אתה בפנים?
"לדעת הר"מ אלישיב בחצר, ואני בפנים." אתה בפנים? שמא תאמר לנו בזכות מה? תורה, כבר ראינו שאין בך ונמצאת ריק ממנה בכל מובן. כבר ראינו שאינך מסוגל להבין פשט לא בשו"ע ולא בגמרא. בפעמים הנדירות שניתן היה לסחוט ממך איזה שקלא וטריא ולשמוע את דעתך בפרוש הלכה או מימרא, תמיד נמצאת טועה בעליל. אתה יודע על מה אני מדבר ואם תכחיש אשלה את ערוותך מן הארכיון. פנימיות התורה? לא שמעת עליה אפילו. (אגב, הערכתי את כנותך, לפני כשבוע, כאשר טענתי שאין לך מושג קלוש בכתבי הרמח"ל תשובתך היתה רק שספריו מצויים בספרייתך, אך לא הוצאת דבר שקר מפיך לומר שגם יש לך מושג מה כתוב בהם). מתמטיקה? פיסיקה? גם באלו ראינו את חוסר הבנתך המשווע. (נכון? או שצריך להזכיר? אגב, כמה קיבלת בקורס לכיתה א' שנכשלת בו?) נפלאות מדעי החיים, ביולוגיה, ביוכימיה? דברי טרחנות קראת להם. מכניקת הקוונטים? בזת לידיעתה ולימודה. אם כן, איזה טריפ רע גרם לך לסבור שלדעת הרמב"ם אתה בפנים? ========================================================= ולהלן כמה מדברי הרמב"ם באותו פרק: "דע, בני חביבי, שכּל עוד אתה עוסק במדעי המתמטיקה ובמלאכת ההיגיון אתה בכלל הסובבים סביב הבית ומחפשׂים את השער שלו, כמו שאמרו (החכמים) ז"ל על דרך המשל: עדיין בן זומא מבחוץ. כאשר תבין את הדברים הטבעיים, הרי נכנסת לבית ואתה מהלך בפרוזדוריו. כאשר תשלים את הפיסיקה ותבין את המטפיסיקה, נכנסת אל המלך אל החצר הפנימית (יחזקאל מ"ד) ותהיה עמו בבית אחד. זאת היא דרגת החכמים. והם שונים מבחינת השלמות. המפעילים את מחשבתם, לאחר שהגיעו לשלמות, במטפיסיקה, ונוטים כל-כולם כלפי האל יתגדל ויתרומם, ונמנעים ממה שזולתו, ומפנים את כל פעולות שׂכלם להתבונן בנמצאים להביא מהם ראיות עליו [יתעלה] כדי שיֵדעוּ את הנהגתו אותם בכל אופן אפשרי - הם הניצבים במושב המלך. זאת היא דרגת הנביאים. יש מהם מי שמגיע מתוך השׂגתו הגדולה והימנעותו מכּל מה שזולת האל יתעלה לידי כך שנאמר עליו ויהי שָם עִם ה' (שמות ל"ד, 28), שואל ונענה, מדבר ודיבור מופנה אליו באותו מעמד קדוש. מרוב שׂמחתו במה שהשׂיג לחם לא אכל ומים לא שתה (שם), שכּן השׂכל התחזק עד כדי שהושבת כל כוח גס בגוף, כלומר, מיני חוש המישוש. אך יש נביאים שרק רואים. מהם הרואים מקרוב, ומהם הרואים מרחוק: מרחוק ה' נראה לי (ירמיה ל"א, 2). וכבר דיברנו על דרגות הנבואה. נחזור-נא אל מטרת הפרק והיא הדגשת הפעלת המחשבה על האל לבדו, לאחר השׂגת הידיעה אותו, כמו שהבהרנו. זאת העבודה המיוחדת למשׂיגי האמיתות. וככל שהם מרבים לחשוב עליו ולשהות אצלו, הם מרבים לעבוד אותו. אבל החושב על האל ומרבה להזכירו בלי ידיעה, אלא בעקבות דמיון גרידא, או בעקבות אמונה שקיבל מזולתו - הרי, לדעתי, לא רק שהוא מחוץ לבית ורחוק ממנו אלא גם אינו מזכיר את האל באמת ולא חושב עליו, כי דבר זה שבדמיונו ושהוא מזכירו בפיו אינו תואם שום נמצא כלל. אלא הוא בדוי. דמיונו בדה אותו, כמו שהבהרנו כאשר דיברנו על התארים. אין ראוי להתחיל במין זה של עבודה אלא לאחר התפישׂה השׂכלית. כאשר תשׂיג את האל ואת מעשׂיו לפי מה שהשׂכל מצריך, אחרי זאת תתחיל להתייחד עמו ותשתדל להתקרב אליו וּתְעַבֶּה את הקשר אשר בינך ובינו שהוא השׂכל. הוא אמר: אתה הָרְאֵיתָ לדעת כי ה' [הוא האלהים. אין עוד מלבדו] (דברים ד', 35). ואמר: וידעת היום והשבֹת אל לבבך [כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. אין עוד] (שם, שם, 39). ואמר: דעו כי ה' הוא אלהים (תהלים ק', 3). " עד כאן דברי הרמב"ם. ומעתה, רפי השכל ודאי לא הבינו מילה. ומי שאינו רפה שכל, יתן את דעתו על אהבת אותו ענק, הרמב"ם, לכל דבר חכמה ומדע. היש עוד חכם וגאון שכה הפליג באהבת המדע וההשכלה, הישנם עוד חכמים בדורנו או בכלל, שמלבד להלל ולקלס את החכמה במילים, גם מימשו בפועל, עם תעודות והוכחות, את קניין החכמה, על כל ענפיה ותחומיה, כפי הידע של זמנם. ויתן אל ליבו גם את דקדוקו של הרמב"ם בכל פסיק של הלכה, את קנאותו ואת שקידתו כל ימיו בתורה הקדושה והעמידו אותה כתכלית כל ההשכלה. וישאל את עצמו אם הדבר אומר דרשני אם לאו, אם רשאים אנו לפטור את התעלומה באמירה ש"נפשו היתה חצוייה" או אם יעלה על הדעת שמשום שאנו יודעים כיום דברים שהרמב"ם לא ידע, משום זה גם הגיוננו עדיף על הגיונו? על סמך מה? אם אין שום בדל זנב שמץ פסיק ראייה או עדות מהבריאה המופלאה על בוראה, במה האמין הרמב"ם? עד כדי כך שוטה הוא היה? העסיק עצמו בדברים בטלים? הוא לא הבין את ההבדל בין inteligent design ל complexity ? אעלק. הוא לא הבין שמעולם לא נראה יקו"ק מזיז גרגר חול או בורא נמלה? הוא לא ידע שיש עוול ורוע בעולם? הוא לא ראה מאמינם שסובלים (מיסטר L7 הגאון)? או אולי מפני שלא שמע על האבולוציה המסבירה כל כך טוב את התפתחות התפתחות הדנ"א ועשרות החלבונים מקודדי הדנ"א שמבלעדיהם אין שום ערך לדנ"א, מרנ"א דמיוני באפס זמן? הוא לא הבין שגם אם האבולוציה אינה נכונה אזי קיימות עוד אינסוף אפשרויות של הבל מלבד ההודאה בברור מכל שיש בורא לבריאה? הוא לא הבין את קושייתו האינפנטילית של דוקינס, בפרק ו' של ספרו השען העיוור, כאשר הוא מקשה היטב את קושיית הביצה והתרנגולת הנ"ל לגבי הדנ"א, ועונה בקושייה מפגרת שאם כן אז מי ברא את הבורא, וללא להקדיש עוד קמצוץ מחשבה ממשיך בהבליו. איך זה שגם ללא שום אבולוציה וללא שום הסבר, אנו מבינים חיש קל וכהרף עין את מה שאותו ענק, ולא רק הוא אלא רבים אחרים, ניוטון, לייבניץ, ולמעשה כל עמודי היסוד של המדע שעל כתפיהם אנו יושבים ואשר הלהט הדתי, בפרוש, הנחם בכל מחקרם, כמעט ללא יוצא מן הכלל (עד דייויד כלום ודרווין), כל אלו לא יכלו להבין את מה שאנו מבינים אף מבלי לחשוב?
