הר הגעש רוצה להתפרץ
ברשותכם, אכתוב ואז אלחץ על שלח, בלי לקרוא בפעם השניה, כי אם אקרא לא אכתוב... ואם יהיו טעויות, נסו להבין אותי, אני מתנצלת מראש..... ומפה, אני מתחילה... רוצה להוציא את הכל, לרוקן את הקרביים, בלי לחשוב פעמיים... אני יודעת שזה קשה וזה עלול להעלות בי דמעות ואפילו לבכי... השפלת אותי עד עפר. נתת לי להתחנן לסקס ואפילו לא לאהבה. אהבה כבר אין הרבה זמן. אתה עם מישהי אחרת ואני כמו ילדה טובה, מחכה לך שתבוא, שתחבק שתראה סימן, אולי תיזכור שפעם אהבנו, שפעם נלחמנו להיות יחד... אני פגועה עד עמקי נשמתי. עד איזה תהומות תביא אותי? כמעט ערומה הסתובבתי בבית ואתה התעלמת כאילו אני מצורעת. כשבאת לישון לא הייתי מסוגלת שתהיה איתי. כעסתי ואז באת אליי, לעשות ליטובה. וברגע השיא, אמרתי לך שאני שונאת אותך והתמוטתי בבכי. היית בשוק וכשסיימנו אמרת "מתגרשים" את אשמה! אני??? איך??? אתה בגדת, אתה פגעת, אתה הרסת הכל ואני אשמה? הכל נתתי לך, את נעוריי הקרבתי למענך וויתרתי על החופש שלי. היום אני סגורה בבית עם הילדים, בקושי יוצאת מהבית, לבלות אין מצב (במיוחד לא איתך) אתה מתבייש בי? אם כבר אני צריכה להתבייש בך, הלא אני נראית פי 1000 יותר טוב ממך ויש לי שכל יותר חריף משלך? אז הכל בשם האהבה? היום כבר אין אהבה (בטח שלא מבחינתי) אם היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי רוצה את השכל שיש לי היום. בטח שלא היית זוכה באוצרות שלנו. מקסימים יפים שלי, ילדיי האהובים, שבגללם אני מפחדת לעשות את הצעד הנדרש. לא רוצה ילדים שיגיעו לפת רעב, ואני יודעת שאיתך, הם בטוח יגיעו לזה... עצוב לי בנשמה, שהיום אני מוצאת את עצמי, בחורה צעירה בגיל שמרגישה כמו זקנה. במקום להתחיל את חיי היום ולבנותת משפחה היום, עשיתי את זה כ"כ צעירה ובניגוד לדעתם של כולם. והיןם אומרים לי "אמרנו לך" וזה הכי מעצבן והכי כואב כיוון שאין לי מה חהגיד להם... חשבתי שאחרי החתונה יהיה י סוף סוף קצת נחת בחיים. הספיקו שנות ילדותי הקשות, ומסתבר שאני חיה אותם בד ז´ה וו... רק שהיום האב החורג "הנורא" הוא אתה... אני לא אקרע את חוזה הגירושים הפעם. זה סופי. יודעת כמה קשה יהיה לי אבחל אני אתגבר, כי אפילו אתה יודע כמה חזקה אני וכמה קשה לשבור אותי גם שנממש גרוע... מבחינתי זה נגמר. הדבר היחיד שיקשר ביננו בעתיד הם רק הילדים. לצערי בגללך איבדתי את האמון בגברים. אולי אני אומרת את זה מנקודת זמן כאובה במיוחד אבל יבהיה לי מאוד קשה לתת אמון שוב פכעם. כל מה שאני רוצה הוא להיות חופשיה. אף פעם לא הייתי חופשיה מבית הורי עברתי לחיות איתך. באמת שלא הספקתי לחיות רק את החופש אני רוצה ולהרגיש שוב צעירה ובת 27 ולא בת 80, שכל החיים אחריה....
ברשותכם, אכתוב ואז אלחץ על שלח, בלי לקרוא בפעם השניה, כי אם אקרא לא אכתוב... ואם יהיו טעויות, נסו להבין אותי, אני מתנצלת מראש..... ומפה, אני מתחילה... רוצה להוציא את הכל, לרוקן את הקרביים, בלי לחשוב פעמיים... אני יודעת שזה קשה וזה עלול להעלות בי דמעות ואפילו לבכי... השפלת אותי עד עפר. נתת לי להתחנן לסקס ואפילו לא לאהבה. אהבה כבר אין הרבה זמן. אתה עם מישהי אחרת ואני כמו ילדה טובה, מחכה לך שתבוא, שתחבק שתראה סימן, אולי תיזכור שפעם אהבנו, שפעם נלחמנו להיות יחד... אני פגועה עד עמקי נשמתי. עד איזה תהומות תביא אותי? כמעט ערומה הסתובבתי בבית ואתה התעלמת כאילו אני מצורעת. כשבאת לישון לא הייתי מסוגלת שתהיה איתי. כעסתי ואז באת אליי, לעשות ליטובה. וברגע השיא, אמרתי לך שאני שונאת אותך והתמוטתי בבכי. היית בשוק וכשסיימנו אמרת "מתגרשים" את אשמה! אני??? איך??? אתה בגדת, אתה פגעת, אתה הרסת הכל ואני אשמה? הכל נתתי לך, את נעוריי הקרבתי למענך וויתרתי על החופש שלי. היום אני סגורה בבית עם הילדים, בקושי יוצאת מהבית, לבלות אין מצב (במיוחד לא איתך) אתה מתבייש בי? אם כבר אני צריכה להתבייש בך, הלא אני נראית פי 1000 יותר טוב ממך ויש לי שכל יותר חריף משלך? אז הכל בשם האהבה? היום כבר אין אהבה (בטח שלא מבחינתי) אם היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי רוצה את השכל שיש לי היום. בטח שלא היית זוכה באוצרות שלנו. מקסימים יפים שלי, ילדיי האהובים, שבגללם אני מפחדת לעשות את הצעד הנדרש. לא רוצה ילדים שיגיעו לפת רעב, ואני יודעת שאיתך, הם בטוח יגיעו לזה... עצוב לי בנשמה, שהיום אני מוצאת את עצמי, בחורה צעירה בגיל שמרגישה כמו זקנה. במקום להתחיל את חיי היום ולבנותת משפחה היום, עשיתי את זה כ"כ צעירה ובניגוד לדעתם של כולם. והיןם אומרים לי "אמרנו לך" וזה הכי מעצבן והכי כואב כיוון שאין לי מה חהגיד להם... חשבתי שאחרי החתונה יהיה י סוף סוף קצת נחת בחיים. הספיקו שנות ילדותי הקשות, ומסתבר שאני חיה אותם בד ז´ה וו... רק שהיום האב החורג "הנורא" הוא אתה... אני לא אקרע את חוזה הגירושים הפעם. זה סופי. יודעת כמה קשה יהיה לי אבחל אני אתגבר, כי אפילו אתה יודע כמה חזקה אני וכמה קשה לשבור אותי גם שנממש גרוע... מבחינתי זה נגמר. הדבר היחיד שיקשר ביננו בעתיד הם רק הילדים. לצערי בגללך איבדתי את האמון בגברים. אולי אני אומרת את זה מנקודת זמן כאובה במיוחד אבל יבהיה לי מאוד קשה לתת אמון שוב פכעם. כל מה שאני רוצה הוא להיות חופשיה. אף פעם לא הייתי חופשיה מבית הורי עברתי לחיות איתך. באמת שלא הספקתי לחיות רק את החופש אני רוצה ולהרגיש שוב צעירה ובת 27 ולא בת 80, שכל החיים אחריה....
