rain of ice
New member
השמים באמת כחולים...
Mama loves her baby, And Daddy loves you too And the sea may look warm to you babe And the sky may look blue מחשבות עוברות בראש, הכאב תמיד חוזר אני תמיד תוהה למה, מה לא בסדר, למה זה המצב הנורמטיבי, מה לא בסדר בי? זה לא רק אני זה גם אחרים, אחרים שהם כמותי, אבל הם נמצאים בצד השני של החומה, החומה שלהם, החומה שלי... Ooooh babe Ooooh baby blue Ooooh babe רוג'ר שר מילים כה עצובות סכינים של עצבות נוראית שחותכים בי, אני תמיד מקשיב לחומה שאני עצוב, כמה עצב יש בה, כמה כאב, כמה זעם וטירוף... רוג'ר יקרא לעצב פינק ולטירוף פלויד, ואני יקרא להם פינק פלויד, כמו סם ממכר שקורע אותך מבפנים, אבל אתה שומע עוד ועוד... כמו תמיד אני חושב שאני חושב את המחשבות הלא נכונות, רחוק מהמציאות בכדי צעד קטן, אבל צעד משמעותי מאוד, עומד על הסף מסרב להאמין שזה כל מה שיש ואין יותר, שאצטרך להשלים עם החוסר של הדבר שאותו אני באמת צריך... If you should go skating On the thin ice of modern life Dragging behind you the silent reproach Of a million tear stained eyes וזה כואב לי להגיד את זה, כי אני מרגיש כאילו אני משקר, לעצמי יותר מלאחרים: איזה כאב ואיזה עצב? איזה חוסר? ואיזה זעם? אני עומד לפני למשפט ואני מכיר בכל פעם שהכל סתם, אבל אם הכל סתם איך זה שהעצב והזעם כל כך מוחשיים? מה לא בסדר בי? מה לא בסדר בנו? הרי שלא רע לי ולא חסר לי דבר, אולי פשוט לא טוב לי? Don't be surprised when a crack in the ice Appears under your feet אני יושב בפאב ביחד אבל לבד מוקף באנשים, רובם כמוני, משועממים אבל הם לא מדברים, ברקע אנשים שרים שירים ובפנים כל אחד שר שיר לעצמו, מתנתקים... אני פותח בשיחה קצרה, מדבר כדי להוכיח לעצמי שאני לא משתתק בכוונה מצד אחד רוצה לדבר, מצד שני על מה? אולי הניתוק עדיף על שיחה לא מועילה למה שאדם זר כל כך יבין מה שאני מרגיש שאני מדבר איתו בקול מונוטני שיחה תפלה? למה? אם אתה עושה משהו, תעשה זאת בכל כוחך, כי הרי מה שווה המאמץ אם מלכתחילה נועד לגווע בשל אי רצונך המתמיד להכשילך... זה מוזר לי שאנשים בורחים מהדבר היחיד שיעלים את העצב, זה מוזר לי שהם אחר מתפלאים על כך שהם עצובים, אבל אני עושה כמותם ותוהה למה זה נראה לי כל כך מוזר, מוזר ומוכר... רוג'ר עוד מעט יתחיל לשיר בטירוף שקט, על מה שחסר לו ולמה זה גרם, אני לא חושב שהחיים שלו היו כל כך קשים, אולי הוא איבד את אבו ואימו לא היתה הורה מרשים, אבל בסופו של דבר נראה לי שהוא נהנה לעשות את זה לעצמו לחפור לעומק נפשו ולדמיין כאבים, הוא מחפש משהו שלא ימצא לעולם, הוא מתבצר בתוך תווי מוזיקה ומילים של כאב מנוקר, הוא יודע לכתוב ולשיר אך לא לדבר מילים לאנשים קרובים... You slip out of your depth and out of your mind With your fear flowing out behind you As you claw the thin ice אולי חסר בעולם את המוצר אותו אני מחפש, אולי הוא לא אמור היה להיות שם מלכתחילה ואני סתם מחפש, חושב שאם יש מצב של חוסר הרי שרק הגיוני המצב שיהיה מספיק שלא נדבר על עודף. ואם הייתי צריך להצביע על אותו מוצר מה הייתי אומר? זה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה דברים קטנים כגדולים, חלומיים כמציאותיים, כל כך הרבה מהם שאף פעם לא אדע באיך להתחיל. המוצר, מצב, קיים בהחלט, ולו לרגע קצר בחיים כה ארוכים, כה מועט הוא שגם שהוא בידך אתה מסתכל לעתיד לימים שאיך שהוא מבלי שתרגיש הוא יחמוק מידך... אפילו שאתה מאושר, אתה עצוב בשל העובדה שהאושר יגווע... ואני לא מרגיש בסדר עם מה שכתבתי, אני לא מרגיש שזה ממש נכון, זה מה שקורה שמתרגמים רגשות למשפטים עם שלוש נקודות... ואני לא מרגיש בסדר לשמוע את החומה שאני עצוב, כי החומה לא תפיג את העצב אלה רק תחדד אותו במילים וצלילים כאובים בקלות, אבל אני בכל זאת שומע, כי אין לי ברירה, אין דבר או אדם אחר שמזדהה עם העצב שלי ובכלל איתי חוץ מאותן מנגינות... יש רק בן אדם אחד כזה, שעבר את הניתוק, את השתתקות, את הבריחה חשבתי שאדם כזה ימנע את החזרה של הכאב, הרי שאני עושה את אותו דבר מכנגד, בעצם עדיף לנסח זאת כביחד. היא מבינה אותי טוב מאוד, היא יכולה לדבר במקומי, יש לה את אותן תחושות, אותן מחשבות, אבל שנינו לפעמים נוטים להתרחק מכל כך הרבה סיבות סיבות שכל פעם מאפירות וקומלות אל מול הסיבות לקרבה אבל בכל זאת... נמאס לי לכתוב שלוש נקודות כל הזמן, לרמוז תמיד שיש מעבר למילים במשפט נמאס לי להשתמש באותה "מילה" באותה מילה שמרמזת על מחסום כתיבה מחסום שלא ישבר גם אכתוב אלף מילים, דברים שאי אפשר להסביר בצורות מוסכמות על דפים לבנים... כי הרי החיים בסופו של דבר הם שלוש נקודות, תוכל לפרש אותם באלפי צורות תלוי במה שתרצה, אם תיכנע לעצב או שתרדוף אחר האושר, אולי הוא לא תמיד יהיה איתך, אבל אם לא תתאמץ הרי שתראה את גבו תמיד נעלם בעיקול הבא, ותנחש מי ישב לידך, מחכה להשתלט עליך בנוחיות עגומה מצידך, הרי שזהו העצב, ידידך זה מכבר, עם חבריו "הקטנים": רחמים עצמיים, שנאה וטירוף מנוקר. ואם אתה חושב שהיום כדאי לוותר, לתת לעצב לנגן בך עוד קצת, רק עוד קצת יותר, הרי שתדע שהעצב ממכר יותר מהאושר, יותר מכל דבר, ויום אחד לא תיהיה דרך חזרה ואני בספק אם תוכל לכתוב בשירים כה כואבים את עצבך כמו שכתב רוג'ר זה מכבר... אז כן אמא ואבא כן אוהבים אותי וכן הים חם ובטח שהשמים כחולים והחיים יפים אם מתאמצים לפעמים קשה ולפעמים נופלים ולפעמים נופלים עמוק מאוד אבל ככה זה בחיים Ooooh babe Ooooh baby blue Ooooh babe ... pink floyd- the wall- the thin ice
Mama loves her baby, And Daddy loves you too And the sea may look warm to you babe And the sky may look blue מחשבות עוברות בראש, הכאב תמיד חוזר אני תמיד תוהה למה, מה לא בסדר, למה זה המצב הנורמטיבי, מה לא בסדר בי? זה לא רק אני זה גם אחרים, אחרים שהם כמותי, אבל הם נמצאים בצד השני של החומה, החומה שלהם, החומה שלי... Ooooh babe Ooooh baby blue Ooooh babe רוג'ר שר מילים כה עצובות סכינים של עצבות נוראית שחותכים בי, אני תמיד מקשיב לחומה שאני עצוב, כמה עצב יש בה, כמה כאב, כמה זעם וטירוף... רוג'ר יקרא לעצב פינק ולטירוף פלויד, ואני יקרא להם פינק פלויד, כמו סם ממכר שקורע אותך מבפנים, אבל אתה שומע עוד ועוד... כמו תמיד אני חושב שאני חושב את המחשבות הלא נכונות, רחוק מהמציאות בכדי צעד קטן, אבל צעד משמעותי מאוד, עומד על הסף מסרב להאמין שזה כל מה שיש ואין יותר, שאצטרך להשלים עם החוסר של הדבר שאותו אני באמת צריך... If you should go skating On the thin ice of modern life Dragging behind you the silent reproach Of a million tear stained eyes וזה כואב לי להגיד את זה, כי אני מרגיש כאילו אני משקר, לעצמי יותר מלאחרים: איזה כאב ואיזה עצב? איזה חוסר? ואיזה זעם? אני עומד לפני למשפט ואני מכיר בכל פעם שהכל סתם, אבל אם הכל סתם איך זה שהעצב והזעם כל כך מוחשיים? מה לא בסדר בי? מה לא בסדר בנו? הרי שלא רע לי ולא חסר לי דבר, אולי פשוט לא טוב לי? Don't be surprised when a crack in the ice Appears under your feet אני יושב בפאב ביחד אבל לבד מוקף באנשים, רובם כמוני, משועממים אבל הם לא מדברים, ברקע אנשים שרים שירים ובפנים כל אחד שר שיר לעצמו, מתנתקים... אני פותח בשיחה קצרה, מדבר כדי להוכיח לעצמי שאני לא משתתק בכוונה מצד אחד רוצה לדבר, מצד שני על מה? אולי הניתוק עדיף על שיחה לא מועילה למה שאדם זר כל כך יבין מה שאני מרגיש שאני מדבר איתו בקול מונוטני שיחה תפלה? למה? אם אתה עושה משהו, תעשה זאת בכל כוחך, כי הרי מה שווה המאמץ אם מלכתחילה נועד לגווע בשל אי רצונך המתמיד להכשילך... זה מוזר לי שאנשים בורחים מהדבר היחיד שיעלים את העצב, זה מוזר לי שהם אחר מתפלאים על כך שהם עצובים, אבל אני עושה כמותם ותוהה למה זה נראה לי כל כך מוזר, מוזר ומוכר... רוג'ר עוד מעט יתחיל לשיר בטירוף שקט, על מה שחסר לו ולמה זה גרם, אני לא חושב שהחיים שלו היו כל כך קשים, אולי הוא איבד את אבו ואימו לא היתה הורה מרשים, אבל בסופו של דבר נראה לי שהוא נהנה לעשות את זה לעצמו לחפור לעומק נפשו ולדמיין כאבים, הוא מחפש משהו שלא ימצא לעולם, הוא מתבצר בתוך תווי מוזיקה ומילים של כאב מנוקר, הוא יודע לכתוב ולשיר אך לא לדבר מילים לאנשים קרובים... You slip out of your depth and out of your mind With your fear flowing out behind you As you claw the thin ice אולי חסר בעולם את המוצר אותו אני מחפש, אולי הוא לא אמור היה להיות שם מלכתחילה ואני סתם מחפש, חושב שאם יש מצב של חוסר הרי שרק הגיוני המצב שיהיה מספיק שלא נדבר על עודף. ואם הייתי צריך להצביע על אותו מוצר מה הייתי אומר? זה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה דברים קטנים כגדולים, חלומיים כמציאותיים, כל כך הרבה מהם שאף פעם לא אדע באיך להתחיל. המוצר, מצב, קיים בהחלט, ולו לרגע קצר בחיים כה ארוכים, כה מועט הוא שגם שהוא בידך אתה מסתכל לעתיד לימים שאיך שהוא מבלי שתרגיש הוא יחמוק מידך... אפילו שאתה מאושר, אתה עצוב בשל העובדה שהאושר יגווע... ואני לא מרגיש בסדר עם מה שכתבתי, אני לא מרגיש שזה ממש נכון, זה מה שקורה שמתרגמים רגשות למשפטים עם שלוש נקודות... ואני לא מרגיש בסדר לשמוע את החומה שאני עצוב, כי החומה לא תפיג את העצב אלה רק תחדד אותו במילים וצלילים כאובים בקלות, אבל אני בכל זאת שומע, כי אין לי ברירה, אין דבר או אדם אחר שמזדהה עם העצב שלי ובכלל איתי חוץ מאותן מנגינות... יש רק בן אדם אחד כזה, שעבר את הניתוק, את השתתקות, את הבריחה חשבתי שאדם כזה ימנע את החזרה של הכאב, הרי שאני עושה את אותו דבר מכנגד, בעצם עדיף לנסח זאת כביחד. היא מבינה אותי טוב מאוד, היא יכולה לדבר במקומי, יש לה את אותן תחושות, אותן מחשבות, אבל שנינו לפעמים נוטים להתרחק מכל כך הרבה סיבות סיבות שכל פעם מאפירות וקומלות אל מול הסיבות לקרבה אבל בכל זאת... נמאס לי לכתוב שלוש נקודות כל הזמן, לרמוז תמיד שיש מעבר למילים במשפט נמאס לי להשתמש באותה "מילה" באותה מילה שמרמזת על מחסום כתיבה מחסום שלא ישבר גם אכתוב אלף מילים, דברים שאי אפשר להסביר בצורות מוסכמות על דפים לבנים... כי הרי החיים בסופו של דבר הם שלוש נקודות, תוכל לפרש אותם באלפי צורות תלוי במה שתרצה, אם תיכנע לעצב או שתרדוף אחר האושר, אולי הוא לא תמיד יהיה איתך, אבל אם לא תתאמץ הרי שתראה את גבו תמיד נעלם בעיקול הבא, ותנחש מי ישב לידך, מחכה להשתלט עליך בנוחיות עגומה מצידך, הרי שזהו העצב, ידידך זה מכבר, עם חבריו "הקטנים": רחמים עצמיים, שנאה וטירוף מנוקר. ואם אתה חושב שהיום כדאי לוותר, לתת לעצב לנגן בך עוד קצת, רק עוד קצת יותר, הרי שתדע שהעצב ממכר יותר מהאושר, יותר מכל דבר, ויום אחד לא תיהיה דרך חזרה ואני בספק אם תוכל לכתוב בשירים כה כואבים את עצבך כמו שכתב רוג'ר זה מכבר... אז כן אמא ואבא כן אוהבים אותי וכן הים חם ובטח שהשמים כחולים והחיים יפים אם מתאמצים לפעמים קשה ולפעמים נופלים ולפעמים נופלים עמוק מאוד אבל ככה זה בחיים Ooooh babe Ooooh baby blue Ooooh babe ... pink floyd- the wall- the thin ice
