התחלה,אמצע והמשך ניצחי
את,שהיית חברה שלי שנתיים וחצי,אם תקראי את זה תדעי שהתכוונתי אלייך... התחלנו באמת באהבה גדולה,לפני 4 שנים זה קרה,בדיוק,כן אני עדיין זוכר. ואהבתי אותך הרבה זמן עד שהתחלתי להבין שאני נמצא איתך מכורח ההרגל,שאני פוחד לעזוב כי הרגשתי לפתע שוב,אותו ילד שמנמן שלא מצא אהבה. לא חשבתי שגם בלי אהבתי אלייך אני עדיין נשאר עם הגוף היפה שחיטבתי במהלך החודשים הראשונים להכרותנו. הסימנים הגיעו לפני הסוף,עוד בתאילנד,אחרי ``אסון אוסטרליה`` עם החברה המטומטמת שלך,רק אלוהים יודע למה לעזאזל הסכמתי שתצטרף. ואז פתאום גם שמתי לב שאין לי חופש,אני כבול,אלייך,אליה. כל כך רציתי לעזוב,והיתה לי היכולת אבל האומץ לא עמד לצידי. רק לכמה רגעים הוא נתן לי לטעום את החופש שמצפה לי,כשפגשתי את הקמבודית ההיא,כשעזבתי את שתיכן במלון ``לצלם כמה תמונות אחרונות``,לחופש היה טעם מתוק!. וכשהגענו לארץ הייתי מבולבל קצת,עזבתי,לא עזבתי,לבסוף,סוף-סוף נפרדנו,זו היתה הקלה!. אבל כמו אידיוט הרגשתי קצת עזוב,קצת לא נאהב,ונאחזתי כבר אחרי שבועיים באהבה ישנה. וזה מוביל אותנו לפרק הבא: לך,שהיינו חברים רק כמה חודשים,אם תקראי את הפרק הזה,תדעי שזו את. למרות שהצהרתי,אני יודע בוודאות היום ששיקרתי,קצת כואב לי לומר לך את האמת,אבל למי איכפת,בגללך,בזכותך,קברתי את המצפון שלי. לא,לא ניצלתי אותך,לא תוכלי להגיד את זה,להיפך,ניצלתי את המשאבים שלי לטובתך,לטובתי. כשאני חושב מידי פעם,לא הרבה,אני זוכר שאת זאת שניצלת אותי,כשהחזקת ב``מאהב המיסתורין`` שלך במשך כל אותה תקופה,לא גילית לו שאני חבר שלך כדי ש``לא לפגוע ברגשותיו``. איזו יפת נפש!!! השארת אותי בבית ביום שישי בערב כדי להיות במסיבה שבה הוא נכח,רגשות הא? אני יודע שאהבת אותי נורא. אני זוכר את ההבטחה שלך ביום שבו עזבתי אותך,אבל אני פה לומר לך: זה אף פעם לא יקרה, אני לא בובה על חוט שמשחקים בה,ואת לא תפשת את זה אז ולא תתפשי את זה בעתיד. לא פלא שעזבתי אותך לטובת ידידת האמת שלי דאז,וכיום החברה שלי ובשבילה הפרק הבא: לך,שאני תמיד איתך,תמיד אוהב,ויודע שתמיד נאהב.את יודעת שמדובר בך. אנחנו עוד שבוע 11 חודשים יחד ונדמה שאנחנו נצח,ההורים לוחצים לחתונה ושנינו יודעים שזה יקרה,רק הזמןצריך לעבור. אני יודע שאני אומר לך,ואני גם יודע שזה לא מספיק,אני אוהב אותך,יותר מהכל,תמיד יותר מתמיד. אני רוצה שתדעי,ותזכרי תמיד,שלא משנה מה יקרה אני מתעורר,מעביר את היום והולך לישון בלילה בידיעה שאת,את היא האחת,ואני לא רוצה אף אחת אחרת. שלך לעד עמרי
את,שהיית חברה שלי שנתיים וחצי,אם תקראי את זה תדעי שהתכוונתי אלייך... התחלנו באמת באהבה גדולה,לפני 4 שנים זה קרה,בדיוק,כן אני עדיין זוכר. ואהבתי אותך הרבה זמן עד שהתחלתי להבין שאני נמצא איתך מכורח ההרגל,שאני פוחד לעזוב כי הרגשתי לפתע שוב,אותו ילד שמנמן שלא מצא אהבה. לא חשבתי שגם בלי אהבתי אלייך אני עדיין נשאר עם הגוף היפה שחיטבתי במהלך החודשים הראשונים להכרותנו. הסימנים הגיעו לפני הסוף,עוד בתאילנד,אחרי ``אסון אוסטרליה`` עם החברה המטומטמת שלך,רק אלוהים יודע למה לעזאזל הסכמתי שתצטרף. ואז פתאום גם שמתי לב שאין לי חופש,אני כבול,אלייך,אליה. כל כך רציתי לעזוב,והיתה לי היכולת אבל האומץ לא עמד לצידי. רק לכמה רגעים הוא נתן לי לטעום את החופש שמצפה לי,כשפגשתי את הקמבודית ההיא,כשעזבתי את שתיכן במלון ``לצלם כמה תמונות אחרונות``,לחופש היה טעם מתוק!. וכשהגענו לארץ הייתי מבולבל קצת,עזבתי,לא עזבתי,לבסוף,סוף-סוף נפרדנו,זו היתה הקלה!. אבל כמו אידיוט הרגשתי קצת עזוב,קצת לא נאהב,ונאחזתי כבר אחרי שבועיים באהבה ישנה. וזה מוביל אותנו לפרק הבא: לך,שהיינו חברים רק כמה חודשים,אם תקראי את הפרק הזה,תדעי שזו את. למרות שהצהרתי,אני יודע בוודאות היום ששיקרתי,קצת כואב לי לומר לך את האמת,אבל למי איכפת,בגללך,בזכותך,קברתי את המצפון שלי. לא,לא ניצלתי אותך,לא תוכלי להגיד את זה,להיפך,ניצלתי את המשאבים שלי לטובתך,לטובתי. כשאני חושב מידי פעם,לא הרבה,אני זוכר שאת זאת שניצלת אותי,כשהחזקת ב``מאהב המיסתורין`` שלך במשך כל אותה תקופה,לא גילית לו שאני חבר שלך כדי ש``לא לפגוע ברגשותיו``. איזו יפת נפש!!! השארת אותי בבית ביום שישי בערב כדי להיות במסיבה שבה הוא נכח,רגשות הא? אני יודע שאהבת אותי נורא. אני זוכר את ההבטחה שלך ביום שבו עזבתי אותך,אבל אני פה לומר לך: זה אף פעם לא יקרה, אני לא בובה על חוט שמשחקים בה,ואת לא תפשת את זה אז ולא תתפשי את זה בעתיד. לא פלא שעזבתי אותך לטובת ידידת האמת שלי דאז,וכיום החברה שלי ובשבילה הפרק הבא: לך,שאני תמיד איתך,תמיד אוהב,ויודע שתמיד נאהב.את יודעת שמדובר בך. אנחנו עוד שבוע 11 חודשים יחד ונדמה שאנחנו נצח,ההורים לוחצים לחתונה ושנינו יודעים שזה יקרה,רק הזמןצריך לעבור. אני יודע שאני אומר לך,ואני גם יודע שזה לא מספיק,אני אוהב אותך,יותר מהכל,תמיד יותר מתמיד. אני רוצה שתדעי,ותזכרי תמיד,שלא משנה מה יקרה אני מתעורר,מעביר את היום והולך לישון בלילה בידיעה שאת,את היא האחת,ואני לא רוצה אף אחת אחרת. שלך לעד עמרי
