התאהבות ממבט ראשון

התאהבות ממבט ראשון../images/Emo9.gif

התאהבות ממבט ראשון מסע מרתק אל ליבה של נערה יפה שלא מפסיקה להסתבך. טרם בואי אל הקודש פנימה אומר. צר לי, צר לי שאת סיפורי האישי אני נאלץ לספר במסווה של עלילת מתח. צר לי, צר לי כי גם לי יהיה יותר נוח אם אדבר על עצמי בגוף שלישי. בפגישה הראשונה שלי עם פסיכולוג נדהמתי. זה היה בעקבות ההערה, שתחילה לא יחסתי לה חשיבות ולבסוף, היא הייתה זו שחספה בפני את ה'אני' החבוי. אותו 'אני' שאני דואג בחירוף נפש להסתיר גם מפני עצמי. זה היה כשרק התחלתי לספר על עצמי "אתה מרגיש כאילו הקרקע נשמטת מתחת לגרליך" אמרתי, והתכוונתי לספר על עצמי, שבשלב מסויים הרגשתי כאילו משהו בתוכי התערער. "למה אתה מדבר על עצמך בגוף שלישי?" הוא שאל. ואני, הפטרתי מן 'אווווווווווו' שהייתי אמור להשילם אותו ב'ף' עצבנית ולומר אחריו עוד 'אוף' קצר כהתחלה של המשפט 'מה באת כאן להתדיין אתי על דקויות? אתה פסיכולוג אתה, לא?'. אבל מחשבה מרה שהבזיקה במוחי על קרע ה'וווווווו' שינתה במידת מה את חיי. 'אולי בעצם אני מנסה לברוח?', 'אולי המילים החלקלקות שלי שמשוות לדברי אופי של ניתוח פסיכולוגי חוצי רק משמשות כמחבוא עבורי?' ועוד הרבה 'אוליים' מעצבנים ונוקבים כאלה. 'שבתאי אתה נורמלי??? אתה מתבייש ממישהו???!!! ממי?! תאמר על עצמך הכל ושכל העולם יילך לעזאזל!!' הדהדה מחשבה שבשעתו החשבתיה לבוגדנית. ואז ניסיתי לספר על עצמי, ושוב, מתוך הרגל אמרתי "במצב של אהבה אדם יכול להרגיש תלוי, כאילו הוא נתון כמשחק בידיה של הנאהבת" ושוב הפסיכולוג בקולו המתרפס "שבתאי, תדבר על עצמך בגוף ראשון. לקח לי המון זמן לומר "הרגשתי תלוי בה, היא פשוט שיחקה לי ברגשות". אויש, זה היה איום. איום ונורא. מאז, מאז הפסקתי לעשות הנחות לעצמי, במידת מה. אבל בכל זאת, את הסיפור הבא, אכתוב בגוף שלישי. כדי שרק מי שבאמת מכיר אותי, יצליח להקביל בין חייה, מצוקותיה, תחושותיה והמיות ליבה של 'דסי' גיבורת סיפורינו לביני. ________________ שמי דסי, אני רק בת שמונה עשרה, וכבר מצאתי את אהבת חיי. אני בחורה שונה אומרים עלי שאני פרובוקטיבית. ואני, אני חושבת שאני אחלה בחורה. אסביר לכם. נולדתי למשפחה עשירה ומכובדת. אבי רופא בהדסה עין כרם ואמי מנהלת משרד לעורכי דין. אני שחייתי בעושר לא כל כך נתפסתי בחיידק הטורף הזה 'כסף' והעדפתי את חיי הפשטות. אהבתי את האנשים הפשוטים, אלה שלא יודעים להשתמש במילים גבוהות, אלה שלא יודעים לעצור בתוכם את הכעס וכשמישהו מרגיז אותם הם פשוט מכסחים אותו, אחר כך, כשהם מבינים מה עוללו הם מבעים התנצלות כואבת. באמת התנצלות, זוהי לא התנצלות למטרות תדמיתיות-קוסמטיות. 'עבד' הפועל הערבי בחנות הירקות היה כזה. עבד היה שרירי וחתיך. בכל שבוע הוא היה מגיע מתנשף לבתינו כשבידיו ארגז מלא בפירות וירקות. אני הייתי מקבלת את פניו מציעה לו כוס שתיה (הוא היה אוהב נורא מיץ תפוזים טבעי) ומלווה אותו לפתח הדלת. עבד לא היה רגיל להתיחסות מכובדת "את יודעת שאת היחידה מתיחסת אלי בכבוד?" הוא אמר. הוא היה כל כך שקוף, כל כך הוקסמתי מהכנות התמימה. "חבל שזה כך" אמרתי "חבל". "בוא ואגלה לך סוד" אמרתי, "אני רואה אותך בחנות, תמיד יש לך חיוך על הפנים. טוב לך בחיים. אין לך הרבה כסף, ולביתך אתה חוזר בקטנוע מקורטע שגם הוא בכלל לא שייך לך. אבל טוב לך בחיים. לעומתך, אבא ואמא שלי שבכל שני וחמישי מחליפים ריהוט לבית, לא ממש שמחים. אתה יודע כמה זמן לא ראיתי את אבא שלי מחייך? שנים. שנים הוא לא מחייך, תמיד בא הבייתה עייף ומותש אמא שגם היא עצבנית, לפעמים אפילו לא אומרת לו שלום בכניסתו וגם כשהיא כן אומרת הוא בקושי מקשיב. ועכשיו, את האמת 'עבד' אבל תבטיח, רק את האמת. היית רוצה להחליף את אבא שלי?" עבד נשאר כנה, והודה "כן, בהחלט הייתי מחליף אותו, בכיף". לא עבר רגע ואבא נכנס הבייתה מתנשף. בחצי עיין הוא הביט בנו. אחר הביט שוב ונעצר "עבד? עבד מחנות הירקות? מה לך ולה? טוב תהנו!" אמר והסתלק. נו? אתה עדיין רוצה להיות כזה? עבד השיב שוב את אותה התשובה. "טוב, נתראה בפעם אחרת" אמרתי מאוכזבת. * * * הרגשתי בודדה. 'איזה מן עולם זה? למה אנשים לא מצליחים להבין שקצוות מוט הזהב מדד הטוב והרע לא מצוינים בספרות של דולרים. לא הכסף הוא העיקר למה אנשים לא מצליחים להבין שאדם משוגע שטוב לו, שווה יותר מאינשטיין כשרע לו. למה?. 'מה בדיוק מסב הנאה, זהו עניין אינדוידואלי. אבל שהנאה היא פיסגת הטוב זה דבר שהיה אמור להיות ברור לכולם. לא?' הרהרתי מתוסכלת. "הפילוסופיות האלה לא יובילו אותך לשום מקום" אמרה אמי, "את צריכה להתחיל ללמוד משהוא רציני ולעשות משהוא עם עצמך, תפסיקי לחפש לעצמך חיים קלים". אבא הצטרף אליה "דסי שלי, את סך הכל בת שמונה עשרה, את ילדה, החיים עוד לפנייך, אילו סיסמאות שהעובדות סוציאליות מחדירות לתודעתם של הנכים בעלי מוגבלויות. את לא צריכה תשובה לשום דבר, את יכולה להיות טובה לפי כל קנה מידה. כעסתי, כעסתי נורא כי בעוד אבי מיחס לי חשיבות ותולה בי תקוות. הוא מזלזל בי וביכולות האינטלקטואליות שלי. הוא חושב שאני מחפשת מחסה מהמאמץ ושאני לא באמת שלימה עם מה שאני אומרת. 'אוקיי' אמרתי, אחשוב על זה. זה היה מן בוקר סגרירי, הילכתי ברחוב בחוסר מעש. 'בשביל מה לי ללמוד?' שאלתי את עצמי. 'בשביל כסף?' הלוא אני בת יחידה והורי יכולים לכלכל בהונם הרב אותי ואת אחרון נכדי. בשביל מה לי?' לא מצאתי עניין. את רוב יומי ביליתי בספריות. בלעתי ספרים בכל הנושאים, ביקרתי חברים והסתובבתי במועדונים. חייתי חיים משוגעים. ידעתי שחברי הם לא חברים אמיתיים. הבנות שבהן, רצו בקרבתי בגלל שהיה לי אוטו והייתי מסיעה אותן לאן שרק בא להן. ולבנים נוסף עוד אנטרס. אני בחורה יפה, והם תמיד קיוו ש'יצא להם ממני משהו'. אבל זה לא הפריע לי. גם אני לא ייחסתי לחברויות האלה חשיבות. לא הרגשתי מנוצלת, כי לא הרגשתי שאני נותנת מעצמי משהו בעל ערך. "מה את עושה מהבוקר עד הערב?" שאל אותי גבר שבכלל לא הכרתי 'איך שהוא לא יודע להתחיל עם בנות' חשבתי ועניתי. "כלום, רוב היום משועוממת. למה? יש לך משהו להציע לי?" "לא, רק חשבתי שאם כבר יש לך כסף אז למה שלא תתנדבי באחד מהאירגונים הוולנטריים. אולי תרגישי שאת עושה משהו עם עצמך" "מה למשל?" שאלתי. "את יכולה להתנדב ברשות לשיקום האסיר, משקמים אסירים, מדברים אתם, ובכלל". "מאיפה אתה בכלל מכיר אותי?" שאלתי. משום מקום, אני פשוט רואה אותך המון פעמים בספריה העירונית, והמון פעמים בבתי קפה ומעודונים, כל פעם עם חברים אחרים. ותהיתי האם יש לך מסגרת מסודרת או שאת סתם פרח בר כזה" 'פרח בר הא' הרהרתי בממזרות. "אולי תתני לי את מספר הפאלפון שלך ואקשר אותך עם מישהו מהאגודה לשיקום האסיר" שאל האנומימי. "לא! אברר בעצמי". עניתי בכעס עצור. המשך כאן
 

רותי ב.

New member
רשמת פה בעצם

סיפור בתוך סיפור, ולא מאד הבנתי, איך הסיפור של דסי (שם בדוי) מתקשר לתחילת הסיפור עליך (בגוף שלישי או ראשון, היינו הך) כל הקטע (המאד מקוטע, לפחות בתחילתו) עניין וריתק מאד. ביקרתי גם קצת בסיפור האישי, כמו גם בבלוג. לא, לא השארתי עקבות שם, ואני מראש מתנצלת, פשוט חוסר הזמן לא איפשר לי לקרוא שם די כדי להשאיר עקבות / תגובות.
ברוך בואך לפה, ואתה מוזמן לכתוב גם לנו כל מה שאתה רואה לנכון לשתף אותנו בו.
 
../images/Emo41.gif"האהבה בשחקים"../images/Emo41.gif

'הנקמה המתוקה' - הוא התכוון להרוויח כסף והפסיד את בתו לפושטק עלוב - הוא התכוון לנקום דרכה ונלכד באהבתה. נוגע ללב.
 
למעלה