השארתי אותו שם לבד ../images/Emo10.gif
חייכתי לעצמי כשמצאתי חנייה בדיוק מול החנות של הקולה מבגדד. ואז ראיתי אותו, עוד לפני שיצאתי מהרכב. נראה כמו נקודה קטנה. מרחרח את המדרכה. הולך מהר אך מתקדם לאט. פיצפון קטן. ממש קטנטן. החיוך נמחק. נראה בן חודש וקצת. בצבע לבן עם מעט אפור. שונאת שזה קורה. שונאת לראות גור תינוק לבד ברחוב. בלי האמא שלו באזור. שונאת שזה עושה לי כ"כ עצוב. שונאת שאני יודעת שאני לא יכולה להציל את כולם. למעשה לא יכולה להציל כמעט אף אחד. מתקשרת לאיש. מספרת לו, כאילו מקווה שהוא יגיד משהו אחר. שיגיד שיש לנו רק חתולה אחת. ושהיא צריכה חבר וששניים זה ממש נחמד. אבל יש לנו כבר שניים.וזה כבר ממש נחמד. יש אותה. ויש גם אותו. האיש אומר לי Oh ומנסה "לנחם" אותי. ויודע שבשעה הקרובה אני לא אהיה בבית אלא אשב על המדרכה באמצע רחוב ז'בוטנסקי ר"ג ואנהל שיחות עם חתול. יוצאת מהרכב ישר לקראת הפיצפון. הוא נעצר לידי ומרים את הראש. אני מביטה בו ויודעת שחווית הקניה של גבינות, יין, פיצוחים וממתקים הולכת להיות מהירה. נכנסת לחנות. במהירות עוברת ולוקחת את מה שצריך. הכי צריך קוטג'! חולפת במהירות גם על האזור שבד"כ מהפנט אותי ומעקב אותי - אזור הסוכריות. משלמת מהר ויוצאת לחפש אותו. הוא שם באותו המקום. מסמנת לו לבוא. הוא מתקדם לעברי בצעדים מהססים שהופכים להיות החלטיים ומהירים כשאני חושפת את הקוטג.. הוא מורעב. הוא לא מוציא את הראש שלו מהקופסא במשך רבע שעה. אני בנתיים הולכת סביב, בתקווה שאתקל בחתולה שנראת כמו אמא שלו ומוצאת רק כמה ערסים של השכונה. חוזרת אליו כדי שהם לא יפריעו לו לאכול. הוא מוציא את הראש סוף סוף. אחרי שסיים חצי קופסא. עכשיו הוא רוצה אהבה. הוא מתחיל להצמד אליי. להרים את הזנב. יש לו מיאו חלש וצרוד. זה החלק הקשה. אסור להקשר. הוא כזה קטן.. הוא דומה לה קצת. מעניין איך היא נראתה שהייתה גורה. אימצתי אותה מאגודת 'תנו לחיות לחיות' שהייתה בת שנה והגיעה לשם פצועה. לפני שנטשתי אותו חשבתי, שאולי ארגיש טוב יותר אם ארחיק אותו עוד קצת מהרחוב הסואן. הרמתי אותו ואת הקוטג ביד אחת. לא יאומן הוא שקל אולי איזה קילו. הנחתי אותו והוא טמן ראשו הקטן חזרה בקופסא. אמרתי לו שלום. הוא לא הרים את הראש. הלכתי. וזה לא הרגיש טוב יותר. הגעתי הביתה התנצלתי בפני האיש שהגלידה נמסה. ולה אמרתי שכדאי לה להיות נחמדה אליי ולתת לי להתעלל (להרים ולקבצ'צץ גם כשהיא צורחת די) בה כמה שאני רוצה או שאחליף אותה בפחסטני אחר.
חייכתי לעצמי כשמצאתי חנייה בדיוק מול החנות של הקולה מבגדד. ואז ראיתי אותו, עוד לפני שיצאתי מהרכב. נראה כמו נקודה קטנה. מרחרח את המדרכה. הולך מהר אך מתקדם לאט. פיצפון קטן. ממש קטנטן. החיוך נמחק. נראה בן חודש וקצת. בצבע לבן עם מעט אפור. שונאת שזה קורה. שונאת לראות גור תינוק לבד ברחוב. בלי האמא שלו באזור. שונאת שזה עושה לי כ"כ עצוב. שונאת שאני יודעת שאני לא יכולה להציל את כולם. למעשה לא יכולה להציל כמעט אף אחד. מתקשרת לאיש. מספרת לו, כאילו מקווה שהוא יגיד משהו אחר. שיגיד שיש לנו רק חתולה אחת. ושהיא צריכה חבר וששניים זה ממש נחמד. אבל יש לנו כבר שניים.וזה כבר ממש נחמד. יש אותה. ויש גם אותו. האיש אומר לי Oh ומנסה "לנחם" אותי. ויודע שבשעה הקרובה אני לא אהיה בבית אלא אשב על המדרכה באמצע רחוב ז'בוטנסקי ר"ג ואנהל שיחות עם חתול. יוצאת מהרכב ישר לקראת הפיצפון. הוא נעצר לידי ומרים את הראש. אני מביטה בו ויודעת שחווית הקניה של גבינות, יין, פיצוחים וממתקים הולכת להיות מהירה. נכנסת לחנות. במהירות עוברת ולוקחת את מה שצריך. הכי צריך קוטג'! חולפת במהירות גם על האזור שבד"כ מהפנט אותי ומעקב אותי - אזור הסוכריות. משלמת מהר ויוצאת לחפש אותו. הוא שם באותו המקום. מסמנת לו לבוא. הוא מתקדם לעברי בצעדים מהססים שהופכים להיות החלטיים ומהירים כשאני חושפת את הקוטג.. הוא מורעב. הוא לא מוציא את הראש שלו מהקופסא במשך רבע שעה. אני בנתיים הולכת סביב, בתקווה שאתקל בחתולה שנראת כמו אמא שלו ומוצאת רק כמה ערסים של השכונה. חוזרת אליו כדי שהם לא יפריעו לו לאכול. הוא מוציא את הראש סוף סוף. אחרי שסיים חצי קופסא. עכשיו הוא רוצה אהבה. הוא מתחיל להצמד אליי. להרים את הזנב. יש לו מיאו חלש וצרוד. זה החלק הקשה. אסור להקשר. הוא כזה קטן.. הוא דומה לה קצת. מעניין איך היא נראתה שהייתה גורה. אימצתי אותה מאגודת 'תנו לחיות לחיות' שהייתה בת שנה והגיעה לשם פצועה. לפני שנטשתי אותו חשבתי, שאולי ארגיש טוב יותר אם ארחיק אותו עוד קצת מהרחוב הסואן. הרמתי אותו ואת הקוטג ביד אחת. לא יאומן הוא שקל אולי איזה קילו. הנחתי אותו והוא טמן ראשו הקטן חזרה בקופסא. אמרתי לו שלום. הוא לא הרים את הראש. הלכתי. וזה לא הרגיש טוב יותר. הגעתי הביתה התנצלתי בפני האיש שהגלידה נמסה. ולה אמרתי שכדאי לה להיות נחמדה אליי ולתת לי להתעלל (להרים ולקבצ'צץ גם כשהיא צורחת די) בה כמה שאני רוצה או שאחליף אותה בפחסטני אחר.
