הרי לכם כמה דברים מעניינים
מתוך הפורום נסיעות לפולין: 25/09/07 אני מתייסר בתוכי כבר הרבה זמן כדי למצוא את התשובה הנכונה למה לנסוע למסע. אני ממש אשמח אם תעזרו לי. אגיד לכם למה לא- * יש שטוענים שהמטרה היא למען נזכור טוב יותר את השואה.אם נחווה אותה חזק יותר,נזכור יותר טוב. הטיעון הזה נראה לי אחד החלשים ביותר. השרדות זיכרון השואה,כמו כל זיכרון אחר,לא יחזיק יותר טוב אם נחווה אותו יותר חזק. מתישהוא ברור שכבר לא יהיו מחנות ולא יהיו ניצולים ולא יהיה מה לראות-איך נזכור אז? זיכרון זה מעבר למוחשי! הזיכרון החזק ביותר בהיסטוריה הוא יציאת מצרים,ואף אחד לא חווה אותו לאחרונה. זה פשוט עובר מפה לפה. לכן אין עניין ממש לחוות את הדבר. * יש טענה נוספת,שמתוך המסע יוצאים מחוזקים יותר,מאמינים יותר,לאומניים יותר,גאים יותר. את זה אני פוסל לגמרי!!! אסור בתכלית האיסור שנגדל ונתעצם מתוך אסונות.שנבנה את עצמנו דרך רוע. יש בכך הצדקת מעשה הרוע!! אנחנו אמורים להצטער כל רגע על כך שדברים כאלו קרו. מבחינת האידיאל,אנחנו אמורים להתעצם ולגדול תמיד דרך חיי היום יום. לא לחכות שיבוא אסון ואז נהיה יותר טובים. המחשבה הזו לצערי היא ממש נפוצה,וחייבים לשלול אותה! * דבר נוסף הוא,מה יש פה שאין שם? יש פה את יד ושם הנהדר. לדתיים שהולכים לקברי צדיקים-פה יש צדיקי עולם קבורים! למי שהולך כדי להיות ישראלי גאה יותר-יש פה את מקום הכרזת המדינה,אזורי לחימה,יישובי חומה ומגדל.. אז מה המטרה תכל'ס?? אשמח לשמוע תשובות..(יש לי גם משהו,אבל אשמח לשמוע אתכם קודם) תודה! • בארץ אי אפשר להרגיש קמצוץ טיפקסית 26/09/07 ממה שמרגישים בפולין. כשתעמוד מול כיפת בטון שמלאה בשבעה טון אפר של אנשים מהעם שלך אולי תבין את ההרגשה העוצמתית. כשתראה את הקרימטוריום עם המשרפות אולי תבין. כשתיווכח במיליוני זוגות הנעליים,המשקפיים,התמונות. כאשר תיכנס בתוך שער העבודה משחררת באושוויץ אולי תרגיש את הגאווה היהודית שיש בך. כשתעמוד בטרבלינקה מתחת גופותיהם של 880,000 בני אדם שנרצחו בשל הדת שלהם אולי זה יגרום לך להשתנות. כשתראה את חומת הגטו בקראקוב אולי תרגיש את המחנק בגרון. כשמולך יעמדו דוממים הרי השיער שנגזז ונבזז מילדות,נערות ונשים אולי תבין מחצה ממה שאתה מרגיש כאן. כשתראה טורים של מזוודות עם שמות משפחה כמו שלך ושל רבים מאיתנו אולי תבין שכל אלו נרצחו בשל דבר אחד-אמונתם,ואולי אז תרגיש גאווה יהודית מהי. כאשר תלך בגאווה עם דגל המדינה בדרכם האחרונה של מרדכי אנילביץ' וחבריו,ותגיע לאנדרטת רפפורט שמנציחה את זכרם של מיליונים אולי תרגיש שמשהו בך משתנה.... • אני קורא את הודעתך ומרגיש רע מאד.ו ixmix ו 10:52 | 26/09/07 לא הרגשתי שום דבר מאלה, ויותר מזה - הוצאתי שתי משלחות גדולות כמלווה, כמורה וכיועץ ובשתיהן חינכתי לדברים אחרים לחלוטין. גאווה יהודית? על שום מה? על זה שהמשפחה שלי הושמדה איני מרגיש גאווה או יהדות, ובוודאי שאמונתי בבורא עולם לא מתחזקת מול האסון. רק עצב גדול ולמידה מה לא לעשות, איך אסור להיות. עבורי הלקח הוא לא מסכנותם של היהודים, או עליונות כלשהי של העם היהודי או הדת היהודית (אגב אנשים לא נרצחו בשל דתם, אלא בשל גזעם - היו גם יהודים שהתנצרו ובכ"ז נרצחו בשל יהודתם). עבורי הלקח הוא שאנו בני אדם, ובדיוק כמוהם אנו יכולים לעשות מעשים מחרידים, עבורי הלקח הוא לעולם לא עוד: לא רק כקורבן, גם כמקרבן, גם כעומד מהצד. הוספת תגובה בחלון נפרד שם: גרשון לב נושא: [סמיילים וסימנים לנושא] [שלח/י] תוכן: [סמיילים וסימנים לתוכן] ◄ מסר למחבר/ת ◄ שליחה באימייל ◄ שליחה באימייל חיצוני ◄ הדפסה ◄ קישור להודעה ◄ המלצה על הודעה ◄ תלונה על הודעה ◄ RSS X • כאן תצטרך לשאול את עצמךו טיפקסית ו 14:47 | 26/09/07 למה לא הרגשת אחד מאלה. ראשית כל אני חילונית גמורה,בוגרת תנועת השומר הצעיר שיצאה למשלחת עם השכבה שלה בביה"ס,וכך גם המסע שלנו הושפע הרבה מתכנים תנועתיים,מחאתיים,חברתיים,ועסקנו כמובן בעניין שבין קורבן למקרבן. שאלנו את עצמינו מתי בני אנוש הופכים מקורבן לצד השני המקרבן?, מתי מחליט מיעוט לקום ולסחוף את כולם למרוד ביחד איתו? [ראה ארגון א.י.ל]. מתי מתחילים המקרים שבהם בנאדם רוצה לגרום סבל למי שהשפיל אותו.? אבל מה שקרה בשואה הרבה יותר גדול מקורבן ומקרבן!!! עומדת מאחורי ההשמדה אידיאולוגיה קיצונית שבה נסחפו רבים. מדוע זה קרה? כיצד קורה שבני אומה שלמה הולכים בעיניים עצומות אחרי רעיונות קיצוניים וכיצד עלינו להישמר מהישנות המקרה [ואפשר להשוות את מה שקרה אז בגרמניה למה שקורה היום באיראן ואת רצח העם בחבל דרפור שבסודאן,את בני העם הארמני שנרצחו]. מתי יש לזהות סכנה של טשטוש גבולות מפעולות נקודתיות לפעילות נרחבת? דוגמא טובה לטשטוש גבולות היא כליאת מתנגדי המשטר בצפון קוריאה,שם הוקמו מחנות שעל פי עדויות של אלו שנמלטו משם דומים מאוד למחנות הריכוז וההשמדה של גרמניה של סוף שנות השלושים ותחילת הארבעים. יש לא מעט משלחות שאני מכירה שעוסקות בתכנים אלו לשם בחינת ערך האדם ומקומו. גל פרמן:רמי ג'יבל בידובי רמי יוסיפוב:לא זה בדיחה שלי זה הולך ככה: ג'יבל בידובי? שובי דובי!! [תודה לרמי יוסיפוב על ההשראה הנפשית] [שובי דובי דובי סוכריות מגומי שובי דובי דובי סוכריות מגומי אני על שובי דובי לא מוותר שובי דובי איזה חבר! הוספת תגובה בחלון נפרד שם: גרשון לב נושא: [סמיילים וסימנים לנושא] [שלח/י] תוכן: [סמיילים וסימנים לתוכן] ◄ מסר למחבר/ת ◄ שליחה באימייל ◄ שליחה באימייל חיצוני ◄ הדפסה ◄ קישור להודעה ◄ המלצה על הודעה ◄ תלונה על הודעה ◄ RSS X • הגאווה היא בכלל לא על הקטע של המסכנות.ו danieli rose ו 13:24 | 27/09/07 קודם כל היי, אני קוראת פה מידי פעם ולא מגיבה בדר"כ.. אבל הרגשתי צורך הפעם. הגאווה היא על העובדה שכמה שניסו להשמיד אותנו, אנחנו עוד פה. הגאווה זה לשיר את התקווה ולהניף את הדגל על האדמה הארורה הזאת, אם זה לא עשה לך הרגשה של גאווה אז אני לא יודעת מה כן יעשה.
מתוך הפורום נסיעות לפולין: 25/09/07 אני מתייסר בתוכי כבר הרבה זמן כדי למצוא את התשובה הנכונה למה לנסוע למסע. אני ממש אשמח אם תעזרו לי. אגיד לכם למה לא- * יש שטוענים שהמטרה היא למען נזכור טוב יותר את השואה.אם נחווה אותה חזק יותר,נזכור יותר טוב. הטיעון הזה נראה לי אחד החלשים ביותר. השרדות זיכרון השואה,כמו כל זיכרון אחר,לא יחזיק יותר טוב אם נחווה אותו יותר חזק. מתישהוא ברור שכבר לא יהיו מחנות ולא יהיו ניצולים ולא יהיה מה לראות-איך נזכור אז? זיכרון זה מעבר למוחשי! הזיכרון החזק ביותר בהיסטוריה הוא יציאת מצרים,ואף אחד לא חווה אותו לאחרונה. זה פשוט עובר מפה לפה. לכן אין עניין ממש לחוות את הדבר. * יש טענה נוספת,שמתוך המסע יוצאים מחוזקים יותר,מאמינים יותר,לאומניים יותר,גאים יותר. את זה אני פוסל לגמרי!!! אסור בתכלית האיסור שנגדל ונתעצם מתוך אסונות.שנבנה את עצמנו דרך רוע. יש בכך הצדקת מעשה הרוע!! אנחנו אמורים להצטער כל רגע על כך שדברים כאלו קרו. מבחינת האידיאל,אנחנו אמורים להתעצם ולגדול תמיד דרך חיי היום יום. לא לחכות שיבוא אסון ואז נהיה יותר טובים. המחשבה הזו לצערי היא ממש נפוצה,וחייבים לשלול אותה! * דבר נוסף הוא,מה יש פה שאין שם? יש פה את יד ושם הנהדר. לדתיים שהולכים לקברי צדיקים-פה יש צדיקי עולם קבורים! למי שהולך כדי להיות ישראלי גאה יותר-יש פה את מקום הכרזת המדינה,אזורי לחימה,יישובי חומה ומגדל.. אז מה המטרה תכל'ס?? אשמח לשמוע תשובות..(יש לי גם משהו,אבל אשמח לשמוע אתכם קודם) תודה! • בארץ אי אפשר להרגיש קמצוץ טיפקסית 26/09/07 ממה שמרגישים בפולין. כשתעמוד מול כיפת בטון שמלאה בשבעה טון אפר של אנשים מהעם שלך אולי תבין את ההרגשה העוצמתית. כשתראה את הקרימטוריום עם המשרפות אולי תבין. כשתיווכח במיליוני זוגות הנעליים,המשקפיים,התמונות. כאשר תיכנס בתוך שער העבודה משחררת באושוויץ אולי תרגיש את הגאווה היהודית שיש בך. כשתעמוד בטרבלינקה מתחת גופותיהם של 880,000 בני אדם שנרצחו בשל הדת שלהם אולי זה יגרום לך להשתנות. כשתראה את חומת הגטו בקראקוב אולי תרגיש את המחנק בגרון. כשמולך יעמדו דוממים הרי השיער שנגזז ונבזז מילדות,נערות ונשים אולי תבין מחצה ממה שאתה מרגיש כאן. כשתראה טורים של מזוודות עם שמות משפחה כמו שלך ושל רבים מאיתנו אולי תבין שכל אלו נרצחו בשל דבר אחד-אמונתם,ואולי אז תרגיש גאווה יהודית מהי. כאשר תלך בגאווה עם דגל המדינה בדרכם האחרונה של מרדכי אנילביץ' וחבריו,ותגיע לאנדרטת רפפורט שמנציחה את זכרם של מיליונים אולי תרגיש שמשהו בך משתנה.... • אני קורא את הודעתך ומרגיש רע מאד.ו ixmix ו 10:52 | 26/09/07 לא הרגשתי שום דבר מאלה, ויותר מזה - הוצאתי שתי משלחות גדולות כמלווה, כמורה וכיועץ ובשתיהן חינכתי לדברים אחרים לחלוטין. גאווה יהודית? על שום מה? על זה שהמשפחה שלי הושמדה איני מרגיש גאווה או יהדות, ובוודאי שאמונתי בבורא עולם לא מתחזקת מול האסון. רק עצב גדול ולמידה מה לא לעשות, איך אסור להיות. עבורי הלקח הוא לא מסכנותם של היהודים, או עליונות כלשהי של העם היהודי או הדת היהודית (אגב אנשים לא נרצחו בשל דתם, אלא בשל גזעם - היו גם יהודים שהתנצרו ובכ"ז נרצחו בשל יהודתם). עבורי הלקח הוא שאנו בני אדם, ובדיוק כמוהם אנו יכולים לעשות מעשים מחרידים, עבורי הלקח הוא לעולם לא עוד: לא רק כקורבן, גם כמקרבן, גם כעומד מהצד. הוספת תגובה בחלון נפרד שם: גרשון לב נושא: [סמיילים וסימנים לנושא] [שלח/י] תוכן: [סמיילים וסימנים לתוכן] ◄ מסר למחבר/ת ◄ שליחה באימייל ◄ שליחה באימייל חיצוני ◄ הדפסה ◄ קישור להודעה ◄ המלצה על הודעה ◄ תלונה על הודעה ◄ RSS X • כאן תצטרך לשאול את עצמךו טיפקסית ו 14:47 | 26/09/07 למה לא הרגשת אחד מאלה. ראשית כל אני חילונית גמורה,בוגרת תנועת השומר הצעיר שיצאה למשלחת עם השכבה שלה בביה"ס,וכך גם המסע שלנו הושפע הרבה מתכנים תנועתיים,מחאתיים,חברתיים,ועסקנו כמובן בעניין שבין קורבן למקרבן. שאלנו את עצמינו מתי בני אנוש הופכים מקורבן לצד השני המקרבן?, מתי מחליט מיעוט לקום ולסחוף את כולם למרוד ביחד איתו? [ראה ארגון א.י.ל]. מתי מתחילים המקרים שבהם בנאדם רוצה לגרום סבל למי שהשפיל אותו.? אבל מה שקרה בשואה הרבה יותר גדול מקורבן ומקרבן!!! עומדת מאחורי ההשמדה אידיאולוגיה קיצונית שבה נסחפו רבים. מדוע זה קרה? כיצד קורה שבני אומה שלמה הולכים בעיניים עצומות אחרי רעיונות קיצוניים וכיצד עלינו להישמר מהישנות המקרה [ואפשר להשוות את מה שקרה אז בגרמניה למה שקורה היום באיראן ואת רצח העם בחבל דרפור שבסודאן,את בני העם הארמני שנרצחו]. מתי יש לזהות סכנה של טשטוש גבולות מפעולות נקודתיות לפעילות נרחבת? דוגמא טובה לטשטוש גבולות היא כליאת מתנגדי המשטר בצפון קוריאה,שם הוקמו מחנות שעל פי עדויות של אלו שנמלטו משם דומים מאוד למחנות הריכוז וההשמדה של גרמניה של סוף שנות השלושים ותחילת הארבעים. יש לא מעט משלחות שאני מכירה שעוסקות בתכנים אלו לשם בחינת ערך האדם ומקומו. גל פרמן:רמי ג'יבל בידובי רמי יוסיפוב:לא זה בדיחה שלי זה הולך ככה: ג'יבל בידובי? שובי דובי!! [תודה לרמי יוסיפוב על ההשראה הנפשית] [שובי דובי דובי סוכריות מגומי שובי דובי דובי סוכריות מגומי אני על שובי דובי לא מוותר שובי דובי איזה חבר! הוספת תגובה בחלון נפרד שם: גרשון לב נושא: [סמיילים וסימנים לנושא] [שלח/י] תוכן: [סמיילים וסימנים לתוכן] ◄ מסר למחבר/ת ◄ שליחה באימייל ◄ שליחה באימייל חיצוני ◄ הדפסה ◄ קישור להודעה ◄ המלצה על הודעה ◄ תלונה על הודעה ◄ RSS X • הגאווה היא בכלל לא על הקטע של המסכנות.ו danieli rose ו 13:24 | 27/09/07 קודם כל היי, אני קוראת פה מידי פעם ולא מגיבה בדר"כ.. אבל הרגשתי צורך הפעם. הגאווה היא על העובדה שכמה שניסו להשמיד אותנו, אנחנו עוד פה. הגאווה זה לשיר את התקווה ולהניף את הדגל על האדמה הארורה הזאת, אם זה לא עשה לך הרגשה של גאווה אז אני לא יודעת מה כן יעשה.