התגברתם על הכאב?

liron162

New member
התגברתם על הכאב?

אני חושבת לעצמי שאני אף פעם לא אוכל להתגבר על הכאב..למדתי בערך איך לחיות עם הכאב אבל אני לא יודעת אם אצליח להתגבר עליו ובאמת להיות מאושרת ושמחה למרות הכאב..לפעמים נראלי שאם אני אתחיל לצאת לכל מיני מקומות שמחים אני לא באמת אוכל לשמוח בגלל הכאב אני מרגישה שהכאב עוצר אותי להיות מאושרת ולשמוח..לפני שאבא נפטר הייתי מלאת שמחת חיים ועכשיו אני מרגישה שזה לא ככה. מה שרציתי לדעת האם אתם חושבים שבאמת התגברתם על זה? אתם באמת שמחים ומאושרים כרגע למרות הכאב שחוויתם?
 

eshkolit32

New member
התשובה שלי.

היי לירון... אני יכולה להגיד לך מהניסיון האישי שלי (12 שנים מאז מות אבי ו-17 שנים אז מות אמי) שבהחלט אפשרי לשמוח ולהנות בחיים, למרות הכאב על האובדן שלי. אמנם לקח לי הרבה שנים להגיע למקום הזה, אבל זה קרה. אי אפשר להתגבר על הכאב הזה, נקודה. מבחינתי זה כמו חור בלב שאף פעם אי אפשר יהיה למלא...אני בטוחה שכולם בפורום מזדהים עם זה... אבל,לא בכל רגע ורגע אני מתמקדת בכאב הזה, כי בחרתי להשתמש בכל הכוח שיש לי, וזה לא קל, ולהמשיך בחיים שלי ולנסות להתקדם גבוה ולמעלה, עד כמה שרק אפשר. בחרתי לבנות לעצמי חיים יפים ולכלול בהם דברים שעושים לי טוב על הנשמה - עבודה יציבה ודירה חמימה, הופעות חיות, טיסות לחו"ל, חתולים, בישולים, כתיבה, חברים נאמנים וטובים, מוסיקה, ריקודים, ויש לי חלומות ושאיפות מפה ועד הודעה חדשה...אני יודעת שחלק מהחלומות האלה יתגשמו וחלק אולי לא, אבל כל עוד אני חולמת, זה אומר שאני כאן..זה אומר שלא איבדתי תקווה, שאני חושבת שיש לי מה לתת לעולם הזה, ולו יש מה לתת לי. הכאב על ההורים שלי ילווה אותי לאורך כל החיים, אבל דווקא בגלל שהם נלקחו ממני בשלב מוקדם כל כך יחסית, למדתי להעריך את העולם שבו אני חיה ואני מרגישה צורך לנצל את החיים האלה, להספיק לעשות כמה שיותר דברים שאני אוהבת. לכן ההמלצה שלי אלייך היא לקבל את הכאב שלך ולכבד אותו, כי הוא לא יעלם לשום מקום... מותר ליפול, מותר להיות עצובים ומותר להתייאש לפעמים, כל עוד מצליחים אחרי נפילות כאלה לקום ולהמשיך הלאה. ובאותה נשימה, אני ממליצה לך גם לקבל את זה שאת כאן בעולם הזה ויש לך רצונות משלך וחלומות משלך, ופשוט להתמקד בכל מה שעושה לך טוב, מכל הבחינות האפשרויות - מבחינה חברתית, רומנטית, כלכלית, תעסוקתית, וכל מה שקשור בשעות הפנאי שלך. תתמקדי בלהנות מכל דבר שמסב לך הנאה ואל תוותרי לעצמך, כי חיים רק פעם אחת..
 

Ron W

New member
הכאב מתחלף עם השנים

שבוע טוב אני זוכר אחרי פטירתו של אבי ז"ל לפני 6 שנים את ההלם הריקנות וחיפוש הדרך. כיום בשנתיים הקשות כשאמי התדרדרה ונפטרה בייסורים, הכאב התעצם והתמקד בה. כאילו אין די כאב להכיל את שניהם וזכרונו של אבא מעט דהה והחויר. אני חושב שכל רגש חזק ועדיף שיהיה משמח משכיח ומקל. יש לך זכות להיות מאושרת אם כי באופן בוגר יותר כי משהו מהתום והילדות התפוגג. אני מרגיש שחשוב להזכר במידה כי השכחה אף היא גורמת ליסורי מצפון וסבל. אם יש לכם כח נפשי אתם מוזמנים לקרוא את הקומונה / בלוג שלי (בינתיים אין בה כמעט משתתפים) רון
 
למעלה