השתפכות......./images/Emo74.gif
חזרתי לא מכבר מחופשה בת שלושה שבועות בצפון איטליה. זו הייתה אמורה להיות חופשה אמיתית, שונה מכל הפעמים בהם היינו בחו"ל כאשר הדגש היה אומנות, דינמיקה של ערים, מפגש עם תרבויות, וכו'. הפעם רצינו להתנהג כמו האירופאיים הקשישים היוצאים לחופשה השנתית. מה כבר רציתנו? לנקות את הראש בהרי הדולומיטים, לטייל סביב האגמים הכחולים ולשטוף את העיניים באין סוף גווני הירוק של היערות וכרי הדשא, לערוך טיולים של שעתיים-שלוש-ארבע בשבילים הרריים ויערות ולהנות מהטבע במלוא הדרו ועוצמתו. זה למעשה מה שעשינו. אהה... כמה כיף לקום בבקר לקול ציוץ ציפורים כשמסביב הכל צבוע בירוק עז (עם כתמי חלודת שלכת פה ושם), לאכול ארוחת בקר עתירת חלבונים ונטולת ירקות (ההפך ממה שאוכלים בארץ) – ולעמוד בפני דילמה גורלית כמו להעדיף את המסלול הכחול הכולל הליכה של שלוש שעות וחצי בין מפלים או את המסלול האדום של שעתיים וארבעים דקות- אך התלול יותר שמגיע לאגם השחור? הכל היה נפלא אבל האמת היא שלא הצלחנו להגיע לאותו רוגע ואותו רפיון מוחלט אליהם שאפנו. גם אם מתאמצים מאוד, לא ניתן להתנתק ממה שקורה בארץ, מה עוד שהשארנו מאחורינו את שלושת ילדנו - בוגרים לא אחראיים! כאלה שהולכים לעבודה, לבתי קפה, בקיצור, כאלה שיוצאים מהבית... לצערי, כשקורים אסונות, קשה לפספס אותם, כלי התקשורת רודפים אחריך בכל מקום . ובכלל האזור שלנו כיכב בהתמדה בכל(!!!!) שידורי החדשות בתור אייטם עיקרי בכל תקופת שהותנו באזור (גם בטלוויזיה האיטלקית, וגם ביומיים האחרונים בהם שהינו באוסטריה), כאלו נגמרו כל יתר בעיות העולם. אז כעת, כשחזרתי רציתי לראות מה פספסתי מהיומיום ה"כאילו" יותר שפוי. אז עברתי ברפרוף על הפורומים. אלא שנכנסתי גם לפורום זה, מה שהסתבר בדיעבד כטעות נוראית – כל הלילה נשארתי ערה!! התגלגלתי מצחוק מרכוז הבדיחות (מסכנים השכנים, לשמוע כזה צחוק בארבע בבקר) לקח לי לא מעט זמן לפתור את החידה –(למי שייכים הדגים). ניהנתי מהאווירה הכללית ומהפינג-פונג המילולי הרצים כאן. ריגשה אותי השירה הנוגעת ללב. אך יותר מכל שבו את ליבי חברי הפורום הצעירים על דעותיהם המגובשות, היכולת האנליטית לנתח דברים, על חדות העין וכושר הביטוי, על יכולת להפריד בין עיקר וטפל, ההתנגדות ל"מכירת" תחומי מדע כמיסטיקה להמונים במקום להקנות אותם בצורתם המדעית. בעיקר הערכתי את עזות הרוח (פיקית את ענקית), לקבל כל תורה רק על פי ההגיון שבה, יכולת ההוכחה וכו', ולא אוטומטית בשל שעור קומתו של העומד מאחורי תורה זו. אוי מאי גוד, כמה שאני נשמעת שמלצית ונמרחת – אבל אני לא אשמה! זו לא אני!!! הכל בגלל החבר'ה המקסימים והמוצלחים האלה!!! טוב, זה הזמן ללכת סוף סוף לישון ....
חזרתי לא מכבר מחופשה בת שלושה שבועות בצפון איטליה. זו הייתה אמורה להיות חופשה אמיתית, שונה מכל הפעמים בהם היינו בחו"ל כאשר הדגש היה אומנות, דינמיקה של ערים, מפגש עם תרבויות, וכו'. הפעם רצינו להתנהג כמו האירופאיים הקשישים היוצאים לחופשה השנתית. מה כבר רציתנו? לנקות את הראש בהרי הדולומיטים, לטייל סביב האגמים הכחולים ולשטוף את העיניים באין סוף גווני הירוק של היערות וכרי הדשא, לערוך טיולים של שעתיים-שלוש-ארבע בשבילים הרריים ויערות ולהנות מהטבע במלוא הדרו ועוצמתו. זה למעשה מה שעשינו. אהה... כמה כיף לקום בבקר לקול ציוץ ציפורים כשמסביב הכל צבוע בירוק עז (עם כתמי חלודת שלכת פה ושם), לאכול ארוחת בקר עתירת חלבונים ונטולת ירקות (ההפך ממה שאוכלים בארץ) – ולעמוד בפני דילמה גורלית כמו להעדיף את המסלול הכחול הכולל הליכה של שלוש שעות וחצי בין מפלים או את המסלול האדום של שעתיים וארבעים דקות- אך התלול יותר שמגיע לאגם השחור? הכל היה נפלא אבל האמת היא שלא הצלחנו להגיע לאותו רוגע ואותו רפיון מוחלט אליהם שאפנו. גם אם מתאמצים מאוד, לא ניתן להתנתק ממה שקורה בארץ, מה עוד שהשארנו מאחורינו את שלושת ילדנו - בוגרים לא אחראיים! כאלה שהולכים לעבודה, לבתי קפה, בקיצור, כאלה שיוצאים מהבית... לצערי, כשקורים אסונות, קשה לפספס אותם, כלי התקשורת רודפים אחריך בכל מקום . ובכלל האזור שלנו כיכב בהתמדה בכל(!!!!) שידורי החדשות בתור אייטם עיקרי בכל תקופת שהותנו באזור (גם בטלוויזיה האיטלקית, וגם ביומיים האחרונים בהם שהינו באוסטריה), כאלו נגמרו כל יתר בעיות העולם. אז כעת, כשחזרתי רציתי לראות מה פספסתי מהיומיום ה"כאילו" יותר שפוי. אז עברתי ברפרוף על הפורומים. אלא שנכנסתי גם לפורום זה, מה שהסתבר בדיעבד כטעות נוראית – כל הלילה נשארתי ערה!! התגלגלתי מצחוק מרכוז הבדיחות (מסכנים השכנים, לשמוע כזה צחוק בארבע בבקר) לקח לי לא מעט זמן לפתור את החידה –(למי שייכים הדגים). ניהנתי מהאווירה הכללית ומהפינג-פונג המילולי הרצים כאן. ריגשה אותי השירה הנוגעת ללב. אך יותר מכל שבו את ליבי חברי הפורום הצעירים על דעותיהם המגובשות, היכולת האנליטית לנתח דברים, על חדות העין וכושר הביטוי, על יכולת להפריד בין עיקר וטפל, ההתנגדות ל"מכירת" תחומי מדע כמיסטיקה להמונים במקום להקנות אותם בצורתם המדעית. בעיקר הערכתי את עזות הרוח (פיקית את ענקית), לקבל כל תורה רק על פי ההגיון שבה, יכולת ההוכחה וכו', ולא אוטומטית בשל שעור קומתו של העומד מאחורי תורה זו. אוי מאי גוד, כמה שאני נשמעת שמלצית ונמרחת – אבל אני לא אשמה! זו לא אני!!! הכל בגלל החבר'ה המקסימים והמוצלחים האלה!!! טוב, זה הזמן ללכת סוף סוף לישון ....
