השלב הקשה....אני צריכה תמיכה

[karish14]

השלב הקשה....אני צריכה תמיכה

אוקיי אז אני 3 וחצי חודשים אחרי שרוול ועד כה היה נפלא הורדתי מעל 16 קילו, התאמנתי ועשיתי ספורט, החמיאו לי שירדתי במשקל ובכלל הרגשה נהדרת אבל בשבוע האחרון ממש "ליכלכתי" וזה מכמה סיבות: החמיאו לי...והדבר שאני הכי שונאת זה שאני מרשה לעצמי אחרי המחמאות להתלהב ופשוט לפספס כללים ומותר לחרוג....כמו לא נתאמן היום לא נעשה ספורט...לא נורא דבר שני, אני מפתחת מעין רצון לדעת איפה הגבול של הקיבה שלי אני אישית מרגישה ויכולה לאכול יותר מאשר לפני שבועיים או חודש ואני מרגישה את זה בכמויות. קרקרים משום מה לא סותמים אותי...ואני מנשנשת שוקולד...טוב נו זה לא מפתיע אבל למה אני לא מרגישה שבעה כב אחרי 4 כפות מרק כמו שהרגשתי לפני חודש...היום אני יכולה לסיים צלחת קטנה של מרק נפשית אני עייפה...ומעל 3 חודשים אני באמת שמחה...עכשיו הדאון התחיל ואני מפחדת שזה לא זמני.... אני נתקלתי בצילומי הלפני ואחרי כחתיכת קרקר תקועה לי בפה...צבט לי הלב אבל היי...אכלתי אותה מישהו נתקל בשלב הזה שבו אמנם ירדתי אבל הסטופ ..השלב הדיכאוני הזה מתחיל וצריך כאילו להתחיל להתלהב מחדש.... אני לקראת יום הולדת ואולי זו הסיבה אבל גם לקראת עלייה על המשקל...מקווה שלא אבכה כי אני חושבת שאם לא ארד אני באמת אהיה בשלב בעייתי.... מה דעתכם? כיצד ניתן להחדיר מוטיבציה שוב...בדיוק כמו חודש אחרי ניתוח? תודה על התמיכה.....

 

[ד קובי]

השלב הקשה ../images/Emo201.gif

3 וחצי חודשים הם לא אינדקציה בכדי להחליט שנכשלת או שהניתוח נכשל, נתנו לך כלי השתמשי בו יקירתי. איספי את עצמך ועשי מעשה, החליטי כי את רוצה לעזור לניתוח לעזור לך להגיע אל המטרה. הציבי לעצמך יעדים קטנים וכאשר תגיעי לכל נקודה ונקודה הציבי יעד חדש. יכולת האכילה נעשית טובה יותר זה ברור, שהרי לא שפוי ולא טבעי לחיות כל הזמן על 2 כפות מרק. הגוף צריך אנרגיה בכמות סבירה שאותה אנו מקבלים מהמזון. כמו שכתבתי לך למעלה איספי את עצמך והתמידי גם בפעילות הגופנית שאותה את קצת מזניחה היא תסייע לך בתהליך. השינוי צריך לבוא מהראש את צריכה להבין שניתן לך כלי ואל לך לסמוך על הכלי בלבד אלא על עצמך, ולו רק בשביל להוכיח לעצמך בלבד שגם את יכולה!!!! יום ההולדת הוא סיבה מצויינת להתחיל לחלום שביום הולדת הבא תהיי רזה וחטובה עם איזה ביקיני קטנטן בחוף הים... אל לך לשקוע בדכאון כי הוא ימיט עלייך אסון ואיתו הנחמה שתבוא בצורת שוקולד מילקשייק עוגות ועוד ועוד קלוריות לא רצויות, ואז כל ההליך שעשית פשוט לא יהיה שווה כלום. אז אנחנו כולנו כאן איתך ומאחלים לך הצלחה שתאספי את עצמך מהר ותחזרי לתלם בהצלחה

 

[karish14]

תודה תודה תודה (זה אכן עוזר...)

 

[carouselL]

אני הייתי מציע לך להעזר

באיש מקצוע. דברת על דכאון ועל סוג של איבוד שליטה וחבל יהיה אם "תחזרי לאחור" בגלל תקופה רגישה. שווה אולי לפנות לפסיכולוגית ולדיאטנית. יש במלב"י כאלו שמכירות את העסק. בסופו של דבר לכולנו יש הפרעת אכילה. |

 

[ד קובי]

יש בעוד מקומות ולא רק במלב"י

 

[ניקה גם]

אני

עשרה ימים אחרי הנייתוח וכבר יכולה לאכול שתי מצקות של מרק. אני מציעה שלא תענישי את עצמך, אם זו תקופה בה את לא יכולה בלי שוקולד, קחי כל יום 3 קוביות וזהו. בשאר תתמידי. אני בטוחה שגם כך תרזי, נסי להיזכר כמה שוקולד אכלת לפני הניתוח... בהצלחה.

 

[ליבי3617]

קארין יקירתי

תאמיני לי מניסיון אישי שלכולנו יש נפילות שכאלה (יש לי הרגשה שתיכף יבוא מישהו מסויים ויברבר על חוסר ההגבלה של הניתוח אבל נחצה את הגשר כשנגיע אליו). קודם כל ולפני הכל תזכרי כלל: "תמיד במודעות". בסדר אז לא התאמנת יום אחד, תתאמני יום אחר. אכלת משהו טוב היום? מגיע לך. למה את חושבת שאת צריכה להמנע מכל זה? אני אומרת לך (וירדתי יפה מאד... כמעט 40 ק"ג ב6 וחצי חודשים) - אני גם מרשה לעצמי דברים נחמדים וטובים... וגם שוקולד. סליחה, אנחנו בעונש? ברור שאת יכולה לאכול יותר מכמה כפות מרק. הייתי מודאגת מאד בשבילך אם לא. קודם כל אם אין לך דיאטנית קבועה - תשיגי אחת. חשוב לאכול מסודר ונכון. חשוב למלא את עצמך בדברים משביעים כגון: ירקות, דגים, בשר/עוף, ביצים. הדברים האלה נשארים הרבה זמן בקיבה הקטנה וגורמים לשובע. את צריכה להיות ב MODE של ירידה במשקל ואם את לא - שום דבר לא יעזור. יש משפט שאומר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"... בכל יום זה יום ירידה במשקל מחדש. אין מה לעשות יקירתי זו הדרך. אל תחשבי במושגים של עלייה במשקל. בשביל לעלות את צריכה הרבה יותר מנפילה קטנה של מתוק... את צריכה לטחון עד בלי די ואני בטוחה שלא תעשי את זה. שיהיה לך המון בהצלחה ואם את צריכה עזרה או עידוד אל תהססי (תמיד יש מסרים

)