הרעל שהציל - סיפור עם ויאטנמי

[love lev]

הרעל שהציל - סיפור עם ויאטנמי../images/Emo48.gif

עוד סיפור מאוצרו של אשלימן - תרגמה: דקלה צם בויאטנם חי לו איש עשיר שאהב מאד לשתות יין אורז. הוא שמר על יין האורז מכל משמר, ומעולם לא נתן למשרתו הנאמן לטעום, ולו כזית. את בקבוקי יין האורז היה מאחסן על המדף במטבח. יום אחד צריך היה האיש העשיר לצאת לדרכו. הוא קרא למשרתו ואמר לו: "שים לב, על השולחן במטבח מונח נתח גדול של בשר חזיר, ובכלוב נמצא התרנגול. עליך לשמור על שני הדברים מפני הכלב והחתול. ועוד דבר. למעלה על המדף נמצא בקבוק רעל! אל תשתה ממנו!" כך אמר ויצא לדרכו. המשרת ניגש למטבח, לקח את התרנגול, בישל אותו, ואכל לתיאבון יחד עם נתח בשר החזיר, כשהוא מקנח את הארוחה בבקבוק יין האורז מעל המדף. כשחזר האיש העשיר, ראה את משרתו סרוח על רצפת המטבח. "קום, קום מיד" קרא העשיר וטלטל בחוזקה את משרתו. המשרת פקח את עיניו, והעשיר דרש לדעת מה קרה עם התרנגול ונתח הבשר. "הו, אדוני. השתדלתי לשמור כמיטב יכולתי, אך החתול חטף את הבשר וברח, והכלב טרף את התרנגול. אני כל כך פחדתי מזעמך, ששתיתי את כל בקבוק הרעל. אללי, אני עוד חי, חסר מזל שכמוני".

 

[NAVVAN1]

ביקורת לא הורגת, ושוב קישור בבקשה

 

[love lev]

רצ"ב הכתובת אבל באופן כללי...

האתר של אשלימן מופיע בקישורים. רצ"ב כתובת האתר בכללו - הוא מחולק לפי אותיות אנגליות. אני נכנסת להנאתי לכל אחת מהאותיות שבא לי, בוחרת לפי שם הסיפור, קוראת אותו, לפעמים הוא לא נראה לי בר תרגום או מעניין אותי אז אני עוברת לסיפור אחר עד שאני מוצאת משהו שמוצא חן בעיני. תוכל גם אתה לחפש סיפורים נחמדים ולתרגם אותם לטובת כולם.

 

[NAVVAN1]

ביקורת../images/Emo137.gif

אני רק,,, ובכל זאת כיקורת יותר מורכבת מרגיל, כי אנחנו מכירים גם מקורס, גם מכאן, בחרת בדרך מעניינת להתאמן, דרך של עבודה קשה וסיזיפית של עיבוד ותרגום, דרך שיכולה להביא אותך לבניית מאגר מעניין, עומק של סיפורים, ויצירת מיוחדות של הבנה משלך, דרך שיכולה להפוך אותך למספרת ניפלאה ויחודית באם תביני את הסיפורים, את הרובד מהם הם נוצרו, את הסיבות. אבל חסר לי כיוון מראש של חיפוש, כיוון מראש של בניית העיבוד הסיפורים הם חזקים, סיפורים של עשו לו והוא עשה בחזרה, אני שואל למה, מחפש חשיבה של סיבה לסיפור. דוגמא: היפופוטם רע? לא הגיוני שנעלב שחיות שבאו ולא שאלו לשמו לפני שהתישבו לחגוג על חשבונו? אדם רע? אדם שרוצה שלא יגנבו לו את המזון, את היין, ולא רוצה להעליב את המשרת ולומר לו שהוא גנב, לא רוצה לפטר את המשרת כי מרחם עליו, למה שיענש? מבקש תעני לי על השאלות, בחרי שוב סיפור מהשניים ותרגמי מתוך מחשבת כיוון, ושלחי לנו שוב לפורום לנחש מטרת כתיבה. בהצלחה. סופר נפלא אמר " אין מקדישים מחשבה מספקת למדרגות, ראוי שנלמד יותר לחיות בחדר המדרגות , אבל כיצד?" אנחנו מספרים, הסיפורים הם המדרגות שלנו לעלות לבמה, נבין אותם ונראה את הבמה למרגלותינו, ולא שם למעלה מכוכבת כוכבים.

 

[love lev]

יקירי, אתה רחוק ממני במחשבתך..../images/Emo140.gif

כרחוק מזרח ממערב. אני לא אוהבת לחשוב ולהעמיק, לא רוצה לתקן את העולם, רוצה רק דברים נחמדים או מצחיקים או עם מוסר השכל. כמו שאמרתי פעם בפורום, אני רק צינור להעביר סיפור לאחרים. אולי להעשיר אותם אבל רק זה ותו לא. להיפופוטם הגיע ללכת לים בתור עונש, כי הוא גרש אנשים מהשולחן רק בגלל שלא ידעו מה שמו. לעשיר הגיע שיקחו לו את הדברים כי הוא היה קמצן ולא היה מוכן לתת למשרת לשתות בכלל, וגם טיפש היה כי המשרת מטבע היותו משרת של העשיר ידע שבקבוק היין מאוחסן למעלה, וזה היה טפשי מצד העשיר להגיד שזה רעל, לכן המשרת החכם השתמש בזה כדי לשתות. חוץ מזה, ההתנשאות שלך מפליאה אותי. "בחרי שוב סיפור מהשניים ותרגמי מתוך מחשבת כיוון?" למה? זה פורום מספרי סיפורים, לא פורום יוצרי סיפורים. אני תרגמתי אותם פשוטו כמשמעו, ושים לב שלא עיבדתי אותם. ולתשומת לבך, אני סבורה שהסיפורים שאני מתרגמת כתובים ישירות כך שמספרי סיפורים יוכלו לספר אותם, לדעתי כמעט ללא עיבוד נוסף. חשבתי שהביקורת שלך עלי תהיה על נוסח התרגום, עשיר, דל, לא מתורגם נכון וכאלה הערות. אבל להעיר הערות על הבחירות שלי? שתבין, אני כותבת את זה לא בכעס בכלל. אתה יכול להמשיך להעיר הערות ואני מקבלת אותם ברוח טובה, רק הפעם ההערות שלך לא שירתו את המטרה שלי.

 

[love lev]

וחוץ מזה "עבודה סיזיפית וקשה"?

מה פתאום? תאמין לי שאני מתרגמת במהירות רבה, בקלילות, ועם התלבטויות מועטות. יש לי זכרון טוב, ואני קוראת את הסיפור פעם אחת ולאחר מכן מתרגמת ישר, קוראת שוב פעם או פעמיים מה תרגמתי, וזהו. לוקח לי בערך רבע עד חצי שעה. אשמח לשמוע את הערותיך על איכות התרגום. ודרך אגב, אני לא סבורה שעבודה קשה היא הכרח להצלחה!

 

[בס בבלון בעבודה]

תרגום הוא פרשנות

לדעתי, כל תרגום באשר הוא הוא סוג של פרשנות. תחשבו על זה טוב, ותראו שזה אכן כך. אתן דוגמא מעולם קרוב אלי: תרגום אונקלוס - הוא תרגום התורה לארמית. לכאורה הוא רק תרגם זאת לשפה אחרת, אך הרבה פעמים כאשר אנו מתעסקים בהבנת מאמר מסוים בתורה אנו הולכים לאונקלוס ורואים כיצד הוא תרגם זאת, באילו מילים השתמש. אותו דבר, לדעתי, בסיפורים, ובספרות כלל. לא פעם אנו מוצאים ספר קלאסי שזוכה לתרגום מחודש, לדעתי, לא מדובר רק בהתאמת השפה לדור הנוכחי, אלא, גם נתינת משמעות אחרת לחלק מהדברים. מקווה שעזרתי במשהו...

 

[בינקיס]

מסכימה, ואם נלך יותר רחוק,

גם לפני תחילת עבודת התרגום, עצם העובדה שבחרנו בסיפור המסוים לתרגמו, כבר מכאן אנו באים אליו טעונים, לא אובייקטיבים. הוא מעורר בנו משהו, בנו אישית, בעולמנו הפנימי- הצורך להתחבר אליו, לתרגמו, צורך זה אינו "נקי", אינו נטול כיוון ומשמעות. לדעתי, אם בחרת לתרגם סיפור מסוים, יש לך משהו להגיד עליו, משהו ממך. אפשר לחלוק על דעתי, זוהי דעתי.

 

[NAVVAN1]

טוב

התנשאות? רק רצון לתרגל כאן איתך תרגיל שנה ב' של מספרי סיפורים בבנית סיפור להופעה. חבל שלא הסברתי את עצמי יותר ברור. את חושבת מספר סיפורים הוא רק מתרגם . את חושבת שמספר הוא רק מעביר סיפורים בלי כיוון. בהצלחה לא אעמוד בדרכך בביקורת שוב.

 

[NAVVAN1]

לגבי התרגום

1.שינית את הסיפור מלשתות רעל לרעל שהציל 2.תרגום של שורה ראשונה צריך להיות: היה היה אדם עשיר בעל תשוקה ליין אורז,אבל הוא מעולם לא נתן ממנו למשרתו לשתות.אפילו לא כמות של ספלון תה. ואת הוספת מדמיונך שמר מכל מישמר, הוספת מדמיונך את בקבוקי יין האורז היה מאחסן על המדף במטבח כל כך דמיון שלך חזק שאפילו השתמשת בזה בתשובתך לביקורת כטיעון עבורי מדוע הוא טיפש, ומגיע לו שמשרתו יגנוב ממנו. מישפט ראשון של סיפור ושינית והוספת מילים שלך , רעיונות שלך יותר מהמשפט עצמו, וכך זה ממשיך, ואת אומרת תרגום, לא שיניתי. באמת כך את חושבת? Drinkink poison Vietnam There was a rich man who had a passion for rice wine, but he never gave any to his servant. Not even a small cupful at Tet. הרעל שהציל - סיפור עם ויאטנמיו love lev ו 01:10 | 27/12/05 עוד סיפור מאוצרו של אשלימן - תרגמה: דקלה צם בויאטנם חי לו איש עשיר שאהב מאד לשתות יין אורז. הוא שמר על יין האורז מכל משמר, ומעולם לא נתן למשרתו הנאמן לטעום, ולו כזית. את בקבוקי יין האורז היה מאחסן על המדף במטבח

 

[love lev]

מובן שעשיתי את זה קצת יותר מעניין

ושיהיה קצת יותר מובן לילדים. He pointed to a bottle of his favorite rice wine on the shelf and warned, "That's a bottle of poison I bought to kill the rats. Whatever you do, don't drink it." הוא הצביע על בקבוק יין האורז האהוב עליו על המדף והזהיר. אם המשרת שתה את היין, סימן שהוא ידע שזה יין ולא רעל, ומכאן הוספתי כדי שיהיה ברור, שהוא נהג לשים את יין האורז על המדף. בהתאם לכוונתי. כך ראיתי את הסיפור. והשם הרעל שהציל, הרבה יותר מעניין מסתם "לשתות רעל". כי "הרעל שהציל" הוא דבר והיפוכו. בעצם אתה צודק. לא רק תרגמתי, אלא גם עיבדתי. תן מילה טובה... נ.ב. אם זה מה שלומדים בשנה שניה, אני שמחה שלא התקבלתי...

 

[NAVVAN1]

חוסך שיבטו שונא בנו??? סתאאאם, בוקר

טוב אגדות עם ניגריות וויטנמיות -קלילות המשרת הוא לא נאמן,(הסתכלי שוב בסיפור) העשיר לא רע רק אוהב יותר מדי יין אורז (הסתכלי שוב בסיפור) יושבים בצל העץ וצוחקים על עצמם, ועל השכן, אגדת עם ישראלית: עוזרת בית שלי היתה עובדת זרה, קיבלה כסף טוב ליום, יומיים שבאה בשבוע, דיווחתי, ביטחתי, שילמתי - השילוש הקדוש להפוך אותה לנאמנה. והיא לקחה שלוק מהוודקה, מהקוניאק, וויסקי לא אהבה. אולי שלוק גדול, אולי כמה קטנים, אבל הבקבוקים התרוקנו לחלוטין. ויד שלחה לארנק של ילדה שלי בת ה8, אולי בפעם אחת אולי בכמה פעמים, אבל בת שלי באה ואמרה לי "תראה אבא, הארנק ריק". ואני, לפטר? הרי נאמנה, למישטרה? מיסכנה, ואולי לא נכון.ופיצויים של שנים לשלם או לא? מה לעשות??? אז נכון ש כאן לא ניגריה אז נכון ש כאן לא וויטינאם אבל חשוב לדייק בפרטים בכדי שלא לעשות לא נכון לאנשים.

את זוכרת סיפור ראשון שעשית, על קבוצת מטיילים שניסתה עם חצי עוף לעבוד על תנין??? סיפרת בקלילות, בסבבה.? תכתבי לי/לנו שוב את הסיפור בסבבה??? נמשיך לעבוד שלא מהתנשאות? עצוב לי שלא התקבלת, מילה טובה ? מילה שדוחפת לך לעשות טוב היא טובה. מילה טובה ? אישה אומרת לבעלה "זרוק פעם איזו מילה טובה ,מילה שתחמם אותי", והבעל אומר לה שתישרפי (בדיחת חנוכה לאור הנר)

מילה טובה? החלטה שלך.

 

[NAVVAN1]

אז ברור את מבקשת ,וברור אני ממשיך

אפשר לעבד לכיוון טובת המשרת כפי שאת עשית אפשר לעבד לכיוון טובת העשיר כפי שאני עשיתי הסיפור ניטראלי, כולם אנשים פשוטים, עם חולשות, כולם וחוטפים פה ושם מכות מה קרה? מישהו מת?? אז קדימה לעשות שוב בבקשה את הסיפור כמו שכתוב, למען שחרזדה, ויורם ועוד רבים וטובים שלא קוראים אנגלית בקלות כמוך. והכי חשוב למען עצמך, שתהפכי למספרת סיפורים טובה.

 

[בינקיס]

משהו ממני אליך, לאב-לב:

מכבדת לחלוטין את גישתך ורצונותיך, בקשר לסיפור סיפורים. רק רוצה תומר לך משהו מהשקפתי האישית: להיות "צינור", איך שאני רואה זאת, אין פירושו "להיות מנותק", להעביר משהו ללא תחושות, תגובות משלי. מדובר קודם כל באדם, ביוצר- אדם רגיש, לפני "צינור". ישנם סוגים רבים של עבודות ועיסוקים, המוגדרים כ"כלים", "צינורות" אם תרצי. אדם משמש כלי, אמצעי עבור משהו גדול ממנו, מסר, אמת, יצירה, תחושה שהוא מעביר לעולם שכאן, לקהל. אני לא מאמינה שה"צינור" יכול להיות מנותק, ולא מאמינה שאדם יוצר יכול להעביר משהו בלי להביא את עצמו. לכן, אולי מה שחסר בסיפור הוא את עצמך. אם הבנתי נכון את נאוואן. והאמת- לדעתי, את מופיעה שם, אינך חסרה, אלא שאני לא בטוחה שאני מתחברת לגישה שלך, העולה מן הסיפור. חסרה לי אמפתיה, אולי עליה מדבר נאוואן. זהו היופי בסיפורי-עם, העשיר והעני, שניהם בני אדם, אין כאן טוב ורע, אין "מגיע לו" ואין "עונש". כאן בדיוק את נכנסת, עם גישה חינוכית, שאיני מתחברת אליה, אישית. גם אם מדובר בילדים. אפשר לסמוך על הילדים, הם יעשו את החיבורים הנכונים. הם יקחו מוסר השכל, אבל הם יבחרו מהו מוסר ההשכל מן הסיפור. את מכניסה פה את שלך, שאינו זהה אצל כל אחד. נאוואן הביא גירסא אחרת- הוא רואה את הדברים גם מנקודת מבטו של העשיר, וזה בסדר גמור. אני חושבת שדווקא כ"צינור", את אמורה להתחיל מנקודת מבט של "אוהבת את כולם", "בואו ואספר לכם סיפור, ונראה מה יקרה."- השאר כבר יקרה, יתפתח, גם את, בלי משים, תביאי את השקפתך, וגם הקהל יגיב לפי מה שעולה לו, מתחבר אליו. גם עם ילדים, לדעתי. לכן, אני אפילו מתחברת יותר ל"לשתות רעל", מאשר ל"הרעל שהציל"- הראשון מעניין וחזק יותר עבורי. והשני- לוקח מיד למקום של משל ונמשל, מוסר השכל, שכר ועונש. נדמה לי שהילדים מכירים כבר היטב סיפורים כאלה, ואפשר לחדש- ליצור עניין. מצד שני- אולי המילים "לשתות רעל" מפחידות מדי בקונוטציה שלהן עבור ילדים. אני מעדיפים את השם הזה. רק משהו מהרהורי-לבי.

 

[love lev]

את משנתי כבר אמרתי. אני בוחרת

סיפורים שמדברים אלי, וכותבת אותם כפי שהייתי רוצה לשמוע אותם. כעקרון הסיפורים האהובים עלי הם שכר ועונש, התחפשויות, היה היו מלך ומלכה וכאלה. אם קוראים את הסיפור על הרעל, גם הוא במקורו נכתב בפירוש מנקודת מבט של העני. עובדה שהפואנטה היא לצחוק על העשיר, או לצחוק למשבתו. בסיפור הזה אין בכלל מה לרחם על העשיר כיוון שכבר בהתחלה חיוו עליו דעה שהוא קמצן ולא נתן למשרתו לשתות אפילו "כוסית קטנה של תה" שאני תרגמתי "ולו כזית". אז הרעיון שהוא שלא כדאי להיות קמצנים וגם לא להתחכם ולשקר. אגב, הרעיון שילדים קטנים יקחו את מוסר ההשכל שלהם? עוד אין להם בסיס מוסרי של טוב ורע, כך אני חושבת. הם יכולים לחשוב שלעשיר מותר לא לתת לאף אחד לשתות, זה דבר חיובי, וכך גם להתנהג, כלומר להיות קמצנים. כאשר יגדלו, יקבלו קנה מידה של טוב ורע, אסור ומותר, וישפטו לעצמם. כשאמרתי צינור, התכוונתי להעביר סיפור, כמספרת סיפורים. לא לחנך. כי זה לא נקרא "מספרת סיפורים" לדעתי. קנה המידה צריך להיות אם סיפרתי אותו טוב ומעניין, אם לא השתעממו, אם השאיר טעם של עוד. אני מציעה שעוד חבר'ה בפורום יקראו את הסיפור על הרעל שהציל, כיוון שהוא נושא דיוננו, ורק אני מבקשת שיכתבו לי את הרגשתם על הסיפור. מצא חן? לא אהבו? וכו'

 

[בינקיס]

קראתי את הסיפור, אני כותבת לך את

הרגשתי בקשר אליו, והיא אינה מנותקת מדרך הגשתך ותרגומך את הסיפור, שהם חלק מן הגורמים המשפיעים על הרגשתי. כאשר את אומרת "אני בוחרת וכותבת סיפורים כפי שהייתי רוצה לשמוע אותם" יש כאן, לתחושתי, כבר אלמנט של חינוך. כמו גם כשאת אומרת שלילדים עוד אין בסיס מוסרי של טוב ורע. זהו החינוך שלנו- "טוב" ו"רע", חוקים של החברה, שאותם עוד אינם יודעים כילדים, אבל הם בהחלט יכולים לחוש בתוכם מה טוב ומה רע באופן עמוק יותר. למשל: אם תאמרי שהאיש לא חילק למשרתו, ותחכי בשתיקה שני רגעים, ותביטי בעיני הילדים, יש לי הרגשה שיבינו שמדובר כאן במשהו לא נכון, מעשה לא-יפה, באופן כללי, או בכל אופן- כך חושב מספר הסיפורים שמולם. לדעתי, הם בהחלט יכולים להבין זאת. אין מה להוסיף. איני מסכימה איתך שאם את באה לספר סיפור, והצלחת גם לחנך "בדלת האחורית", אז כבר אינך נקראת "מספרת סיפורים". יש דברים נלווים לכל דבר ומקצוע, יש מה שנקרא "ערך מוסף". איני חושבת שצריך להעביר את הסיפור כמצדדים בעמדת העשיר, וגם לא בעמדת העני- פשוט לתת ביטוי לכולם, להביא את כולם באופן "נקי" אובייקטיבי. ועוד משהו- הסיפור, אם הבנתי נכון, מדבר על "כמות כמו ספלון תה" מיין האורז, ולא על "ספלון תה" ממשי- זה מהותי! הוא לא נתן לו מיין האורז, איננו יודעים שלא נתן לו אפילו כוס תה. זה פרט שלא הובן כמו שצריך, ומשנה את ההתבוננות על הסיפור. הסיפור ודבריך עליו מזכירים לי את ה"קומדיה דל ארטה" בראשית התיאטרון, ז'אנר שבו מערימים המשרתים הפשוטים, בעלי "חכמת החיים" על האצילים הקמצנים והמרושעים. זהו ז'אנר המקצין בכוונה את הדמויות, כדי להעביר לנו מסר, בפירוש גם כדי לחנך, להעביר ביקורת על החברה, כך נולד הז'אנר הזה, למטרות אלו. וגם שם אין עמדה חותכת לטובת מישהו- גם המשרת המחוכם הוא בעל חולשות- שתיין, בעל פה מלוכלך, עצלן וכו', וגם האציל הקמצן חווה כאב, פחד, בדידות. אולי זה בא גם ללמד אותנו שהדברים אינם שחור-לבן?

 

[love lev]

לא הובנתי כלל, בעקרון אני מסכימה

איתך שצריך לספר את הסיפור ותו לא. התכוונתי שמספר סיפורים לא צריך לדון עם הילדים על הסיפור וכו'. ובכלל, נגררתי לענין ילדים בגלל נאוואן, ןגם לא אני תרגמתי כוס תה אלא "ולו כזית". אם אספר את הסיפור הזה, אספר בקלילות, בתור פואנטה מצחיקה וזהו. אני לא מבינה בכלל איך נגררנו לדיון מעמיק כזה... בכל מקרה, נחמד לשמוע מה אחרים חושבים.

 

[NAVVAN1]

נגררתי לענין ילדים בגלל נאוואן ???

אני עשיתי? בן ? בת? ואם עשיתי תראי לי בבקשה היכן עשיתי, למיטב זיכרוני אני אפילו לא הזכרתי את המילה

 

[הגבירה מן האגם]

שתיית רעל../images/Emo92.gif

מלבד עריכה לשונית אותה השמטתי כדי להישאר קרובה למקור כל האפשר, הנה תרגום נוסף. מסקרן אותי לדעת היכן ניתן לזהות בו שהוא סיפור לילדים או שהוא סיפור על שכר ועונש וכו'. בנוסף - תרגום סיפור או אפילו עריכתו אינם אותו הדבר כמו לספר סיפור מול קהל. אני מעדיפה לצאת מן הסיפור המקורי צמוד ככל האפשר ואז לחקור את האפשרויות שלו. שתיית רעל ויאטנם היה איש עשיר שהייתה לו תאווה ליין אורז, אבל הוא מעולם לא נתן ממנו במידה כלשהי למשרתו. אפילו לא מלא כוס קטנה בחג השנה. יום אחד היה צריך להרחיק מן הבית, אז נתן הוראות למשרת: "בזמן העדרי עליך להשגיח על התרנגול שבכלוב ועל אותו נתח בשר-חזיר נאה שבמטבח. אל תניח לחתול או לכלב להתקרב אליהם." הוא הצביע על בקבוק של יין האורז המועדף שלו על המדף והזהיר, "זהו בקבוק רעל שקניתי להרוג את החולדות. כל מה שתעשה, אל תשתה אותו." ברגע שעזב האיש העשיר הרג המשרת את התרנגול, ובישל אותו ואת בשר-החזיר לארוחת הצהריים שלו. הוא שטף את המזון אל קיבתו ביין האורז והייתה לו הארוחה הנפלאה ביותר שטעם מעולם. האדון הגיע הבייתה ומצא את משרתו ישן שנת-שיכורים על רצפת המטבח. הוא ניער אותו לערות ותבע לדעת מה קרה לתרנגול ולבשר-החזיר ומדוע שתה מן הבקבוק. "הו, אדון כביר," התייפח המשרת, "עשיתי כמיטב יכולתי לשמור על המזון שלך אבל החתול הצליח לגנוב את בשר-החזיר והכלב הרג את התרנגול. אני כל-כך פחדתי מכעסך שהחלטתי להרוג את עצמי ושתיתי את הרעל. הו, חסר-מזל שכמותי, אני עדיין בחיים." בברכה,

 

[love lev]

האמת - אני לא רואה הבדל