L o v e R o u l s
New member
הרהורים....
רק רציתי לומר שאני שם לב לאיזה גל של הודעות דיכי שעוברת פה בפורום בזמן האחרון, אני לא בא לבקר פה אף אחד, אבל אחרי שאני קורא פה את ההודעות, עולה לי השאלה של למה? למה כל כך הרבה אנשים מרגישים שנמאס להם מהחיים, למה ההרגשה הכללית היא שאנשים (ואני לא מכליל פה!) שרויים באיזשהוא דיכאון תמידי כזה? זה מזכיר לי שהייתי השנה במצעד הגאווה, ואני זוכר שחשבתי, יש פה כל כך הרבה אנרגיה של שמחה וחגיגה באוויר, אבל מצד שני יש כל כך הרבה עצב, אני הסתכלתי על האנשים וראיתי כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה אנשים אבודים, שפשוט צריכים חיבוק, הרגשה שאוהבים אותם, שמקבלים אותם כמו שהם. נראה שככל שאנחנו מחפשים אחר האהבה הזאת, היא מתרחקת מאיתנו, וככל שהרצון הזה יותר חזק, ההרגשה שאנחנו נופלים יותר ויותר לתהום. השאלה שלי בעצם היא, האם אנחנו מחפשים במקום הנכון? אני רוצה עכשיו לענות על השאלה הזאת אבל אני נזכר במשהוא שמישהוא פעם אמר לי, שלפעמים בשביל לעזור לאנשים, צריך לבוא מהמקום שלהם, ולכן הפעם אני לא ינסה ללתת את הדוגמא האישית שלי, אני גם לא ינסה לענות על השאלה ששאלתי, אני חושב שאני פשוט ישאל עוד שאלות. והשאלה שאני חושב שאנחנו באמת צריכים לשאול היא, האם, הרצון לאהבה בא ממקום של חוסר או של שפע? הכוונה שהיא שכאשר אני מחפש את האחר, האם מבפנים ההרגשה היא שאני אוהב את עצמי? האם שאני מסתכל במראה אני אוהב את מה שאני רואה? ולא רק מבחינה חיצונית, אלה גם מה שיש בפנים. האם אני אוהב את עצמי? אני חושב שזו השאלה האמיתית ואני לא מצפה שתענו עליה, רק תחשבו עליה. שלכם בר ילד אוהב!
רק רציתי לומר שאני שם לב לאיזה גל של הודעות דיכי שעוברת פה בפורום בזמן האחרון, אני לא בא לבקר פה אף אחד, אבל אחרי שאני קורא פה את ההודעות, עולה לי השאלה של למה? למה כל כך הרבה אנשים מרגישים שנמאס להם מהחיים, למה ההרגשה הכללית היא שאנשים (ואני לא מכליל פה!) שרויים באיזשהוא דיכאון תמידי כזה? זה מזכיר לי שהייתי השנה במצעד הגאווה, ואני זוכר שחשבתי, יש פה כל כך הרבה אנרגיה של שמחה וחגיגה באוויר, אבל מצד שני יש כל כך הרבה עצב, אני הסתכלתי על האנשים וראיתי כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה אנשים אבודים, שפשוט צריכים חיבוק, הרגשה שאוהבים אותם, שמקבלים אותם כמו שהם. נראה שככל שאנחנו מחפשים אחר האהבה הזאת, היא מתרחקת מאיתנו, וככל שהרצון הזה יותר חזק, ההרגשה שאנחנו נופלים יותר ויותר לתהום. השאלה שלי בעצם היא, האם אנחנו מחפשים במקום הנכון? אני רוצה עכשיו לענות על השאלה הזאת אבל אני נזכר במשהוא שמישהוא פעם אמר לי, שלפעמים בשביל לעזור לאנשים, צריך לבוא מהמקום שלהם, ולכן הפעם אני לא ינסה ללתת את הדוגמא האישית שלי, אני גם לא ינסה לענות על השאלה ששאלתי, אני חושב שאני פשוט ישאל עוד שאלות. והשאלה שאני חושב שאנחנו באמת צריכים לשאול היא, האם, הרצון לאהבה בא ממקום של חוסר או של שפע? הכוונה שהיא שכאשר אני מחפש את האחר, האם מבפנים ההרגשה היא שאני אוהב את עצמי? האם שאני מסתכל במראה אני אוהב את מה שאני רואה? ולא רק מבחינה חיצונית, אלה גם מה שיש בפנים. האם אני אוהב את עצמי? אני חושב שזו השאלה האמיתית ואני לא מצפה שתענו עליה, רק תחשבו עליה. שלכם בר ילד אוהב!
