הרפורמה בבריאות הנפש

ommerl

New member
ההסכם מעורר חרדה?

אז שילכו לפסיכולוג... :p

וברצינות- החרדה של מי שחרד מההסכם נובעת מחוסר יצירתיות וצרות אופקים.
מה שמוכר- טיפולים ארוכי מועד- כבר הוכח כלא יעיל ובכל העולם יש מגמה של הפחתה של שימוש בטיפולים האלה.

אם המציאות דורשת טיפולים קצרי מועד, אפשר ללמוד לשכלל ולפתח טיפולים קצרי מועד. מי אמר שמקרים "קשים" זקוקים ליותר מ-70 טיפולים?
 
לא ממש,

מדובר בבחירת מילים של עורך לגבי הכותרת.
הבאתי את הדברים כי פעמים רבות שואלים כאן שאלות של "מה מגיע לי"
וחשוב לדעת מה ניתן לדרוש כשירות

פחות להתייחס לסגנון הכתיבה אלא לתוכן
 
טיפול ארוך הוא לא טוב יותר

ובדרך כלל מדובר על טיפול פסיכו-דינמי שיעילותו מוטלת בספק. אני מקווה שיתמקדו בטיפולים יותר חדשניים שמתאימים למקרים "קשים" כמו טיפול ממוקד סכמה, DBT ואפילו EMDR. לא צריך להתחתן עם הפסיכולוג, והסיבה שאנשים בוחרים לפעמים טיפול תרופתי היא כי אין להם כוח, זמן וכסף לטיפולים ארוכים כאלה.
 

ommerl

New member


 
מצד שני, (עכשיו שקראתי את ההסכם):

מנוי טיפולי קצר זה 6-8 פגישות. ורק אחריו אפשר לעשות מנוי טיפולי ארוך (עוד 30 פגישות).
ב- 38 פגישות אפשר לקבל טיפול יעיל כלשהו.
אבל ב- 6 פגישות -- לרוב לא.
 
אבל קחי בחשבון

שלא כל האנשים מתמודדים עם הפרעות נפשיות מאובחנות, יש אנשים "נורמטיביים" שרוצים להתייעץ בגלל משברי חיים וזה. או בעיות מאוד ממוקדות וקונקרטיות.
 
לא בטוחה

אם אנשים עם בעיות כאלה בכלל יטרחו לחכות לתור במרפאה הציבורית.

מצד שלישי, אולי ככה לא יהיו תורים כאלה ארוכים...

בקיצור: זה יהיה סוג של "עולם חדש". קשה לדעת מה תהיה משמעותו.
 
למה לא

אם התורים לא יהיו ארוכים ויהיה אפשר לקבוע תור כמעט כמו לרופא משפחה או אורתופד זה יכול להנגיש את תחום בריאות הנפש גם לאנשים שהם לא חולי נפש מאובחנים אבל אין להם כסף לטיפול פרטי.
 

גרא.

New member
יש מושג מוכר המכונה החלמה ספונטאנית,

כאשר חולים מגיעיםלמרפאה,לרוב לרופאי שניים,וכשהם חייבים להמתין בתור,אחרי זמן
מה הם מחליטים לוותר על הטיפול,כשהבעייה ממנה סבלו,כבר לא מחייבת אותם להגיע לרופא.
האם המושג הזה היה מאחורי הקצאת זמן קצרה מדי לטיפול? שאלתי,באין מענה.
 
"running to health"

תופעה ידועה גם בעולם הפסיכותרפי ונתקלתי בה לא מעט אישית: מטופל ש׳נרפא׳ מכל תחלואותיו, לעתים בתוך דקות ספורות לאחר כניסתו לקליניקה.
 
אני שמעתי

על רופא אחד, מפורסם מאוד, שכשמתקשרים אליו לקבוע תור (בקליניקה הפרטית), אז המזכירה תמיד נותנת תור לעוד חצי שנה.
אנשים מתחננים להקדים, אומרים אני חולה מאוד, והיא מסרבת. רק בעוד חצי שנה.
ה"עיקרון" של אותו רופא: הוא מקדיש את זמנו רק למחלות שלא עוברות לבד, ושלא מצאו פתרון אצל שום רופא אחר.
 
זה מזעזע

לא קראתי כרגע, אבל אני כבר מרגישה את זה על בשרי. המטופלים הפסיכיאטרים בתה"ש עוברים לקופות החולים וזה פשוט נורא. וזה קורה ממש ברגעים אלו.
 
לעזוב מקום מוכר שהייתי בו 11 שנה

מכירים אותי כל כך טוב, הקשרים שלי שם מצויינים ורק עכשיו התחלתי להתרגל לפסיכולוג חדש מקסים ולרופא חדש. קל לי הרבה יותר להגיע לשם ומהניסיון שלי בעבר השירות בקופת חולים מזעזע. רק לפני כמה חודשים הם דחו את הפנייה שלי לטיפול שם כשהבהירו לי בתהש שהרפורמה מתקרבת, בתואנה מגוחכת שהברזתי להם משלושה אינטייקים, שזה ממש לא נכון כי הייתה בעיה טכנית בהזמנה שלהם, אז גם לא רוצים אותי שם. ושוב אינטייק, שוב לחפור אחרי שבתהש כל התיק שלי... כל פעם להשתדל להיות רגועה כדי שלא יגידו לי שאני בלתי נסבלת ( מי שהיה מנהל שם לפני 20 שנה שאל אותי במהלך שיחה טיפולית ( הוא היה רופא ) אם אני יודעת שאני בלתי נסבלת ולא, זה לא היה תרגיל לבחון איך אני מגיבה. העיפו אותו אחרי כמה זמן כי הוא התנהג מגעיל לעוד אנשים. תראי, אולי הדברים השתנו מלפני 20 שנה, אבל בשבילי עם חרדת הנטישה שלי זה כל כך קשה... זהו בערך...
 
שינוי

כן, אני מבינה שזה קשה לך מעצם זה שזה שינוי.
ושינוי טומן בחובו אי ודאות.
בעבר הרגשת שינוי לרעה -- עם הרופא הבלתי נסבל ההוא.
אבל כמו שאת אומרת, הרופא ההוא הועבר מתפקידו, ועברו 20 שנה.
אולי הפעם השינוי יהיה לטובה?
 
למעלה