התורכים, אנטליה, הפצצה אוירית ואני
בוקר טוב, אז כמו שאתם רואים חזרתי, והבטחתי לדווח אז .... אחרי שרוקנתי קצת מדפים בדיוטי פרי שלנו, כשהוא הולך בעקבותי, מלמל לעצמו בלי הכרה, ובדרך להתקף לב, עלינו למטוס קטנצ'יק. לידי התיישבה גב' אחת שדפקה פאן עומד לקראת הטיסה, הריחה בערך כמו 4 בקבוקי בושם, ונוסף לכך? איך שהמטוס המריא היא שולפת את השקית ומקיאה, שעה שלמה הקיאה, לא שאני מתלוננת, אבל מלפני ישב תינוק שחירבן בלי הכרה, טוב נו אני לא מתלוננת, אבל הטיסה היתה מריחה בהחלט. לאחר שעה בדיוק הגענו לעולם השפמים. לא פרץ אחד, אלא אלפי פרצים היו שם. ומעשנים, תורכיה כולה עולה בעשן, הם מעשנים בלי הכרה, גם בשדה התעופה, בשירותים, ברחובות, באוטובוסים, אין אין על התורכים בעישון. לפנות ערב הגענו למלון KARAVANSARY שנמצא באנטליה, ישר שהגענו לפתח ידענו שיש משו חשוד, המלון ממתין להתקפה אוירית או הפצצה אטומית מגורם בלתי ידוע, אולי חייזרים, המלון חשוך... יש לאורך המלון פסי הארה, שצריך להתהלך לאורכם, כאן היה נחוץ פנס, או מקל, או כלב הנחיה. טוב גם בחדרים זה כך, פסי הארה לאורך החדר שלא נתבלבל, האורות בצבע תכלת סגול וורוד, שמזכירים בית זונות בפריז, טוב נו בשביל הצלוליטים, והכפלים פה ושם, האורות היו בהחלט רומנטים, אבל שירדנו לאכול, ראיתי שהתאפרתי בצבעים שונים בכל עין, טוב מי רואה בחושך? על האוכל אין מה לדבר, בלסנו כמו חזירים בערך, טוב הכל כלול לא? שתינו יין, וערק תורכי שנקרא ראקי, אם משלמים הכל כלול צריך לדפוק אותם לא? בדיוק לאחר שסיימנו לאכול, הופיעו דגים מטוגנים עם צי'פס, והחברה שלי אומרת לי: מאמי, בואי נלך להקיא כמו הרומאים, שיהיה לנו מקום. בבוקר שהתעוררנו, ראינו את המלון עם אור השמש, והיינו בטוחים שהגענו למפעל בטעות, ועוד שניה ילבישו לנו אוברולים כחולים ונתחיל להלחים משו. טוב נו, אהיה נחמדה, הבריכות משגעות, הים נפלא, ויש שם מתקנים לקיץ פשוט נהדרים. גם על המסג' התורכי לא ארחיב את הדיבור במיוחד, בעיקר שהגיע תורכי, כן נכון עם שפם, ניחשתם, שכמעט פירק לי את הגוף, עד עכשיו הצוואר תפוס לי. אבל נו לא אתלונן, כולה נסענו לחופש לא? אתמול ארזנו הכל, עלינו לטיסה לישראל (ברוך השם), ואני מתיישבת בכסא, כמובן הוא רוצה להיות ליד החלון לראות את החושך, טוב הוא התרגל מהמלון, ומי יושבת לידי? נכון ניחשתם נכון, הגב' המקיאה. איך שהמטוס ממריא, היא מוציאה את השקית, ואני אחריה, אמרתי לעצמי, אני אקיא לה גם, אבל לא יצא לי כלום. בחנוכה אנחנו נוסעים לטיטניק. נועה נועה
בוקר טוב, אז כמו שאתם רואים חזרתי, והבטחתי לדווח אז .... אחרי שרוקנתי קצת מדפים בדיוטי פרי שלנו, כשהוא הולך בעקבותי, מלמל לעצמו בלי הכרה, ובדרך להתקף לב, עלינו למטוס קטנצ'יק. לידי התיישבה גב' אחת שדפקה פאן עומד לקראת הטיסה, הריחה בערך כמו 4 בקבוקי בושם, ונוסף לכך? איך שהמטוס המריא היא שולפת את השקית ומקיאה, שעה שלמה הקיאה, לא שאני מתלוננת, אבל מלפני ישב תינוק שחירבן בלי הכרה, טוב נו אני לא מתלוננת, אבל הטיסה היתה מריחה בהחלט. לאחר שעה בדיוק הגענו לעולם השפמים. לא פרץ אחד, אלא אלפי פרצים היו שם. ומעשנים, תורכיה כולה עולה בעשן, הם מעשנים בלי הכרה, גם בשדה התעופה, בשירותים, ברחובות, באוטובוסים, אין אין על התורכים בעישון. לפנות ערב הגענו למלון KARAVANSARY שנמצא באנטליה, ישר שהגענו לפתח ידענו שיש משו חשוד, המלון ממתין להתקפה אוירית או הפצצה אטומית מגורם בלתי ידוע, אולי חייזרים, המלון חשוך... יש לאורך המלון פסי הארה, שצריך להתהלך לאורכם, כאן היה נחוץ פנס, או מקל, או כלב הנחיה. טוב גם בחדרים זה כך, פסי הארה לאורך החדר שלא נתבלבל, האורות בצבע תכלת סגול וורוד, שמזכירים בית זונות בפריז, טוב נו בשביל הצלוליטים, והכפלים פה ושם, האורות היו בהחלט רומנטים, אבל שירדנו לאכול, ראיתי שהתאפרתי בצבעים שונים בכל עין, טוב מי רואה בחושך? על האוכל אין מה לדבר, בלסנו כמו חזירים בערך, טוב הכל כלול לא? שתינו יין, וערק תורכי שנקרא ראקי, אם משלמים הכל כלול צריך לדפוק אותם לא? בדיוק לאחר שסיימנו לאכול, הופיעו דגים מטוגנים עם צי'פס, והחברה שלי אומרת לי: מאמי, בואי נלך להקיא כמו הרומאים, שיהיה לנו מקום. בבוקר שהתעוררנו, ראינו את המלון עם אור השמש, והיינו בטוחים שהגענו למפעל בטעות, ועוד שניה ילבישו לנו אוברולים כחולים ונתחיל להלחים משו. טוב נו, אהיה נחמדה, הבריכות משגעות, הים נפלא, ויש שם מתקנים לקיץ פשוט נהדרים. גם על המסג' התורכי לא ארחיב את הדיבור במיוחד, בעיקר שהגיע תורכי, כן נכון עם שפם, ניחשתם, שכמעט פירק לי את הגוף, עד עכשיו הצוואר תפוס לי. אבל נו לא אתלונן, כולה נסענו לחופש לא? אתמול ארזנו הכל, עלינו לטיסה לישראל (ברוך השם), ואני מתיישבת בכסא, כמובן הוא רוצה להיות ליד החלון לראות את החושך, טוב הוא התרגל מהמלון, ומי יושבת לידי? נכון ניחשתם נכון, הגב' המקיאה. איך שהמטוס ממריא, היא מוציאה את השקית, ואני אחריה, אמרתי לעצמי, אני אקיא לה גם, אבל לא יצא לי כלום. בחנוכה אנחנו נוסעים לטיטניק. נועה נועה
