תראה את ארה"ב שם יש הרבה יותר אנשים שערכי המשפחה חשובה להם יותר מאשר בישראל וגם המצוות המעטות הנדרשות מהאדם לא פוגעות באיכות החיים,
אז אתה לא מדבר על הפרוטסטנטיות באופן גורף - אלא על זרמים שהתפתחו בארה"ב, תחת האקלים הייחודי שם (זרמים שברחו מאירופה בגלל רדיפה דתית, ולכן קידמו חופש דת בארה"ב).
המקור האירופי (גם הפרוטסטנטני) אולי נראה יותר "ערכי המשפחה" אבל בפועל היה פגום מיסודו - כי גם הם עודדו בעיקר את מוסד הנזירות וההתנזרות (האנשים הכי אדוקים - לא מתרבים), וערכי המשפחה היו מבחינתם "הרע במיעוטו".
הפרוטסטנטים בארה"ב ביטלו את ההתנזרות, והמירו אותה ב"ערכי משפחה".
במבחן המעשה - נראה שזה כבר לא עובד: גם ערכי המשפחה ננטשו כמעט לחלוטין ומנהלים קרבות-מאסף מינוריים,
וגם הפרוטסטנטים לא מתרבים. אפילו במדינות האדוקות.
שאדם חילוני יכול להתחבר למיסה של יום ראשון אבל לא יכול להתחבר לאיסור לנסוע או לראות טלוויזיה בשבת
למעשה אם הערכים הפרוטסטנטים צומצמו לערכי המשפחה - המשמעות היא כישלון גורף.
כי החברה האמריקאית - זנחה אותם.
חילוני אמריקאי לא הולך למיסות. המציאות מראה שרוב אמריקאי לא תומך בערכים המועברים בהם,
וקרבות המאסף מובילים רק בכיוון אחד - ביטול מגבלות עבר, מעבר מחיי משפחה תקינים לחברה שבורה.
הפמיניזם מפחיד את הגבר החילוני הממוצע הרבה פחות משמירת שבת.
תלוי על מה מדובר. בעצם הפמיניסטים ניכסו לעצמם את המאבק של הגל השני (שהיו הגיוניים והפכו לקונצנזוס),
והלבישו עליו את המהפכנות של הגל השלישי (מלחמת המינים כאידאל מארקסיסטי. הגבר כמשעבד).
אם אתה לא חושש שמלחמת המינים הזאת תוביל אותך לגירושין, עם תוצאות מזעזעות - אתה לא ריאלי.
זאת הרי לא "הפחדה" - זאת מציאות של שליש עד חצי מהחילונים בארץ. ככל הנראה החרב מאיימת על רבים מהשאר.
כאדם מסורתי (לא רואים בארה"ב חילונים שמגיעים למיסות) אתה יכול ללכת לתפילה בבית הכנסת(דתי או חרדי), ולאחר מכן לדברים אחרים, שאינם בהכרח לפי ההלכה. בדיוק כמו המסורתי האמריקאי שהולך למיסה, למרות שיש לו פילגש או צאצא גייזי.
מאז 1977 לפחות, אתה רואה בעקביות שבישראל היחס של הדתיים והחילונים לציבור המסורתי - הוא לא יחס של כפייה, אלא של שותפות,
אז מאיפה מגיע הפחד שאתה מדבר עליו?
תעמולה?