התייעצות/אוזן קשבת

levadid

New member
התייעצות/אוזן קשבת

שלום, חדשה בפורום. נכנסתי כי מרגישה מוצפת,טובעת. אנחנו בזוגיות 6 שנים,נשואים שנתיים,תינוק מתוק בן שנה. מאז שהכרנו ידעתי שבעלי הוא טיפוס קצת מורכב. מצד אחד לוגי ואנליטי ומצד שני סוג של הר געש עם רגשות מתפרצים. עם הזמן גיליתי שבעוד שדרך ההתמודדות שלי עם ריבים ו/או דברים שמרגיזים אותי הוא לדבר ולהוציא את המוגלה החוצה כדי שתרפא, בעלי מעדיף לשתוק. הוא אולי שותק אבל השתיקה שלו רועמת. הוא מסוגל לעשות פרצופים יומיים ושלושה עד שאצליח להוציא ממנו מה הבעיה. כשברור לגמרי כל אותם יומיים שאני היא הבעיה (משהו שעשיתי/אמרתי וכו') ועכשיו לא נותר לי אלא לנסות לנחש. אז ניסיתי לחפור ולברר, ניסיתי להתעלם ולתת לזה לבוא ממנו, אבל בתקופה האחרונה. למעשה, תקופה ארוכה מאוד, אני מרגישה שהזוגיות שלנו היא לחלוטין בי-פולארית- או היי מעולה, או דאון היסטרי. לא מצליחים להגיע לאיזו שגרה טובה. היום למשל יצאתי בבוקר מהבית לעבודה, הוא עדיין ישן, לקחתי את הבן לגן. התקשרתי אליו בשבע וחצי לוודא שהוא ער. ענה לי בקרירות. חשבתי שאולי אני מדמיינת וזו רק השעה המוקדמת אבל בכל השיחות אח"כ הוא נשמע מרוחק. אספתי את הבן מהגן ופגשתי את בעלי בסופר, קניות לקראת שישי. היה ברור שמשהו לא בסדר. בקושי אמר לי שלום והיה מאוד ענייני איתי. עם הבן כמובן שהיה מתוק ואוהב. באוטוו כבר לא יכולתי יותר ושאלתי מה הבעיה. "כלום" הייתה התשובה המאוד קרירה וחמוצה. אמרתי לו שברור שזה לא כלום ואולי יגיד לי מה קורה. אמר שהוא לא רוצה לדבר על זה. עכשיו הוא מחוץ לבית לומד. אני מותשת. אין לי כוח לסחרחרה הזו. אין לי כוח לעוד יומיים של מריבה, פרצופים ותחושה שמענישים אותי על משהו ואני לא יודעת על מה. ההתנהגות הזו היא כל כך פאסיבית אגרסיבית שבא לי למות. ומה שהוא לא מבין זה שהוא שוחק את האהבה שלי. שכל קטע כזה שבו הוא "מפורצף" ולא מוכן להגיד למה ומעניש אותי שלושה ימים לפני שהוא מדבר איתי גום לתחושה של "לא בא לי להתמודד איתך יותר". אני עדיין אוהבת אותו,מאוד. אבל כל קטע כזה מתיש אותי נפשית. וכיוון שכבר תקופה ארוכה הם מגיעים בקצב, אני פשוט לא מצליחה להתאושש מהם. האמת שיש עוד הרבה, אבל זה מה שהייתי צריכה לפרוק כרגע.
 
ואמרת לו את זה? אמרת שזה מפריע לך ברמה

כזאת ושאת סה"כ רוצה שהקשר שלכם יהיה חזק וכיפי ונעים לשניכם. יש אנשים שצריכים קודם לעבד עם עצמם את ההרגשה,לנתח אותה ורק אחרי שנרגעים-להוציא את זה וככל שלוחצים עליהם-זה לוקח יותר זמן. אני יודעת כי אני כזאת והבחור למד להרפות ולתת לי את הזמן להוציא מהלב ופשוט להיות שם בשבילי אבל לא ללחוץ. אולי תשאלי אותו מה יעזור לו לצאת ממצבי הרוח? האם יש משהו שמפריע לו...
 

daoli

New member
אני חושבת שמה שאתם עוברים זה טיבעי בשלב הזה

של הזוגיות. גם אני וגם כמעט כל החברות שלי (לא רוצה להכליל), עברנו משברים דומים כשהילד היה פחות או יותר בסביבות גיל שנה. אני חושבת שזה נובע מהעובדה ששנים הייתם רק שניכם ופתאום יש ילד בתמונה וכל הדינמיקה של הזוגיות עוברת טלטלה רצינית. אתם מקדישים מן הסתם יותר זמן לילד ולכל מה שמסביב והזוגיות קצת נדחקת לצד. זה מתחיל מריבים קטנים כאלה עד שבסוף זה מתפוצץ. גם אני וגם כמעט כל חברותיי (לא רוצה להכליל), חשבנו על גירושים בשלב הזה...... אבל בואי ואספר לך שאף אחת לא התגרשה בסופו של דבר. כל אחת הבינה עם עצמה שיש עבודה לעשות. ולכן אני מציעה לך שלא תנג'סי לו בשאלות, אבל תיזמי במעשים כל מיני דברים קטנים בשביל שניכם. בהתחלה הוא אולי יעשה טובה שהוא משתף פעולה. אבל אם תתמידי תראי שהוא משתנה. אולי הוא זקוק ממך ליותר תשומת לב, מן הסתם גם את זקוקה לתשומת לב החיובית שלו. אז אל תחכי שהוא יעשה את הצעד, מפריע לך תעשי את מעשה!
 

levadid

New member
עדכון

קודם כל, תודה על התגובות והעצות. אין פה משבר הילד הראשון, לא ממש, כיוון שהדפוס הזה של התנהגות פאסיבית-אגרסיבית הייתה תמיד, מתחילת הקשר. אין ספק שחוסר השינה, הסקס שהפך לחיה נדירה,ושאר הדברים שבאים עם ילד ראשון מוסיפים לחוסר התקשורת. דווקא בקטע הזה אנחנו מנסים- מדברים על דברים ומודעים. הוא למשל כמה פעמים עשה לי שיחה של- חייבים לדאוג שיהיה יותר סקס כי העדרו פוגם בקשר. ואני מסכימה איתו, אבל בין העייפות המטורפת שלנו לעובדה שכשאנחנו רבים אוטומטית הסקס נעלם, אז הסקס נהיה כמו קואלה- קיים, אבל נדיר. הנה, עכשיו, כמה ימים אח"כ, הוא כבר כאילו בסדר. אני אומרת "כאילו" כי למרות שהוא מדבר איתי רגיל וצוחק וסבבה, יש משהו בגוונים שהוא עדיין לא תקין. אז היום, אחרי שנתתי לו את הכמה ימים שלו בלי להציק, שאלתי אותו אם אנחנו עדיין "ברוגז" והוא אמר לי שלא, אבל זה לא נשמע היה אמיתי. בערב הלכנו לישון. ניסיתי להתקרב אליו והוא לא ממש הגיב. ניסיתי לתת לו יד והוא לא לקח. באיזשהו שלב הוא קם ואמר שהוא לא מצליח להרדם. כשחזר למיטה סובב לי את הגב. בנתיים הילד התעורר בצרחות, אני קמתי אליו וכיוון שלקח בערך עשרים דקות להרגיע אותו כבר התעוררתי לגמרי. עכשיו אני כאן. אני לא יודעת מה לעשות. התחושה היא של נתק. כאילו אנחנו שותפים לדירה ולמשימה אבל לא בזוגיות. כל פעם שיש כבר קרבה, משהו "מדליק" אותו ועוד פעם פרצופים וריב. אגב, עדיין אין לי מושג מה היה שכל כך עצבן אותו שהוא שלושה ימים עשה לי פרצופים. ותכל'ס? בשלב הזה, אני לא בטוחה שאכפת לי.
 
עצוב..../images/Emo24.gif

לדעתי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.. אין לי מושג איך לפתור את זה, אבל ההתנהגות שלו- זה לא נראה לי דפוס בריא.. וברור שאי אפשר לרצות קרבה אינטימית למישהו שכל רגע יכול לדחות אותך מעליו בלי הסברים בכלל.. איך יצאתם ממשברים כאלו בתחילת הקשר? ושוב
 
למעלה