לפי ההסבר המיתולוגי...
רבים מגיבורי התנך מייצגים אלים ואלות ש"גויירו" והוטמעו בסיפורי המקרא (תיאוריה שמככבת בספר המרתק "קדם וערב" מאת ע"ג חורון, אם כי היא בוודאי אינה גורפת כפי שהוא מנסה להציג). "שרה" כשמה כן היא - מלכה או מנהיגה אשר שוררת ומושלת. לפי קליין, באכדית שרוּ הוא מלך ושרתוּ - מלכה, וזו מהמילים הבודדות שמשותפות לאכדית ולמצרית עתיקה (שר - נסיך). קליין מקשר בין שורשי שר"ר בשין שמאלית (שליטה: שר, שררה, משרה) וימנית (חוזק: שריר וקיים, שרירים). שורש קרוב הוא שר"ה (נלחם, התמודד) שממנו נגזר גם שמנו - ישראל*. אז שרה הייתה מלכה או נסיכה, ובכל מקרה, אשה מאד דומיננטית. * למיטב ידיעתי אנחנו העם היחיד שמכנה את עצמו "זה שנלחם עם האל שלו". אולי זה מסביר את מערכת היחסים שלנו עם אלוהינו, שמזכירה יחסי אשה מוכה עם בעלה...
