התגלה דינוזאור
- פותח הנושא חני 852
- פורסם בתאריך
באנו מהעתיד
באנו מהעתיד על מנת לחוות הווה אחר
ניוזלטר 12 - 4/2010
ד"ר ברכה קליין תאיר
כדי שיהיה עבר, חייב להיות הווה ואחרי זה עתיד. כך למדנו על זמן ליניארי שהנו תלות מרחב. אך מה דעתכם אם נתחיל להבין שלא העבר קובע את העתיד, אלא דווקא העתיד קובע את ההווה ולכן גם את העבר? מה דעתכם שישנם סוגי זמן שונים תלות ממדי תודעה ולא תלות מרחב פיסי (כמו זמן שעילאי, זמן שלו, זמן קדוש, זמן מיקרון, אינות זמן וכד')? "עוצמת היקום הנה עוצמה המתפשטת אפילו הרחק מעבר למערכת המכאנית אל האינסוף - עוצמת טונאמי...הנושאת את העוצמה האלוהית של אדוני.....מידע מתקבל מעוצמה זו על ידי ערוצי השפעה" ("ספר הידע", 8/64). עתה, עם תחילתה של תוכנית אבולוציה חדשה ועוצמתית יותר, יש בידי התודעה שלנו והמוח את היכולת למשוך עוצמה זו שהיא כל העוצמה האוניברסאלית.
נשמע מופרך? מסובך? קשה להאמין? האם באמת אנחנו מכירים את ייצור האנוש העוצמתי שאנחנו? האם באמת אנחנו מכירים את היקום בו אנו חיים? האם המצפן על פיו אנחנו מנהלים, מנחים, מחנכים רלוונטי?
קיומנו הראשונים היו קיומים כישויות של אור. היינו מחוברים לאחד, שותפים לבריאה, חשופים לידע האמת. חווינו יקומים עוצמתיים ותרבויות מאוד מפותחות. אך בגלל חטא גן עדן, חטא היוהרה והאגו, סיכנו את קיומם של יקומים וגורשנו מהשמים. מאז, ירדנו אל מציאות חיזיון חשוכה ודחוסה, מוגבלים בגוף פיסי קצוץ כנפיים, עבדים לאגו שתלטן. בחרנו לחיות בתוך מערכת ערכים דיכוטומית (טוב/רע, יפה/מכוער, מצליח/נכשל, שלי/שלכם וכד'), מוגבלת, מסווגת, מעכירה ומצמצמת, הנובעת מממד שורד הנתון להשפעות הסביבה (מה יגידו, האם יאהבו אותי, האם מעריכים אותי, האם אני אהוד ועוד). בחרנו לחיות במציאות המתוחמת על ידי חמשת החושים הארציים. בעצם בחרנו לחיות ברמת הכר עליו אנחנו מניחים את מחשבותינו (נוחות אגואיסטית, החיפוש אחר "כף נעליים"). כל כמיהה למשהו אחר, כל תחזוק תקווה ואמונה שיהיה טוב, משקפת רק ידיעה מצועפת. הם אולי עוזרים לנו לשרוד קצת יותר טוב בממד הארצי, אולי עוזרים לנו לחוות אושר כתוצאה מניצחון במאבק הדיכוטומי, אבל לא לוקחים אותנו חזרה אל העוצמות שהיינו פעם. לא לוקחים אותנו אל מציאות חדשה.
שכחנו להיות אדם חופשי, מצפון חופשי, עוצמת בורא, מאושרים תמידית. שכחנו לשחרר אחיזה בדרך הסבל כדרך של צמיחה. אנחנו משקיעים יותר מדי זמן להכיר את הצל שאנחנו. להכיר את שכבות המגן המביאים המון פחדים, ספקות, כאבים (פיזי), סבל (שנוצר סביב כאב, הוא מנטלי), מחלות, קיפאון, דיכאון, תוקפנות לחיינו, במקום להבין שהכל נמצא כמיקרו חלקיקים ואנחנו, במו אמונותינו, הופכים את החלקיק הפוטנציאלי לממשות קונקרטית. האמונה בזהותנו המוגבלת והמדוללת היא הרגל חזק מאוד. זוהי זהות האגו. אבל, ללא אגו חזק, ללא חוויית הרצון הפרטני, או בשפת הקבלה - ללא יצר רע דומיננטי, אין אדם יכול להתפתח אל עבר הרוחניות, כי אז הוא דומה לחיה או לצמח (מנוגד לתפיסות המזרח למשל או לדתות). ככל שהאגו גדול יותר, כך פלטפורמת התעופה שלו אל גילוי מהות שהיא אהבה - אור - עוצמה רוחנית עוצמתית יותר.
עלינו לעבור שינוי ראדיקלי בסט האמונות שלנו מבלי הצורך לטפל בסימפטומים בעזרת תרופות או טיפולים פסיכולוגיים. הבעיה איננה בנפש או במי שאנחנו. הבעיה היא בכוח שאנחנו נותנים לממד הארצי הדחוס בו אנו תקועים. הבעיה היא בבורות שלנו ובהבנה, שמרביתנו החיים כיום על הפלנטה באנו מממדים מאוד גבוהים רק על מנת להצית את האור האוניברסאלי ולסייע בשינוי ממד הפלנטה. זוהי תוכנית האבולוציה שלנו הפרטית, שלנו הכללית, של הפלנטה, של הבריאה כולה. "הכל צפוי והרשות נתונה". גרעין הבריאה מכיל את כל הפוטנציאל שכבר מומש וזה שעומד להתממש. הווינו את הכל, היינו אור אבל נפלנו אל החושך. וכעת, תוכנית האבולוציה מאיצה בנו לחזור חזרה אל האור, אל רצון מוכלל, אל הבורא, על מנת לאפשר לעתיד חדש וגבוה יותר להיפתח.
מה שבאמת מרתק הוא שלא רק תפיסות רוחניות טוענות את זה, אלא גם הפיסיקה החדשה. להלן תמצית ראיון עם פרופ' יקיר אהרונוב שראיין איתי להט, עיתון כלכליסט 29/10/2009:
"לא מעט גבות מדעיות הורמו בשבוע שעבר, כששני פיזיקאים בכירים פרסמו תיאוריה משונה מעט. לטענתם, התקלות המתרבות בדרך להפעלת מאיץ החלקיקים הענק בשוויץ הן תוצאה של העתיד; משהו שם, באופק הזמן, משהו שעוד לא התרחש, משבש את ההווה. בעצם, הם גורסים, הניסוי המתוכנן במאיץ יוצר כבר עכשיו עיוות בממד הזמן, שבו העתיד משבש את ההווה.
זה נשמע כמו מדע בדיוני, או לכל היותר כמו ניסוי מחשבה פילוסופי. ואכן, פיזיקאים בכירים הגיבו בגיחוך לתיאוריה הזאת. אבל זה בדיוק תחום עיסוקו הנוכחי של פרופ' יקיר אהרונוב. וכשתיאוריה על השפעת העתיד על ההווה נשמעת מפיו של אהרונוב - מועמד מוביל לפרס נובל בפיזיקה בשנים האחרונות, האיש שחתום על גילוי אפקט אהרונוב־בוהם הדרמטי ואחד המדענים המבריקים ופורצי הדרך בפיזיקה החדשה - היא נראית פתאום פחות הזויה. הוא מצליח להסביר אותה באופן משכנע, ובדרך פשוטה ובהירה להתגבר על הפער ולאחד את הפיזיקה והפילוסופיה למשנה אחת, הגיונית למדי. במילים פשוטות, אהרונוב ממציא מחדש את הפיזיקה.
"לאחר מחשבה ממושכת החלטתי שאולי הבעיה נעוצה בצורה שבה אנחנו תופסים את הזמן. אנחנו קיימים בהווה, העבר כבר איננו ואנחנו צריכים להחליט על משהו שישפיע על העתיד או ייצור אותו. אבל מה אם זה לא כך? אמרתי: נניח שיש פיזיקה אחרת, כזו שבה ההווה נקבע לא רק בעבר אלא גם בעתיד. מה אם העתיד הוא זה שמשפיע על ההחלטות שלנו בהווה, בדיוק כפי שהעבר עושה זאת? אם דבר כזה נכון, אזי כל הניסוח של מהו חופש ומהי החלטה יצטרך להשתנות". לדעתי העתיד זורם חזרה לעבר ומשפיע על ההווה. היא גם יכולה להסביר את העובדה שאנחנו משתמשים באינטואיציה: אם יש משהו בעתיד שמשפיע על קבלת ההחלטות שלנו בהווה, אולי הקשר הסיבתי הזה בא לידי ביטוי אצלנו בתחושת בטן ולא בידיעה בראש, במסגרת זרימת הזמן".
זה לא נגמר בחופש הבחירה. "עולה כאן גם התחושה שיש לנו הכרה במשמעות של המודעות", אומר אהרונוב ומאיר פער נוסף במפגש המרענן בין הפיזיקה לפילוסופיה. "במודעות הכוונה היא שיש לנו היכולת להיות מודעים לעצמנו. הפיזיקה מכירה רק במקרים של צופה ונצפה. אם אתה רוצה לראות משהו בעצמך אתה צריך לחלק את עצמך לשני חלקים כאלה. אלא שאם אתה רוצה לצפות בצופה, אתה מגיע מהר מאוד לאינסוף צופים. על פי ההיגיון הזה, המוח שלנו, שמאפשר מודעות עצמית, צריך להיות המערכת הכי מורכבת שיש בטבע.
"הפיזיקה צריכה להתאים את עצמה למוח הזה ולחוויה האנושית, שהרי מדובר במערכות מורכבות לאין שיעור מאלה של אטומים, ולכן הן גם מערכות שמסוגלות לראות ולחוש תמונה רחבה יותר מזו שהפיזיקה מסוגלת כיום להסביר. אנחנו צריכים לעבור לעבודה על מערכות מורכבות לאין שיעור כדי להבין את טבעו האמיתי של היקום. כרגע אנחנו עובדים על חלקיקים אלמנטריים - ולכן רואים רק חלק מהמערכת הפיזיקלית. העבודה שלי פותחת, לטעמי, את הדלת למעבר למערכות מורכבות יותר. יש לא מעט חורים ואי־התאמות בתורת הקוונטים, ואני משתמש באי־ההתאמות הללו כדי לחפש כיוון למהפכת הפיזיקה הבאה, שתאפשר לנו להבין את עצמנו יותר טוב וגם להסביר את התכונות האמיתיות שלנו".
בכולנו טבוע העתיד. בכולנו טבועה ההיסטוריה האדירה שחווינו. עלינו פשוט להיזכר, לטפס ולחזור להיות אותו עבר - עתיד שהיינו. אם לא נבחר להבין זאת, ניתן כוח לשעורים כואבים שילכו ויתעצמו עד שנסכים להתעורר.
באנו מהעתיד על מנת לחוות הווה אחר
ניוזלטר 12 - 4/2010
ד"ר ברכה קליין תאיר
כדי שיהיה עבר, חייב להיות הווה ואחרי זה עתיד. כך למדנו על זמן ליניארי שהנו תלות מרחב. אך מה דעתכם אם נתחיל להבין שלא העבר קובע את העתיד, אלא דווקא העתיד קובע את ההווה ולכן גם את העבר? מה דעתכם שישנם סוגי זמן שונים תלות ממדי תודעה ולא תלות מרחב פיסי (כמו זמן שעילאי, זמן שלו, זמן קדוש, זמן מיקרון, אינות זמן וכד')? "עוצמת היקום הנה עוצמה המתפשטת אפילו הרחק מעבר למערכת המכאנית אל האינסוף - עוצמת טונאמי...הנושאת את העוצמה האלוהית של אדוני.....מידע מתקבל מעוצמה זו על ידי ערוצי השפעה" ("ספר הידע", 8/64). עתה, עם תחילתה של תוכנית אבולוציה חדשה ועוצמתית יותר, יש בידי התודעה שלנו והמוח את היכולת למשוך עוצמה זו שהיא כל העוצמה האוניברסאלית.
נשמע מופרך? מסובך? קשה להאמין? האם באמת אנחנו מכירים את ייצור האנוש העוצמתי שאנחנו? האם באמת אנחנו מכירים את היקום בו אנו חיים? האם המצפן על פיו אנחנו מנהלים, מנחים, מחנכים רלוונטי?
קיומנו הראשונים היו קיומים כישויות של אור. היינו מחוברים לאחד, שותפים לבריאה, חשופים לידע האמת. חווינו יקומים עוצמתיים ותרבויות מאוד מפותחות. אך בגלל חטא גן עדן, חטא היוהרה והאגו, סיכנו את קיומם של יקומים וגורשנו מהשמים. מאז, ירדנו אל מציאות חיזיון חשוכה ודחוסה, מוגבלים בגוף פיסי קצוץ כנפיים, עבדים לאגו שתלטן. בחרנו לחיות בתוך מערכת ערכים דיכוטומית (טוב/רע, יפה/מכוער, מצליח/נכשל, שלי/שלכם וכד'), מוגבלת, מסווגת, מעכירה ומצמצמת, הנובעת מממד שורד הנתון להשפעות הסביבה (מה יגידו, האם יאהבו אותי, האם מעריכים אותי, האם אני אהוד ועוד). בחרנו לחיות במציאות המתוחמת על ידי חמשת החושים הארציים. בעצם בחרנו לחיות ברמת הכר עליו אנחנו מניחים את מחשבותינו (נוחות אגואיסטית, החיפוש אחר "כף נעליים"). כל כמיהה למשהו אחר, כל תחזוק תקווה ואמונה שיהיה טוב, משקפת רק ידיעה מצועפת. הם אולי עוזרים לנו לשרוד קצת יותר טוב בממד הארצי, אולי עוזרים לנו לחוות אושר כתוצאה מניצחון במאבק הדיכוטומי, אבל לא לוקחים אותנו חזרה אל העוצמות שהיינו פעם. לא לוקחים אותנו אל מציאות חדשה.
שכחנו להיות אדם חופשי, מצפון חופשי, עוצמת בורא, מאושרים תמידית. שכחנו לשחרר אחיזה בדרך הסבל כדרך של צמיחה. אנחנו משקיעים יותר מדי זמן להכיר את הצל שאנחנו. להכיר את שכבות המגן המביאים המון פחדים, ספקות, כאבים (פיזי), סבל (שנוצר סביב כאב, הוא מנטלי), מחלות, קיפאון, דיכאון, תוקפנות לחיינו, במקום להבין שהכל נמצא כמיקרו חלקיקים ואנחנו, במו אמונותינו, הופכים את החלקיק הפוטנציאלי לממשות קונקרטית. האמונה בזהותנו המוגבלת והמדוללת היא הרגל חזק מאוד. זוהי זהות האגו. אבל, ללא אגו חזק, ללא חוויית הרצון הפרטני, או בשפת הקבלה - ללא יצר רע דומיננטי, אין אדם יכול להתפתח אל עבר הרוחניות, כי אז הוא דומה לחיה או לצמח (מנוגד לתפיסות המזרח למשל או לדתות). ככל שהאגו גדול יותר, כך פלטפורמת התעופה שלו אל גילוי מהות שהיא אהבה - אור - עוצמה רוחנית עוצמתית יותר.
עלינו לעבור שינוי ראדיקלי בסט האמונות שלנו מבלי הצורך לטפל בסימפטומים בעזרת תרופות או טיפולים פסיכולוגיים. הבעיה איננה בנפש או במי שאנחנו. הבעיה היא בכוח שאנחנו נותנים לממד הארצי הדחוס בו אנו תקועים. הבעיה היא בבורות שלנו ובהבנה, שמרביתנו החיים כיום על הפלנטה באנו מממדים מאוד גבוהים רק על מנת להצית את האור האוניברסאלי ולסייע בשינוי ממד הפלנטה. זוהי תוכנית האבולוציה שלנו הפרטית, שלנו הכללית, של הפלנטה, של הבריאה כולה. "הכל צפוי והרשות נתונה". גרעין הבריאה מכיל את כל הפוטנציאל שכבר מומש וזה שעומד להתממש. הווינו את הכל, היינו אור אבל נפלנו אל החושך. וכעת, תוכנית האבולוציה מאיצה בנו לחזור חזרה אל האור, אל רצון מוכלל, אל הבורא, על מנת לאפשר לעתיד חדש וגבוה יותר להיפתח.
מה שבאמת מרתק הוא שלא רק תפיסות רוחניות טוענות את זה, אלא גם הפיסיקה החדשה. להלן תמצית ראיון עם פרופ' יקיר אהרונוב שראיין איתי להט, עיתון כלכליסט 29/10/2009:
"לא מעט גבות מדעיות הורמו בשבוע שעבר, כששני פיזיקאים בכירים פרסמו תיאוריה משונה מעט. לטענתם, התקלות המתרבות בדרך להפעלת מאיץ החלקיקים הענק בשוויץ הן תוצאה של העתיד; משהו שם, באופק הזמן, משהו שעוד לא התרחש, משבש את ההווה. בעצם, הם גורסים, הניסוי המתוכנן במאיץ יוצר כבר עכשיו עיוות בממד הזמן, שבו העתיד משבש את ההווה.
זה נשמע כמו מדע בדיוני, או לכל היותר כמו ניסוי מחשבה פילוסופי. ואכן, פיזיקאים בכירים הגיבו בגיחוך לתיאוריה הזאת. אבל זה בדיוק תחום עיסוקו הנוכחי של פרופ' יקיר אהרונוב. וכשתיאוריה על השפעת העתיד על ההווה נשמעת מפיו של אהרונוב - מועמד מוביל לפרס נובל בפיזיקה בשנים האחרונות, האיש שחתום על גילוי אפקט אהרונוב־בוהם הדרמטי ואחד המדענים המבריקים ופורצי הדרך בפיזיקה החדשה - היא נראית פתאום פחות הזויה. הוא מצליח להסביר אותה באופן משכנע, ובדרך פשוטה ובהירה להתגבר על הפער ולאחד את הפיזיקה והפילוסופיה למשנה אחת, הגיונית למדי. במילים פשוטות, אהרונוב ממציא מחדש את הפיזיקה.
"לאחר מחשבה ממושכת החלטתי שאולי הבעיה נעוצה בצורה שבה אנחנו תופסים את הזמן. אנחנו קיימים בהווה, העבר כבר איננו ואנחנו צריכים להחליט על משהו שישפיע על העתיד או ייצור אותו. אבל מה אם זה לא כך? אמרתי: נניח שיש פיזיקה אחרת, כזו שבה ההווה נקבע לא רק בעבר אלא גם בעתיד. מה אם העתיד הוא זה שמשפיע על ההחלטות שלנו בהווה, בדיוק כפי שהעבר עושה זאת? אם דבר כזה נכון, אזי כל הניסוח של מהו חופש ומהי החלטה יצטרך להשתנות". לדעתי העתיד זורם חזרה לעבר ומשפיע על ההווה. היא גם יכולה להסביר את העובדה שאנחנו משתמשים באינטואיציה: אם יש משהו בעתיד שמשפיע על קבלת ההחלטות שלנו בהווה, אולי הקשר הסיבתי הזה בא לידי ביטוי אצלנו בתחושת בטן ולא בידיעה בראש, במסגרת זרימת הזמן".
זה לא נגמר בחופש הבחירה. "עולה כאן גם התחושה שיש לנו הכרה במשמעות של המודעות", אומר אהרונוב ומאיר פער נוסף במפגש המרענן בין הפיזיקה לפילוסופיה. "במודעות הכוונה היא שיש לנו היכולת להיות מודעים לעצמנו. הפיזיקה מכירה רק במקרים של צופה ונצפה. אם אתה רוצה לראות משהו בעצמך אתה צריך לחלק את עצמך לשני חלקים כאלה. אלא שאם אתה רוצה לצפות בצופה, אתה מגיע מהר מאוד לאינסוף צופים. על פי ההיגיון הזה, המוח שלנו, שמאפשר מודעות עצמית, צריך להיות המערכת הכי מורכבת שיש בטבע.
"הפיזיקה צריכה להתאים את עצמה למוח הזה ולחוויה האנושית, שהרי מדובר במערכות מורכבות לאין שיעור מאלה של אטומים, ולכן הן גם מערכות שמסוגלות לראות ולחוש תמונה רחבה יותר מזו שהפיזיקה מסוגלת כיום להסביר. אנחנו צריכים לעבור לעבודה על מערכות מורכבות לאין שיעור כדי להבין את טבעו האמיתי של היקום. כרגע אנחנו עובדים על חלקיקים אלמנטריים - ולכן רואים רק חלק מהמערכת הפיזיקלית. העבודה שלי פותחת, לטעמי, את הדלת למעבר למערכות מורכבות יותר. יש לא מעט חורים ואי־התאמות בתורת הקוונטים, ואני משתמש באי־ההתאמות הללו כדי לחפש כיוון למהפכת הפיזיקה הבאה, שתאפשר לנו להבין את עצמנו יותר טוב וגם להסביר את התכונות האמיתיות שלנו".
בכולנו טבוע העתיד. בכולנו טבועה ההיסטוריה האדירה שחווינו. עלינו פשוט להיזכר, לטפס ולחזור להיות אותו עבר - עתיד שהיינו. אם לא נבחר להבין זאת, ניתן כוח לשעורים כואבים שילכו ויתעצמו עד שנסכים להתעורר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.