התייעצות הסעות

עדיקים

Active member
מסכימה עם הפוך ויש עוד כנסי

מסכימה עם הפוך, כשאת יכולה תקפיצי ואז אל תתחשבני, כשאת לא יכולה תחפשי פתרון לבן שלך בלבד ואז תפני לאמהות של הבנות למשל או שתחליטו שהוא לא נוסע או שיסע באוטובוס מה שתבחרו.
זה שמצד אחד את טוענת שזה מעמיס עליכם ומצד שני את לא מרשה לו ליסוע במונית זה מקשה למצוא פתרון. באוטובוס את מרשה לו ליסוע? כמו שכתבתי למעלה זה פתרון מעולה אם מתאים לכם.
ולסיום לגבי הזוג הגרוש, אף אחת לדעתי לא התייחסה לנושא, בתור מישהי שחווה עכשיו פרידה של מישהי קרובה אליי, התהפוכות הנפשיות שמלוות את הפרידה הן לא הגיוניות, לא הייתי מתחשבנת עם אמא כזו. את לא יודעת מה מצב מערכת היחסים ביניהן ומה מצבן הנפשי. לא רק שלא הייתי מתחשבנת הייתי אפילו מנסה לעזור אם אפשר.
 
אין דבר כזה שאני לא יכולה

הכל עניין כמה זה מורכב.
לדוגמה, ביום של המדורה אני יכולה לבקש מאמא שלי להיות עם הקטנים 40 דקות במדורה ולקחת את הבן שלי. או כמו שבעלי נסע להחזיר אותם ביום שישי מיום הולדת ולקח לו שעה וחצי נסיעה ואני נשארתי עם קטן חולה בבית ושלחתי ילד אחר לאסוף את אחיו מהגן בלב לא לגמרי שקט. הכל אפשרי, אבל זה תמרון רציני.
אוטובוס אני מרשה בלי בעיה, אבל אין כמעט אוטובוסים באזור.
 
קצת קשה לא להתחשבן כשאפילו תודה לא אומרחם

או כשאני שואלת איך הבן שלה חוזר התשובה היא שהוא חוזר איתנו או עם הילד השני. בלי לבדוק האם זה בסדר, האם אנחנו יכולים בכלל. היא לא בודקת שיש לו דרך לנסוע, פשוט מפילה אותו על מישהו שלא נעים לו לסרב לילד.
 
קודם כל, את צודקת. באמת שאת צודקת. ודבר שני - בדיוק במקרים
האלו, כשנהיה מסובך, לגמרי סביר שתכתבי להן בוואטסאפ שהיום מאוד קשה לכם להחזיר, אתם עם ילד חולה בבית וכו, והאם מישהי יכולה לעזור.
אני מבינה את זה שכנראה קל להן שהעניין התקבע שתמיד איכשהו אתם תמצאו פתרון, אבל כשזה באמת סיפור מורכב אז צודק לחלוטין שתגידי ש"היום מאוד קשה לנו, בבקשה שמישהי תעזור ותיקח/תחזיר במקומנו".
אני לגמרי מבינה אותך.
 

mykal

New member
כמה דברים

1) אין לה דרך לומר תודה אתן לא נפגשות.
להרים בשביל זה טלפון זה הרבה פעמים מרגיש לא נוח.
2)אין כללים בהורות, אתם הורים מעורבים ומלוים את הילדים
באופן עקבי ותמידי,ונמצאים עבורם לכל דבר וענין.
יש הרבה הורים שלא כך מתנהלים מול הילדים שלהם,
לא מלוים אותם בכל רגע נתון, והילדים מסתדרים בדרכם,
ראית שכבר החליטו ונסעו באוטובוס,
ולא חשבו על הבן שלך, כי זה ספונטני,
אגב, גם לא פנו אליכם ושאלו או בקשו.
3}ולכן מהדברים בסעיף הקודם ---אין כאן כונת מכון לנצל,
יש סוג של הסתדרותניקים, אז זה צריך להרגיש לך יותר קל.
לדבר כן, מצד שני לעשות שיהיה טוב לבן שלך ולא להתיחס למסביב.
 

michal@gal

Active member
מנהל
תשחררי

תסיעי באותה רמה שהיית מסיעה אם לא היה לך בכלל עם מי להתחלק. תשמחי שלפעמים יש מישהו שיכול לקחת במקומך.
תזכרי שאת עושה את זה בשביל הבן שלך, לא בשביל האחרים.
כשהבן שלך יגדל הוא יזכור לך לטובה את הנכונות שלך לעשות את המאמץ לקחת אותו.
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
אני בדעה אחרת מהרוב

אם הבנתי נכון, מנצלים אותך. אם יש משהו שאני שונאת, זה שמנצלים אותי. אני לא יפת נפש, חיידקים אני מעיפה ממני.
תסיעי את הבן שלך בלבד! ותחזירי אותו בלבד. מנתקת קשר ולא מחשבנת לאף אחד. השותפים הנצלנים, או שיצרו איתך קשר לרענון נהלים או שימצאו דרך אחרת להסתדר וככה גם את.
במידה ותעלה שיחה, תגידי שלא אכפת לך להשתתף בסבב הסעות שיתופי. בכל וריאציה אחרת את תסתדרי לבד.
אני לא יודעת איפה את גרה ומה זמינות תחבורה ציבורית, אבל תתחילו לשלב.
 

mykal

New member
אאוץ'

הניצול אולי רק בהסעות,
שכחת או התעלמת שיש לה רוחים אחרים.
אגב, עם אחד זה כן מסתדר, השני חבר של החבר,
שבמקרה האמא בבעיה.
אז להעיף--כי אני מרגישה משהו שקשה לי--ולא מתחשבת באף אחד---
לי הגישה הזו זרה. ופרקטית לא בהכרח נכונה,
מה גם שלא נעשה בפועל שום שיח מברר או משנה מצב.
 
מגיבה

מסכימה איתך, ליאת, שתחושת הניצול קשה מאוד.
אני קראתי כאן שתי תחושות שמניעות את אנה:
על רקע תלאות היום יום של גידול ארבעה בנים במקביל לקריירה תובענית וניהול מערך של שתי סבתות, הסעות ובית (רק מלכתוב הותשתי) - מתחזקת תחושה קשה של ניצול.
מהצד השני מדובר בהורות לילד מסוגר יחסית, שלומד במסגרת על אזורית עם ילדים שגרים במרחב מבוזר שלא תמיד מאפשר שימוש בתחב"צ (נניח בלילות, בסופי שבוע), ורצון הורי (מובן בעיני) חזק לעודד בכל דרך אפשרית את חיי החברה שלו.
אין לי עצות (ניתנו כאן כל כך הרבה), רק אמפטיה והזדהות עם התנגשות הצרכים והרצונות השונים.
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
אני לא זוכרת את הרקע כולו

אני קראתי גם בריפרוף את התגובות אבל בגדול זאת התגובה שלי, והטון המתבקש בדיוק כמו שנומלה הגיבה מתחתי. למרות שהייתי במצב הזה לוקחת צעד אחורה ונעלמת מרקע ההסעות עד שמישהו מההורים יתעורר. חיזוק ריגשי וביטחון עצמי אני מציעה להביא בדרך אחרת ולא תוך כדי להיות ההורה הפרייאר שמצטייר שאנה הופכת להיות, תמיד יש אחד כזה בכל קבוצה. תהיי חזקה ותעמדי על שלך.
 
היית משאירה שני ילדים בלי פתרון?

תקועים בעיר אחרת, כשאין תחבורה ציבורית, כשהם יודעים שאת נוסעת ליישוב שלהם?
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
תשמעי

זה לא שהם נשארו תקועים בעיר אחרת. יש שתי אופציות, או שהפיתרון בדרך (בצורת מונית או הורה שיגיע) או שידעו שאת תחזירי (שוב ניצול)
אני אלרגית לעלוקות. מודה שזה עושה לי עצבים בגוף. תבדקי את העניין ותיראי איפה הדברים עומדים.
אני אולי נשמעת קשוחה, אבל תכלס, אני האמא שלוקחת יותר מהאחרים, אבל יש יחסים הוגנים ביני לבין אמהות/אבות אחרים ותמיד בסופו של דבר אני נהנית מהעזרה הזאת כשאני צריכה.
 

נומלה

New member
אולי כדאי לנסות להחליף את הטון

תפסיקי לבקש "עזרה". אולי יותר מחייב זה משפט כמו: "היום יש מדורה ב.... אנחנו מסיעים חזור. מי מסיע הלוך?"
אם אף אחד לא יתנדב להסיע הלוך, קחי רק את הבן שלך. אבל אם יש לכם פורום משותף, זה עושה את הדברים יותר מוחצנים, ומקשה על פרזיטיות לאורך זמן.
 
מעולם לא ביקשתי עזרה

תמיד זה "רוצים להתחלק בהסעות"? " ואז אומרים לי שאין אפשרות. או ששולחים אותי להורה שני שלא יודע שיש משהו והוא לא בטוח האם יוכל להסיע. או שאומרים שאם האמא השנייה תסיע אז צריך לשלם לה - וכן, מצטערת בשבילה שהתגרשה והסכם הזה מוזר, אבל נורא מתחשק לי להגיד לה אז תשלמי ותסיעו אתן הפעם כי אני גם לא נוסעת בחינם! אבל אני שותקת וסתם מתעצבנת.
וכשאני שואלת איך הילד מגיע אז אומרים שאיתי או שאם רוצים להיות מנומסים, אז שהיא לא יודעת.
ואז הבן שלי מתקשר כי יודע שאני אוספת אותו ושואל תוכלי לאסוף גם אותם?
 

Ani15

New member
את לא צריכה לאסוף אותם

את צריכה לקחת בחשבון שאת צריכה לקחת את הבן שלך, וזהו. אני די בספק אם הם פתאום יתחילו להתחלק איתך. הם לא יכולים או לא רוצים לעזור לך, ואם את רוצה שהבן שלך יגיע לעיר אחרת ולא בתחבורה ציבורית, את צריכה לקחת ולהחזיר אותו. זה הנתון הקבוע שלפיו את צריכה לעבוד לדעתי. תפסיקי לצפות לעזרה שלהם ויהיה לך הרבה יותר קל ונעים. ציפיות, אחרי הכל, הן רק לכריות.
&nbsp
מעבר לזה, אם החלטת להסיע את הבן שלך ויש לך מקום באוטו, את יכולה לקחת ילדים נוספים. אחרי הכל, זה לא עולה לך יותר, ואלה חברים שלו. רק מה - אם את לוקחת אותם, את לא אוספת אותם משומקום ולא מסיעה אותם הביתה. הגעת לבית שלך - לשם ומשם הם מסתדרים בכוחות עצמם. וכן, לפעמים זה קצת לא נעים להגיד לילד מאוחר בלילה שהוא צריך להסתדר בעצמו בתוך היישוב שלכם, או להגיד להורים שלו שאת לא יכולה להסיע אותו הביתה (ואת לא צריכה להסביר למה: לא יכולה וזהו). אז אוקיי, לא נעים מת מזמן. ככה את לא מונעת מהבן שלך את החברה הנעימה, ואת לא "מתעקשת סתם", אלא את נותנת עזרה בלי להתחשבן וגם מציבה גבולות הגיוניים ששומרים גם על השפיות שלך.
 
למעלה