיא ילדה מקסימה, יפייפיה אמיתית ומוכשרת, התכונה שהכי משגעת אותי אצלה זה הקצב האיטי שלה. (לא במקרה כנראה, כי גם אני נוטה לעיתים להיות כזו, אבל לפעמים גם מאוד להיפך). מה שמפריע לי, זה שזה לא רק פוגע בי, כשאני ממהרת, אלא שזה פוגע גם בה וזה פשוט לא משנה לה. היא בשלה. עד לא מזמן (שלקחנו קצת יותר את העיניינים לידיים), היא היתה מאחרת בלי סוף לביה"ס. קנינו לה שעון, דיברנו, ביקשתי את עזרת המורה שתשים גבול, הערנו יותר מוקדם. גם אם היא היתה יוצאת בשעה סבירה מהמיטה, היא כבר היתה מוצאת על מה לחלום תוך כדי ההתארגנות ובסוף מאחרת. אני מוצאת את עצמי מתחילה תמיד בטוב, כשזה הופך באיזשהו שלב לכעס ונזיפות ואני צריכה להזכיר ולזרז אותה על כ ל פעולה.. עוד דוגמא: ביום שישי היא הוזמנה ליום הולדת. חשבה שלא תלך, כי לא הרגישה מי יודע מה, אח"כ שינתה את דעתה. אמרתי לה להזדרז, כדי שתספיק להגיע בזמן. היא כמובן מרחה את הזמן, התעכבה ליד הטלויזיה בדרך וכו'. בסוף הגענו ליום ההולדת חצי שעה אחרי שהתחילה, הילדים כבר חולקו לקבוצות והיא כמובן שכבר לא רצתה להצטרף ולא כל כך נהנתה. סליחה שזה ארוך, אבל אני פשוט מתחילה להרגיש נורא חרא עם זה שאני גוערת בה כל הזמן על זה. זו תכונה שלה, ככה היא ואני כל הזמן יורדת עליה על זה וזה עושה לי רגשות אשמה נוראיים, אבל מצד שני, מה? לתת לה ככה להרדם ולחלום ולאחר ולהפסיד? זה לא נראה שזה משפיע עליה במיוחד. תכנית חיזוקים בעניין דברים אחרים לא ממש עזרה, כך שלא אנסה את זה, והיציאות שלה בבוקר כבר יותר טובות, אבל אני כבר לא יודעת איך להתייחס לתכונה הזו..
הבת שלי בת 7, כיתה ב' ומעבר לזה שהיא ילדה מקסימה, יפייפיה אמיתית ומוכשרת, התכונה שהכי משגעת אותי אצלה זה הקצב האיטי שלה. (לא במקרה כנראה, כי גם אני נוטה לעיתים להיות כזו, אבל לפעמים גם מאוד להיפך). מה שמפריע לי, זה שזה לא רק פוגע בי, כשאני ממהרת, אלא שזה פוגע גם בה וזה פשוט לא משנה לה. היא בשלה. עד לא מזמן (שלקחנו קצת יותר את העיניינים לידיים), היא היתה מאחרת בלי סוף לביה"ס. קנינו לה שעון, דיברנו, ביקשתי את עזרת המורה שתשים גבול, הערנו יותר מוקדם. גם אם היא היתה יוצאת בשעה סבירה מהמיטה, היא כבר היתה מוצאת על מה לחלום תוך כדי ההתארגנות ובסוף מאחרת. אני מוצאת את עצמי מתחילה תמיד בטוב, כשזה הופך באיזשהו שלב לכעס ונזיפות ואני צריכה להזכיר ולזרז אותה על כ ל פעולה.. עוד דוגמא: ביום שישי היא הוזמנה ליום הולדת. חשבה שלא תלך, כי לא הרגישה מי יודע מה, אח"כ שינתה את דעתה. אמרתי לה להזדרז, כדי שתספיק להגיע בזמן. היא כמובן מרחה את הזמן, התעכבה ליד הטלויזיה בדרך וכו'. בסוף הגענו ליום ההולדת חצי שעה אחרי שהתחילה, הילדים כבר חולקו לקבוצות והיא כמובן שכבר לא רצתה להצטרף ולא כל כך נהנתה. סליחה שזה ארוך, אבל אני פשוט מתחילה להרגיש נורא חרא עם זה שאני גוערת בה כל הזמן על זה. זו תכונה שלה, ככה היא ואני כל הזמן יורדת עליה על זה וזה עושה לי רגשות אשמה נוראיים, אבל מצד שני, מה? לתת לה ככה להרדם ולחלום ולאחר ולהפסיד? זה לא נראה שזה משפיע עליה במיוחד. תכנית חיזוקים בעניין דברים אחרים לא ממש עזרה, כך שלא אנסה את זה, והיציאות שלה בבוקר כבר יותר טובות, אבל אני כבר לא יודעת איך להתייחס לתכונה הזו..