התייעצות בעניין חברים

broshit72

New member
התייעצות בעניין חברים

חברות יקרות, אחרי שעזרתן לי אתמול בעניין חשוב עכשיו יש לי משהו הרבה פחות קריטי אבל הייתי שמחה לשמוע את דעתכן. יש לבעלי חבר ילדות טוב, שבזמן רווקותם בעלי הכיר לו את מי שהיום אשתו. הם התקשו להכנס להריון במשך זמן רב, במהלכו אני נכנסתי להריון, אבדתי את הילד, ונכנסתי להריון שני. בתקופה האחרונה הרגשנו שהם מתרחקים ואותה בכלל לא רואים, והיתה לנו הרגשה שהטיפול הצליח בשעה טובה והם בתקופת ההמתנה שלא מדברים... אתמול בעלי דיבר עם חבר שלישי, מרוחק יותר, שפלט בטעות את העובדה שהיא בהריון. הרגשתי שבעלי נפגע שלא שותף בסוד השמח אז ניסיתי להסביר לו שזה לא קשור אישית אלינו אלא לחששות שמלוות כל אשה בתחילת הריונה, במיוחד אם הרוויחה אותו ביזע רב. היום אותו מבשר התקשר שוב, בחרטה וברעדה, מסתבר שהחבר הטוב כועס מאד, ממש רותח על שנודע לנו, וכנראה שהוא מרגיש שבגד באמונה של אשתו שסרבה שנדע על הריונה. כלומר שהסוד הוא ממני ומבעלי ספציפית. זכור לי שבימים הקשים שעברתי היתה חסרה לי הבנתם של האנשים מסביבי, שאם אני לא מתנהגת "כפי שמצופה ממני" יש לכך סיבה טבעית, וכך אני מנסה להבין אותה ואת חששותיה. אבל הייתי שמחה לשמוע את דעתכן לגבי מניעי ההסתרה. האם זה קשור למה שעברתי, האם אני או אחד מהריונותי מייצגים את "עין הרע"?
אני לא יכולה לאחל לה אז אכתוב פה: אני מאד שמחה, כל כך מגיע לכם.
 
הם יודעים שאת בהריון שני?

אולי הם לא רוצים "לנפנף" בהריון שלהם כל זמן שהם לא בטוחים שגם לך "יש" ואולי היא כ"כ חרדה להריונה (טבעי, אחרי כל מה שהיא עברה) שהיא חוששת שאם תפגשנה, את תפחידי אותה בכל מיני "סיפורי אימה" , לא מתוך כוונה רעה, סתם בקטע של לשתף בעברך, שהיא לא רוצה לשמוע בכלל... שווה להעביר להם איכשהו מסר בעקיפין, שאין כמו אשה שעברה אובדן, לדעת מה נשים שחוששות להריונן היו רוצות לשמוע, ומה לא... כך או כך, מקווה שכשסערת ההורמונים תחלוף משני הצדדים, תוכלו לשוב ולחדש את החברות בשורות טובות הדס
 

broshit72

New member
כן הם יודעים

ואף שאני לא זוכרת שאי פעם שיתפתי אותה ב"סיפורי האימה" מאד יכול להיות שעצם היותי שם מזכיר לה את זה. זה מבאס אותי להיות ה"זאת שקרה לה" אבל מה לעשות... אני עושה כמיטב יכולתי לא לשפוט.
 

inb10

New member
יש לנו סיפור קצת דומה...

זוג חברים שעברו איתנו את לידת ביתינו הראשונה, את האובדן, וכשניכנסתי להריון השלישי התחילה מן התרחקות, בהתחלה חשבנו שזה בגלל שהם בדיוק התחתנו ואנחנו לא הגענו לחתונה (החתונה היתה מאוד רחוק, לא היתה לנו מכונית, רק אופנוע, ואני הייתי בתחילת ההריון והם עדיין לא ידעו עליו, וכמובן לא רצינו להתרחק קילומטרים רבים מהבת הבכורה שהיתה אז רק בת שנה וארבע...), אחרי שדיברתי איתה מספר פעמים ושאלתי אותה ספציפית אם ההתרחקות זה בגלל שלא באנו היא אמרה לי שלא. אחרי ששקד נולד (לפני כחודשיים) וממש לא מזמן, נודע לנו דרך אימו של בן זוגי שעובדת במרפאה שבה מבקרת אמו של החבר... אוףף, זה נהיה ארוך:) שהם בהריון בחודש רביעי... יום אחרי זה החבר סיפר לבן זוגי. אבל היא נעלמה, ולא שומעים ממנה, התחושה היא שהיא לא רוצה בקרבתינו. נראה לי שיש כמה סיבות, בינהן גם החתונה, אבל גם אולי איזה חשש מלהיות בקשר עם מישהי שעברה אובדן, כמו שאת אומרת "עין הרע". אני מציעה לך לתת להם זמן זה מה שאני מנסה לעשות...ואח"כ לתת להם פתח לחזור...
 

מקוםבלב

New member
היי ברושית,

אני יכולה בהחלט להבין את בעלך שנעלב שלא סיפרו לו. לגבי הזוג, אין לי מושג מה המניע שלהם. אני מאלה שלא מבינים למה לא לספר ולשתף. במיוחד שהם יודעים שתפרגנו להם מכל הלב אחרי כל מה שעברתם . מאז שאני מלווה נשים לאחר אובדן או בכלל נשים במסע לאימהות למדתי שהרבה דברים נסתרים ממני ואני כנראה לא אצליח להבין אותם כמו נשים שלא סיפרו שהן בהריון למרות שעברנו יחד דרך, היו כאלה שנעלמו לחלוטין. בהתחלה היה לי קשה עם זה כי נקשרתי ואני עדיין קשורה לכל אחת בצורה זו או אחרת. ואז החלטתי לשחרר, למדתי לקבל שיש המון דברים שלא קשורים אליי באופן אישי וזה שלהן לחלוטין. כל מה שאני כותבת ומאמינה לו נעשה ממקום מאוד אוהב ומקבל. העיצה שלי, אל תקחו את זה אליכם. זה שלהם לחלוטין.שהיא תרצה היא תפנה אליכם . אם יתאים לכם טוב ואם לא אז גם בסדר. אני לא מאמינה בעין הרע ואל תקחי את זה לשם. ההריון שלך נפלא ומרגש בדיוק כמו זה שלה . שחררי .
 

פירונית

New member
אני יכולה להסביר למה אנחנו לא מספרים

אני מתייחסת לתהיות שלך לגבי נשים שעברת איתן דרך, בהנחה שאת מדברת על נשים בהריון לאחר אובדן... אני מרגישה שהכאב של אנשים אחרים היה יותר מדי בשבילי. אנשים נטו לספר לי כמה כואב להם האובדן שלי, כמה הם לקחו את זה קשה וכמה הם בכו. זה גרם לי להרגיש "אשמה", כאילו בגללי הם עצובים. הפעם אני פשוט לא מסוגלת לספר על ההריון, גם עם אנשים שרואים אותי ויודעים שאני בהריון אני בקושי מדברת על ההריון. אני אמנם לא חסויה מדי בפורום, כך שמיש מכיר אותי מהחיים וקורא כאן יכול לזהות, אבל גם אם זה יקרה- הוא לא יבוא לספר לי כמה הוא שמח בהריון, וגם אם כן-מי שקורא כאן יודע שההריון החדש הוא לא תחליף... בקיצור- אין לי מקום להכיל את הרגשות של אחרים ביחס להריון שלי. לא את השמחה שלהם בקשר להריון החדש, ולא חלילה את העצב אם חלילה יקרה משהו. כשאנשים לא יודעים על ההריון מראש, גם אם קורה משהו- הם עצובים פחות. (בגלל זה, בין השאר, גם מי שיודע על ההריון- המשפחה הקרובה- לא יודעים מה מין העובר)
 

גיל148

New member
עזרת לי! תודה!

נתת לי את הצד השני, שקשה לי להבין אותו (כמובן, שקשה לי להבין כי מי שלא מספר, ומתרחק - בד"כ גם לא מסביר למה הוא עושה את זה....) ואני מודה לך מאד מאד על השיתוף הזה!!!! אני יודעת שאצל כל זוג, וכל אשה - הסיבות הן אינדיבידואליות - וכמה שאני "מבינה בראש" שההתרחקות שייכת לה, וזו זכותה וכבודה - עדיין לא שמעתי אף פעם שיתוף כזה נוגע ללב, שאיפשר לי לשחרר אותן לגמרי ולא להמשיך לחפור בתוכי בעניין... וזה עוזר מאד
תודה!
 
למעלה