התודות ומחשבה

התודות ומחשבה

כל חיי אני מתעסק חזק בדבור, בהתפלספות ובחשיבה מופשטת ולוגית. אולי כי אני אדם עם אידיאלים חזקים בקשר לרוחניות, מוסריות ותבונה. זה משפיע על כל דרך חיי מאז הילדות הרחוקה. בשביל הדבור, ההגיון והפילוסופיה ותרתי על עצמי, על אישיותי, על יחסי האנוש שלי ועל הקשר שלי למציאות. אולי אני צריך להפחית מהעסוק במלים ובפילוסופיה ותבונה, ולהתרכז בממוש הערכים הרוחניים. רוחניות, אהבה וטוב לב חשובים יותר מחוכמה, בינה וחשיבה מעמיקה.
 
שנאה

אנשים בכל מקום שונאים אותי, מציקים לי, מתעללים בי, מדברים אלי לא יפה, מקללים אותי, צועקים לי, לא מדברים אתי, לא עונים לי ולא יוצרים אתי קשר. למה? איזה רוע. אני בסך-הכל אדם נחמד שמחפש קשרים רגשיים נעימים עם אנשים. אין לי כל כונה רעה ולא היתה לי. לא מספיק שאני סובל ורע לי והמלים כל-כך מפריעות לי והורסות את חיי, גורמים לי עוד סבל. לא מגיע לי. בושה וחרפה. אני איש טוב מאד.
 
ככה זה בחיים מי שטוב נדפק

אתה לא יודע שבחיים כמו בטבע.. החזק שורד... אני בנאדם שמנסה להבין את החיים אבל דבר אף אחד לא יוכל להבין.. את חוסר הצדק בעולם... אני רוצה להיות בנאדם מאמין אבל דבר אחד מפריע לי למה הצדיקים סובלים??? אני מאמינה שאתה אדם טוב.. מייודע אולי בגלגולים הקודמים היינו אנשים רעים? זו התשובה היחידה שיכולה לעלות לי על הראש למה אנחנו סובלים
 

fruitree

New member
נאום קטן (ונסלח אני מקווה) על שכלתנות

אני חושב שהגעת לתובנה חשובה; עכשיו נשאלת השאלה: מה תעשה איתה. התובנה הגיע למקום שאתה מרבה לעשות בו, למקום שהפכת לביתך: השכלתנות. אך כמו שהבנת כבר (לפחות בראש :) ) - יש פקולטות אחרות שניתן, ואף כדאי לעבוד מהן. זוהי יכולת נרכשת, הדורשת אימון עצמי ממושך. לנון שר: Life is just what happens to you While your busy making other plans ואני אומר שאם החלטת לא "לחשוב" את חייך - הידד! איך עושים את זה? לא יודע להגיד לך בדיוק. תצטרך למצוא את הדרך הזו חזרה אל הנפש והרוח, אל הכוונה הטהורה, בכוחות עצמך; אך אפשר שתוכל גם להסתייע באיש מקצוע. אני מצידי מוכן לתת כמה טיפים: נסה להשתמש כמה שפחות בביטוי "אני חושב"; וכשתשתמש בו - נסה להדריך את עצמך חזרה למקום שלפני המילים. יש הרבה שירה שעוסקת בתחום הזה, בשיעבוד למילה. דבר מוזר זה השפה, שאמורה לעבוד בשבילנו, ואנחנו הופכים לה לשפחה, ומסוגלים לרדת לסוף דעתנו שלנו - רק באמצעותה. נסה בכל מה שקשור למחשבה - להיטהר מכך; אבל אפילו חשוב מכך, ובעצם העיקר שאיליו אני מכוון - נסה לא לעבוד מן המקום השכלתני הזה כלל! לא במילים, ולא לפני המילים, כי אם מן הנפש, מן הנשמה ממש :) הרגש את העולם במלא חופן חושיך! ואז, אולי במפתיע - נסה לכוון גם לעשייה בעולם החומרי. תיצור! לא במחשבה, כי אם במעשה. כוון אל היצירה באהבה, ואולי תחזור לגלות את חדוות היצירתיות. אין מה לעשות - הנשמות שלנו כלואות בחומר, ועוסקות בו במרבית הזמן. נסה להיות גשר טוב בין השניים: נסה ליצור באהבה. המשורר שר: אנחנו נולדנו לחיות ולמות לבנות ולברוא עולם להפוך ענבים ליין ונשיקות לבני אדם. ז"א - ההתמרה היא העיקר: להפוך מרוח לחומר, מנשיקה לבן אדם, מענבים ליין, מחול לקודש, מטפל לעיקר.... מה שתרצה. נכון שאפשר לחולל תמורות גם בתוך העולם הפנימי, אבל נדמה לי שתמצא כרגע (ובזה עצם העניין) שיספק אותך יותר העולם שמחוץ לעצמך, ובכל מקרה לעולם שמחוץ לקופסה היושבת לך בין הכתפים :) . מקווה שזה עוזר במשהו, בהצלחה רבה
 
תודה

עכשו אני גם מדוכא מכך, שכל הזמן הזה הציקו לי, שנאו אותי והתנהגו אלי רע, ולא התגוננתי ולא התלוננתי כי חשבתי שמגיע לי. איזה טפש הייתי.
 
הדבור

הוא כלי מצוין ויעיל להעברת מסרים ולהשגת מטרות. הוא מתאר את המציאות במדויק ומעביר אותה במדויק. הוא מאפשר לבטא כל מחשבה מושגית מכל סוג. צריך לדבר לענין כדי לנצל את כוח הדבור. צריך לדבר במלים פשוטות, ברורות ומדויקות. זו הפילוסופיה הכי חשובה בחיי.
 
הגיון

זה למעשה מה שמפריע לי. אני מנסה לפעול בהגיון אבל מאבד את הקשר לדברים רגשיים בגלל זה, ולכן לא מבינים אותי.
 

fruitree

New member
כל דבר במידה...

כל דבר במידה. פילוסופיה יכולה להעשיר מאוד, אבל בסופו של דבר עסוקה בלהשקיף על החיים, ולא לחיות אותם. השפה היא אכן כלי טוב לביטוי ושיתוף, אם כי לא היחיד. הנטיה לברור ולהרכיב במילים ללא הרף עשויה להשתלט, לכפות את עצמה, ולשעבד אותך להתעסקות שכלתנית "יבשה"; וכפי שאתה מעיד בעצמך, בכך אתה "מאבד את הקשר לדברים רגשיים". מה אם שפות כמו מוסיקה, אינטונציה, שפת גוף, מגע אנושי, ציור, פיסול, צילום...? ומה עם מה שמבוטא במעשה עם הזולת? כשאתה נותן למישהו עציץ, מבשל להם ארוחה, מרכיב להם מדפים, מסדר להם את הבית, מחזיק להם את היד, מספר להם סיפור, מתעניין ביומם... לגבי האמירה שלך כאילו הדיבור "מתאר את המציאות במדויק ומעביר אותה במדויק" – הרשה לי לחלוק. עם כל הכבוד שיש לי לשפה, תמיד משהו אובד ב"תרגום" שנעשה בדרך בין המציאות לדף, - גם אם לא הוחלפה שפה בפועל. וכמו בתרגום אמיתי, לעולם המקור והתוצאה יהיו שונים, והתוצאה תהיה באיזשהו מובן "אינטרפיטציה" למקור. אם אתה פילוסוף שמאוהב במילותיו – זה בסדר; רק שאני מבין ממך שוב ושוב שאניך שבע-רצון מן המצב הקיומי שלך, ואתה קושר זאת בעצמך לנטיה להתפס למלאכת סינון המילים בכפייתיות. הנה לך שיר שהוא גם פילוסופי, גם יעיל במילים, גם נהיר שכלתנית, אך מעל לכל, מתאר הכרה זכה ברגע של חסד, הבאה ממקום שאיננו הראש: (בלי שם)/ נתן זך -------------------- הווה זהיר. פתח את חייך רק לרוחות הנושאות את ליטוף המרחק. שא לחסר. השמע את קולך רק בלילות הבדידות. דע את היום, המועד, את הרגע ואל תפציר. שעה לדומם. דע לברך על הצל שמתחת לקרום הבשר. אל תחבא במילים. שב בידיעת תולעים, בתבונת הרימה. אל תמתין. למה אתה חושב שהוא מתכוון כשהוא אומר: "דע לברך על הצל שמתחת לקרום הבשר. אל תחבא במילים." ?
 
בבית משפט ובמשטרה

משתמשים הרבה בדבור להשיג מטרות בחקירות. אפשר להשתמש בהגיון של דבור להשיג מטרות מאד ביעילות ובחוכמה. בסופו של דבר, אני אדם מאד רוחני ורגשי, שאוהב אנשים ומערכות יחסים.
 
למעלה