הרטבתי לו את המכנסיים

הרטבתי לו את המכנסיים

ישבתי בלילה בצד על הספסל, כמעט שהתחלתי לבכות, כל המחשבות טיפסו בחזרה בעוקצנות למוח אחרי שבוע אינטנסיבי של הדחקה. הוא בא והתיישב לידי, רציתי שיגע בי אבל אם הוא אפילו היה מחזיק לי את היד בעדינות הייתי מרגישה מוזר. רציתי לשים עליו את הראש ולהתכרבל ולבכות. רציתי שהוא יחשוב שאני הכי יפה בעולם והכי מקסימה, אבל שלא יגיד, כי אז אני יצטרך ללכת. חשבתי על זה שתמיד בשיעורי מתמטיקה הראש (והשיער) שלו מסתירים לי חצי לוח ואני חייבת לקום בשביל לראות משהו, ואף פעם לא מבקשת ממנו שיזוז. רציתי שיגיד כבר משהו, יושבים לנו ככה 10 דקות ושותקים. הוא התחיל לגעת לי בשיער לשחק בתלתלים, חחיכתי קצת אבל הרגשתי נורא מלאכותית. השפלתי מבט לכיוון הירכיים, שמנות כאלה, למה שמישהו בכלל ירצה להתקרב לשם בכלל? אני הרי ממש לא דומה לכל הכוסיות בשיכבה. הוא אמר לי שהוא חושב שאני מאוד מיוחדת. כמעט נתתי לו כאפה, הרגשתי כאילו הוא מנסה לזיין לי תמוח עם השטויות הרומנטיות האלה. "כן בטח" חשבתי...בן-זונה! ואז נזכרתי שאמא שלו התאבדה כשהיינו בכיתה ד´ וקיללתי את עצמי בחזרה על החוסר התחשבות שלי. ופתאום חשבתי שזה ממש מגעיל מצידי לשתוק ככה כשהבנאדם מנסה להיות נחמד ולפתח איתי שיחה."תודה , אני חושבת" פלטתי ודמיינתי לעצמי בראש איך אני דופקת על עצמי בפטיש בגלל השנינות שממש עפה ממני. הסתכלתי עליו לראות אם הוא חושב עליי מה שאני חושבת עליי. לפי הפרצוף שלו זה לא היה נראה ככה. הוא היה נראה מאוד מרוצה מעצמו. הוא התקרב אלי והחזיק לי את הראש כמו בסרטים, זה לא ממש היה נוח. והתקרבנו עוד ואז זזתי אחורה עם הראש. "סליחה, לא התכוונתי, אבל אני לא יודעת איך עושים את זה". והרגשתי איך הדמעות שלי מתחילות להציף את העיניים... התכופפתי והתחלתי לבכות בשקט. כאילו שהוא לא יכול היה לשים לב. הוא חיבק אותי ביד אחת ומשך אותי לכיוון הירכיים שלו. והתכרבלתי עליו ככה, מרטיבה לו את המכנסיים.
 

black crow

New member
אני.....

הזדהתי כל כך...אני מבינה ...את מה שאני יכולה להבין בעודי אני והיות שאת את. הכתיבה קצת מהירה לי מדי, אני מצטערת שאיני יכולה להסביר באיזה אופן. כל שאני יכולה להגיד הוא שבעקבות "הרטבתי לא את המכנסיים" אני עצובה. שחרחורת.
 
תודה.. ועוד אחד

את תמיד נופלת לבחורים הלא נכונים(במקרה זה על אותו אחד.את תמיד נופלת לבחורים הלא נכונים. אלה מהשיכבה, הבחורים של כולן שכולן באות אליהם בחיבוק-נישוק מרוח ומעצבן שמעלה לך תפיוזים כשאת פוזלת לעברו. כולן מכירות אותו לעומק, ואת אפילו לא היית בבית שלו. זה ההוא שיושב לידך באנגלית, ואת בקושי מבינה את הבדיחות שלו. ואת גם לא צוחקת. כי סתם את לא תיצחקי. ואת גם לא מדברת הרבה. כי רע לך. וכל פעם את מודהמת מחדש שהוא נראה כל כך טוב. והוא העיקר מתלונן על זה שאין לו חצ´קונים בפנים אלא פיצעונים קטנים כמעט בלתי נראים בידיים. זה שחלמת עליו, שיד הגורל אוחזת לך בסנטר ומושכת את הראש שלך שמאלה ואת רואה אותו מולך, ממש מילימטר, בידיוק בזוית הנכונה לנשיקה, והשפתיים כבר נוגעות ואת צריכה להחליט אם לזרוק את המפתח לריצפה או להתניע את המכונית ולנסוע לעבר השקיעה. ואז את מתעוררת, יושנת בשק שינה לידו רואה את היד שלו פשוטה לכיוונך והפרצוף שלו שלו ושקט. וכשהוא בא ועמד לידך, צופים אל הבמה. וכשבכית בעצרת שיש גל אחד בים שהוא שלך ועץ אחד שהוא שלך וחתיכת שמיים קיווית שיראה את הדמעות שמחית בעצב רב כל כך. *נראה לי שהרסתי קצת עם הסוף לא? גלית
 

black crow

New member
הבנתי את הקטע ...

אבל קפצת לי מהר מדי מאחד לאחד, ואז כשנשארתי בלי נשימה מהמרדף איבדתי את המחשבה עליה כתבת. אני חושבת שאת צריכה להבהיר יותר את התמונות אותן את מתארת בקטע. שחרחורת.
 
למעלה