השם של הפורום כל כך מדבר אליי
אני מבקשת להעלות בעיה שמטרידה אותי ונראה לי שהפורום הזה - זה המקום. בן זוגי בשנות החמישים, טיפוס מורכב (מי לא?) ואדם לא קל. בעיקר מה שקשה בו זה שהוא לא שיתופי, אין אצלו כמעט את המושג אנחנו, לא בדיבור ולא במחשבה. היות וקצרה היריעה אני אנסה לא להאריך ולבלבל. יחסינו ידעו עליות וירידות קשות כשאת הטון אני נותנת. כלומר אנחנו חיים יחד כבר ארבע שנים,יש לנו ילדה בת שנתיים בערך, מנהלים חיים משותפים כמעט לכל דבר ועניין. הבעיה שאין כמעט שיתוף בנושא בילויים (הוא מעדיף להסתגר בבית אחרי העבודה ובכלל בשבתות - לא איש של אנשים), העברת זמן וכו'. טוב, הגענו או יותר נכון הגעתי לסוג של פתרון ע"י כך שאני יוצאת אם הילדה ועם משפחתי, או חברות ולעיתים רחוקות איתו. מה לעשות, זה הוא. דרך אגב הוא לא מוכן להתחייב (לא חתונה ולא הסכם) וכבר דמעות רבות נשפכו בנושא וכדי לא לכאוב כל הזמן ירדתי מהנושא ולא מסתדר לי לעזוב אותו אז השלמתי עם זה (והרי היום זכויות של ידועה בציבור אינן מה בכך) חבל על כאב מתמשך. הבעיה שלשמה אני כותבת היא שמידי פעם עולה בי רגש דכדוך ופסימיות (שכולל בתוכו דברים אחרים מן הסתם) וכמובן אכזבה מהמצב. מה שאני עושה בד"כ ביום יום אני מנסה להתרכז במה שיש ולא במה שאין ומנסה להנות מהטוב ולא להשחיר את הכל בהשפעתה של מחשבה על הרע. פשוט, לפעמים זה קשה מאוד והבעיה שזה כנראה מקרין ואז גם הוא מפעיל כלפי ציניות וריחוק שרק מקשות עלי יותר. אולי אוכל לקבל כלים או עצה ממכם איך ברגעים שכאלה להוביל למעלה ולא להדרדר למטה וזאת דרך תקשורת מקרבת כלפיו. אני מאמינה במושג הזה רק לא יודעת איך להפעיל אותו. תודה
אני מבקשת להעלות בעיה שמטרידה אותי ונראה לי שהפורום הזה - זה המקום. בן זוגי בשנות החמישים, טיפוס מורכב (מי לא?) ואדם לא קל. בעיקר מה שקשה בו זה שהוא לא שיתופי, אין אצלו כמעט את המושג אנחנו, לא בדיבור ולא במחשבה. היות וקצרה היריעה אני אנסה לא להאריך ולבלבל. יחסינו ידעו עליות וירידות קשות כשאת הטון אני נותנת. כלומר אנחנו חיים יחד כבר ארבע שנים,יש לנו ילדה בת שנתיים בערך, מנהלים חיים משותפים כמעט לכל דבר ועניין. הבעיה שאין כמעט שיתוף בנושא בילויים (הוא מעדיף להסתגר בבית אחרי העבודה ובכלל בשבתות - לא איש של אנשים), העברת זמן וכו'. טוב, הגענו או יותר נכון הגעתי לסוג של פתרון ע"י כך שאני יוצאת אם הילדה ועם משפחתי, או חברות ולעיתים רחוקות איתו. מה לעשות, זה הוא. דרך אגב הוא לא מוכן להתחייב (לא חתונה ולא הסכם) וכבר דמעות רבות נשפכו בנושא וכדי לא לכאוב כל הזמן ירדתי מהנושא ולא מסתדר לי לעזוב אותו אז השלמתי עם זה (והרי היום זכויות של ידועה בציבור אינן מה בכך) חבל על כאב מתמשך. הבעיה שלשמה אני כותבת היא שמידי פעם עולה בי רגש דכדוך ופסימיות (שכולל בתוכו דברים אחרים מן הסתם) וכמובן אכזבה מהמצב. מה שאני עושה בד"כ ביום יום אני מנסה להתרכז במה שיש ולא במה שאין ומנסה להנות מהטוב ולא להשחיר את הכל בהשפעתה של מחשבה על הרע. פשוט, לפעמים זה קשה מאוד והבעיה שזה כנראה מקרין ואז גם הוא מפעיל כלפי ציניות וריחוק שרק מקשות עלי יותר. אולי אוכל לקבל כלים או עצה ממכם איך ברגעים שכאלה להוביל למעלה ולא להדרדר למטה וזאת דרך תקשורת מקרבת כלפיו. אני מאמינה במושג הזה רק לא יודעת איך להפעיל אותו. תודה