הכתבה בווינט, דעתי...
שלנו, החולים אולי הוא לא הוסיף ולא חידש, אבל נהדר בהמשך לרעיון של יום המודעות בכנסת. הוא מזדהה ומפרסם הכל בכנות על חייו, למרות שהוא עובד במסדרונות הכנסת... ולא מסכימה עם הדיעה שהוא שידר מסכנות ורחמים. הוא כן מסביר כמה קשה לעבוד הרבה שעות ולתפקד כאילו ואין לך מכאוב, וכאילו אתה ישן לילות שלמים... וחשוב שיכירו שזו מחלה לכל דבר ולא תסמונת, ולנו כחולים קשה לתפקד. אני למשל, התוודעתי למחלה דווקא כשהייתי מובטלת, כבר מס׳ שנים, ואין לי את האומץ להעלות לעודה במשרה מלאה, או בלחץ, או בהקשר פיזי. ואני יודעת, שלנו, המובטלים החולים שבינינו קשה מאוד. אפילו להילחם וללכת לועדות, רק המחשבה, מתישה אותי... ויש. את הבעיה הזו להתנהל מול הממסד, לך תוכיח שאתה לא משחק אותה שכואב לך, או שאתה לא ישן בלילות כי הרי זו רק ״תסמונת״.... אז כן, חשוב שנעז ונשמיע את קולנו. זו לא מחלה סופנית, חלילה.... אבל זו כן כן מחלה שמתישה, נפשית ופיזית....
