התאבדות בעקבות שיימינג-מקרה אריאל רוניס ז"ל

התאבדות בעקבות שיימינג-מקרה אריאל רוניס ז"ל

בדיון שהתקיים כאן בעבר נידונו היבטים פסיכולוגיים בפרשת התאבדותו של מנהל לשכת רשות האוכלוסין וההגירה בתל אביב, השייכת ארגונית למשרד הפנים,
לאחר שאישה פרסמה פוסט בפייסבוק שבו האשימה אותו בגזענות [או אפליה על רקע גזעני] כאשר הגיעה לקבל שירות בלשכה אותה הוא מנהל וגם התראיינה על כך בתוכנית טלביזיה.

הדיון

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/1105/178906350/משפחה/בחירה_בחיים_ללא_ילדים–אלהורות

פרסמתי רשומה בבלוג שלי על כך. בחלק מהרשומה חזרתי על טיעונים שכתבתי בדיון אז אבל גם הוספתי טיעונים חדשים.

הרשומה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=6794217

כאן אני אכתוב רק את הטיעונים החדשים שלא כתבתי בדיון בעבר

תהיה-

מישהו עושה לייק מה הוא עשה? לחץ על כפתור לקח לו שניה ועבר הלאה לחיים שלו. ואולי זה ילד? או איזה אידיוט? את רואה אלף לייקים את מדמיינת 1000 אנשים ששונאים אותך וזה לא ככה.
אם את ואני יכולות להבין שזה לא אומר הרבה ובמיוחד שהם בקושי מכירים אותו, למה שאדם כמוהו לא יבין? אצל בני עשרה למשל היתי יותר מבינה כזה מקרה. יכול להיות שחוסר ביטחון יגרום לאדם להחשיב יותר ביקורות שליליות אפילו כשלא מכירים אותו, אבל לחוסר ביטחון כזה פחות מצפים מאדם עם הרבה ניסיון חיים שהגיע לעמדות בכירות.


תשובה:

מה שחשוב לרוניס הייתה העובדה שפורסם שהוא גזען ושמו הטוב נפגע והעובדה הזאת לא משתנה עקב היות האדם שלוחץ על share הוא ילד או דביל. גם אם הוא ילד או דביל, הנזק כבר נעשה בכך שיש כאן תפוצה רחבה של פרסום שלילי.

אבל נראה שיש כאן עוד תהיה

איך אדם שהוא גמלאי שב"כ ושירת בתפקידים בשב"כ ואחר כך עסק בניהול במשרד הפנים לא עומד נפשית בפרסום שלילי שגוי?


תשובה:

היותו איש שב"כ לשעבר ולכן "קשוח" זהו סטיראוטיפ. אין טעם אמפירי לצפות שאנשי שב"כ באשר הם יהיו אנשים קשוחים. וגם בני אדם שהם קשוחים יכולים להיות קשוחים בתחום אחד ובכלל לא קשוחים בתחום אחר. קשיחות היא לא דבר בינארי-דיכוטומי או שהיא קיימת בכל התחומים או שהיא לא קיימת בכלל. אפשר שתהיה קשיחות חלקית וחוסר קשיחות חלקית. קשיחות בתחום מסוים והיעדר קשיחות בתחום אחר.

כאשר טועים שלאדם יש ניסיון מקצועי ולכן צפוי שהוא יהיה בעל כושר עמידה בגינוי חברתי צריך גם להסביר כיצד הניסיון המקצועי שלו רלבנטי לסוג הזה של כושר עמידה. מה יש בניסיונו שנותן לו כלים טובים להתמודד עם השיימינג?

הקשיחות הרלבנטית לגבי שיימינג היא קשיחות רגשית בהקשר של גינוי חברתי.
האם לרוניס היה ניסיון, תרגול ואימון בעמידה נוכח גינויים חברתיים? האם עבודתו הצריכה ניסיון נוכח גינויים חברתיים?

בכלל אין אינדיקציה שהיה לו ניסיון בדברים האלה, או שתפקידו הצריך ניסיון וכושר עמידה מול גינויים חברתיים.

טענה אחת היא שאין תפקיד אחד של "איש שב"כ". בשב"כ יש מגוון תפקידים השונים זה מזה ומצריכים כישורים שונים אלה מאלה.

טענה שנייה היא שעבודה בשב"כ אינה דורשת אימון ותרגול או הכשרה בעמידה בגינויים חברתיים. מה הקשר בין פעילות מודיעינית, איסוף מידע ומעקב לבין עמידה בגינוי חברתי? איזו קשיחות צריך למשימות האלה?

גם אם נניח שאיש השב"כ הוא חוקר במובן של מתשאל, מבצע תשאולים מול נחקרים [ולא כל אנשי השב"כ עוסקים בכך] ובכך הוא צריך להיות קשוח מול הנחקר כדי להוציא ממנו מידע, עדיין הוא נמצא בתפקיד של זה שמבצע השפלה ולא בעמדה של מי שמנסים להשפיל אותו. יש הבדל בין קשיחות שדורשת להשפיל אחרים לבין קשיחות שדורשת לעמוד במצבים שאחרים משפילים אותו.

גם אם נניח שהוא עבר תרגול ואימון של נפילה בשבי שם הוא בעמדת נחקר, יש הבדל בין מצב שבו החוקרים מנסים לפגוע בך למצב שבו השם הטוב שלך נפגע. אדם שנמצא בחקירה בשבי לא נפגע שמו הטוב. להיפך, סביר שהוא מאמין שכל המדינה אמפתית למצבו. הוא צריך להתמודד עם מצבי דחק משמעותיים אבל אף אחד מהם הוא לא פגיעה בשמו הטוב. אפילו להפך, הוא יודע שהמדינה שלו והקהילה שלו לצדו.

מצב בו אדם נפגע בשמו הטוב בתוך הקהילה שלו הוא מצב שונה באופן משמעותי.
רוניס לא עבד בתפקידים שדרשו ממנו התמודדות עם פגיעה בשמו הטוב. יש תחומים כאלה ששם נדרש מהאדם להתמודד עם השמצות רבות. למשל, להיות פוליטיקאי. פוליטיקאי צריך לעבור השמצות והשפלות כחלק מפעילותו במערכת הפוליטית. לפוליטיקאי אמור להיות ניסיון לתפקד במערכת שבה השמצות הם חלק מדפוס ההתנהגות שם.

רוניס לא היה פוליטיקאי ולא תפקד במערכת הפוליטית. לכן, אין בסיס לציפייה שהוא רכש כלים להתמודדות עם השמצות של רבים.

יש בסיס להערכה שפוליטיקאים יצלחו שיימינג אינטרנטי ופייסבוקי בקלות יחסית. יותר בקלות מאשר רוב האנשים שהם לא-פוליטיקאים. למשל, ינון מגל או אורן חזן. אלה בני אדם שהשיימינג הוא חלק מהמקצוע. אבל רוב המקצועות לא כאלה ולא המקצועות בהם עבד רוניס.
 
על הטענה שהוא לא הבין

נכתב "אם את ואני יכולות להבין שזה לא אומר הרבה ובמיוחד שהם בקושי מכירים אותו, למה שאדם כמוהו לא יבין?"

אני לא חושב שהנקודה היא "להבין את זה" אלא להתנסות בזה, להתאמן בזה, לתרגל את זה.

לא מן הנמנע שאילו המנוח היה שומע על מישהו אחר שהתאבד בגלל שיימינג גם הוא היה מצטרף לפליאה ואומר שהוא "מבין את זה" ששיתוף ע"י אנשים זרים לא אומר הרבה. אז לא ברור שהמנוח לא הבין את זה כאשר הוא חושב בדעה צלולה כשזה קורה לאחרים. ההשוואה כאן היא בין מצבים שונים.

אבל יש הבדל חוויתי בין לנתח באופן קר כשזה קורה לאחרים לבין לחוות כשזה קורה לך

לכן, טענה יותר טובה הייתה "אם אני הצלחתי לעבור מקרה ש- 6000 בני אדם השמיצו אותי בגלל ייחוס גזענות [או השמצה אחרת שוות ערך בחומרתה] והם עשו את זה לשם האמיתי שלי [ולא שם בדוי, ניק שלא יודעים לקשר בינו לבין השם האמיתי] ולתמונה שלי ולא לקחתי את זה קשה" אז אפשר לומר שיש כאן משהו בן השוואה.

זאת מפני שיש בני אדם שעשויים לחשוב שאילו היו במקום המנוח אז הדבר לא היה משפיע עליהם קשה אבל ברגע האמת כשזה קורה הדבר כן משפיע עליהם קשה.

יש הגבלה עד כמה בני אדם מכירים את עצמם ויכולים לחזות ולנבא איך הם יתנהגו במצב שלא התנסו בו מעולם וגם לא התנסו בדבר שווה ערך בחומרתו. לפעמים גם יש הפתעות, כולל הפתעות לרעה. לפעמים אנשים אומרים "שום דבר לא מכין אותך לדבר כזה".

מכאן אני לא טוען שלא הייתה התנסות כזאת או התנסות שוות ערך. אני לא יודע אם הייתה אבל בכל אופן לא נכתב שהייתה, כך שאם הייתה התנסות כזאת אז לדעתי לכתוב אותה היה יותר רלבנטי מלכתוב שיש רק הבנה.

אם לא הייתה התנסות כזאת אז נשאלת השאלה איזו אינדיקציה יש ליכולת לצלוח את זה בקלות יחסית?

כמובן, גם אם הייתה התנסות עדיין לא כל בני האדם דומים מבחינת כושר עמידה אבל עד כמה שאני זוכר על כך הייתה הסכמה.
 

evanescent

New member
צודק שאי אפשר לדעת לגמרי

מה בדיוק הינו מרגישים אם הינו מתנסים בעצמנו, אבל מה אתה אומר, שזה שגוי להפעיל שיפוט על כל דבר שלא התנסינו בו בעצמנו? לדעתי הרבה פעמים גם אתה נותן דיעות על מצבים שלא התנסית בהם בקשר ל"מה צריך" או לפחות לא מציין שהתנסית בצמוד להבעת הדיעה או השיפוט.
 
הנקודה היא שהייתה תמיהה או פליאה

מה זו פליאה? פליאה היא אי הבנה למה אירוע מסוים התרחש. ברור שהאירוע התרחש והייתה סיבה שהוא התרחש או היו מניעים להתרחשותו. הנקודה היא שלא ברור למה הוא התרחש. פליאה היא משהו שקורא לנסות לחפש הסבר. התשובה שלי הייתה ניסיון להקטין את הפליאה ולהציע הסבר או לפחות חלק או התחלה של הסבר. אולי יש פער בין להבין דברים ללא מעורבות אישית לבין התנסות ומעורבות אישית.

בנוסף, הנימוק לפליאה היה נימוק של השוואה בין אישית. אם אני כך וכך איך הוא לא כך וכך. השוואה היא משהו שמניח דימיון בין המצבים המושווים. אבל, אם היה פער בין הדברים המושווים, אז נשאלת השאלה מה תוקף ההשוואה? אני רציתי להצביע על העובדה שיש הבדל בין המצבים המושווים.
 

evanescent

New member
טוב, אבל רק לחדד

הפליאה היא לא על המקרה כי אין לנו מידע מלא על המקרה ומה שהניע את ההתאבדות, אלא יותר על דיעה שהשיימינג בעיקר זה מה שהוביל להתאבדות. יתכן שאם היה לי מידע מלא על מצבו אז לא היתי מוצאת סיבה להתפלא.
 
למעלה