הר האושר

[אנונמני]

הר האושר

הַר הָאֹשֶׁר-
תָּמִיד יֵשׁ לְאָן לְטַפֵּס
תָּמִיד יֵשׁ עוֹד לְחַפֵּשׂ
בָּרַח מֵהָעַצְבוּת
וְאַל תִּתָּפֵס
שֶׁלֹּא תִּפֹּל ותתאפס.
כְּשֶׁתַּגִּיעַ הֲכִי גָּבוֹהַּ
עָלֶה עוֹד מַדְרֵגָה
כִּי אֵין לוֹ
פִּסְגָּה

 

[aiziq]

חמקמק מאין כמוהו האושר

 

[כנרת לי]

הר האושר? תזכיר לי, איפה זה בדיוק

מצד אחד הוא חמקמק כמו שאמר איציק, ויחד עם זאת הוא כל הזמן קיים, בתנאי-
כמו שאומרת נעמי שמר - "תפקחו את העיניים תסתכלו סביב...
לעבור ליד שיח ורדים, לעצור וגם להריח

או לצייר במכחול שמיים מצייצים וציפור תכולה

אם נושמים עמוק את החיים אחרי הגשם הראשון
אם עוקבים אחרי ילד עם בלון

וסתם לרוץ יד ביד במורד
הרי לך אושר המון

ולא באמת צריך לרדוף אחריו, זה עושה אותו קשה להשגה

פשוט צריך לחיות

קראת את פוליאנה

הנה קטע, ספיישל 4 U

"כל בוקר משעה 9:00 תקריאי לי חצי שעה בקול רם. עד אז תנצלי את הזמן לסידור חדרך. בימי רביעי ושישי תבלי את השעות שלפני הצהריים, משעה 9:30 במטבח עם ננסי ותלמדי לבשל. בבקרים האחרים תתפרי יחד עמי. כך תשארנה שעות אחר הצהריים ללמוד מוזיקה. מובן שמיד אשכור מורה בשבילך." סיימה בהחלטיות וקמה מכסאה.

מפי פוליאנה פרצה קריאת צער:
"הו, דודה פולי, דודה פולי, לא השארת לי זמן בשביל סתם לחיות."

"לחיות, ילדה, למה כוונתך? וכי אינך חיה כל הזמן?"

"הו, כמובן, דודה פולי. אני אנשום בזמן שאעשה את כל הדברים האלה, אבל אני לא אחיה. גם כשישנים נושמים כל הזמן, אבל זה לא נקרא לחיות. לחיות - זאת אומרת לעשות את מה שרוצים לעשות: לשחק בחוץ, לקרוא (לעצמך, כמובן), לטפס על הגבעות, לשוחח עם אדון תום בגינה ועם ננסי, לגלות ולדעת את כל מה שאפשר על הבתים והאנשים וכל הדברים בכל המקומות לאורך הדרך, והרחובות הנחמדים שעברתי דרכם אתמול. לזה אני קוראת לחיות, דודה פולי, סתם לנשום זה לא נקרא לחיות..."

 

[אנונמני]

איזה קטע

ממש לפי כמהחודשים (ובאיחור של כמה שנים טובות,)קראתי את הספר הזה (מזל שיש אחיינים) .
ו..כן אפשר למצוא אושר בהמון דברים קטנים, השאלה מה יספק אותנו אם בכלל,, כי תמיד אפשר עוד..

 

[כנרת לי]

זה לא סותר

"זה שתמיד אפשר עוד" - זה נכון, אבל האמת נמצאת ברגע ההווה כי זה מה שיש לנו. הרגע הבא לא כזה בטוח . . .
לכן האושר נמצא כאן ועכשיו, ואשרי מי שרואה זאת. האושר לא באמת נמצא בראש ההר ולא מעבר לשום מסך,
הוא מולנו ממש, והעניין הוא אם פוקחים עיניים אל האור, או ממצמצים כי קשה להכיל אותו ומחפשים דברים מדומיינים.
השאלה "מה יספק אותנו אם בכלל" נובעת להבנתי מכך שלא מוצאים סיפוק ועניין וחדווה והנאה ברגע נתון, והראש חושב כאילו קדימה. כל הזמן בריצה הלאה, עלאק התקדמות , אבל ההווה חומק עובר לו בלי שמתיחסים אליו בכלל.
וכמו שכתוב " לא נפלאית היא ממך ולא רחוקה היא...לא בשמיים היא.. ולא מעבר לים..בפיך ובלבבך לעשותו...." [דברים ל']

 

[0dedR]

סיפור פטריארכי

שמכוון ילדים, וילדות בפרט, לציות מתמיד.

 

[aiziq]

כילד הוא לימד אותי שיעור חשוב

אפשר למצוא את הטוב גם כשהוא לא כל כך ברור ובולט.

 

[0dedR]

אני עכשיו לומד

למבחן את "משל הקדמוני" של יצחק אבן סהולה, מן המאה ה13. בעיקרון, הספר מיועד לילדים. אני בטוח שבזמנו ילדים רבים למדו ממנו ופנו ממנו לצדיקות ומעשים טובים מאוד. אני לא הייתי מקריא דבר ממנו לילדיי לכשיהיו. בטח לא את הקטע בו תולים את הנץ לעיניי כל העופות.

לכשעצמו מדובר בסיפור די נחמד לתקופתו, אבל הוא עדיין מצפה מנערות לציית ולקיים את כל המטלות שילדה טובה "חייבת לבצע". הוא מנציח את השוביניזם, בעצם כמו כל סיפור ילדים מתקופתו, ועושה זאת בדרך מיוחדת: הוא מלמד את הילדות למצוא את הטוב במה שמוטל עליהן. ומתוך כך ליישם את מה שעליהן לעשות מתוקף היותן ילדות מחונכות בקפידה.

פוליאנה לא מתחנכת להכיר בעובדה כי יש מציאות קשה או חוסר הגיון או קושי בחיים - אין אצל פוליאנה דברים לא טובים. כלומר, היא נשארת תלויה במסגרת ואך משנה את המשקפיים דרכה היא מסתכלת. לכן זה סיפור פטריארכי.

 

[aiziq]

מסכים.

 

[כנרת לי]

הצלחה במבחן

עודד, אני חושבת שרוב רובנו תלויים במסגרת כלשהי (ומזל שכך...) והגדוּלה היא באמת להחליף משקפיים ולהתבונן על החיים מזוית אחרת.
כי החיים הם לא רק מה שרואים כאן ועכשיו.
מסגרת מאפשרת לפרוצ אותה, וזו אחת הדרכים, לדעתי הכמעט לא מבינה במכמני החיים

שחר אור

כּנרת~~

 

[0dedR]

מכל מסגרת אפשר לצאת

אבל אצל קונפורמיסטים דלת היציאה צבועה כקיר. בוורוד.

סופ"ש נעים.

 

[כנרת לי]

ואתזה שכחתי

 

[שמים1]

הר האושר הוא דבר יחסי

לכל אחד יש את הר האושר שלו
את הדברים הקטנים שעושים אותו מאושר
כמו אלוהים הנמצא בדברים הקטנים , גם האושר כך .
ודרך אגב מעצבות אי אפשר לברוח , מותר להיות עצובים במידה וזה עובר .....