הרפתקנית, בואי רגע

Kelevra

New member
הרפתקנית, בואי רגע

יש לי פטנט משו משו, שאני עומד ליישם היום כתרופה טובה ובדוקה.
ממלאים חצי כוס בקוניאק טוב, וממלאים שוב, וחוזר חלילה.
לאן כל הקוניאק הזה נעלם לעזאזל?

אפשר גם ויסקי.
ג'וני אף פעם לא מאכזב.

אולי זו תקופה כזו של קיץ, שבה לכולם כואב.
בואי נפתח פה שרשור מועדון של מבואסים.
שירים יד מי שעצוב לו וכואב לו עכשיו.

נשב על הספסל ונכתוב על קרטון משהו הזוי, נרחם על עצמנו קצת ובעיקר ננצל את ההזדמנות להרגיש נורא ואיום.
מצטער שאני נופל על השרשור העדין שלך עם הוולגריות הזו, אבל לשיכורים מעצב תמיד מסריח מהפה מכל הבאסה הזו.

עזבי ספסל, נראה לי שכרגע אנחנו יכולים לפתוח איצטדיון.
אני מביא משהו לשתות, את כבר שם, מי לבא לפיקניק של המבואסים בחברת עצמם?
 
לחיים


אפשר גם?
 
מתפקדת

למועדון שאין איש רוצה להיות חבר בו.
בין ייסורי נפש לבין כאב עמום, הדהוד רחוק למה שיכול היה להיות ואיננו,
אני מבקשת את ימי שיחלפו.
ואין נוזל שקוף או ענברי שיכול להקהות אותו, רק הזמן, והאוויר הפתוח.
 
החיים קרו

אני קריתי .
(אתה יודע מספיק להיות קצת על הצד הרגיש של הסקאלה בשביל תקבל איזה תוגייה ליד התה. בכל אופן - אני בסדר
)
 
בעיה קטנה...

לא מרגיש ששייך למועדון המבואסים.

לא אוהב את הטעם (אבל מאד אוהב את הצבע שלו ואת מה שהוא מסמל בעיני)

אז... טכנית... לא יכול להצטרף לפיקניק. אבל החברה דוקא נראית לי מאד.

בעיה קטנה, לא?

ובפשטות: אפשר להצורף רק בשביל החברה?
 
גישה מופלאה

נדמה לי שהחברים מעלי הציעו, שאולי אם תשחררי את מה שיש יירווח המקום למה שעוד אין.
זו אחת החוויות המייסרות ביותר, לוותר על אהבה גדולה, כי זה הדבר הנכון.
זה לא עושה את ההחלטה לפחות נכונה, אבל גם הויתור מצידו אינו מפסיק לנעוץ שיניו.
הרבה אוויר, ואמונה במי שאת ואיך נראה העתיד שאת מאחלת לעצמך.
 
למעלה