הרהורים עצובים
- עמוק העצב בעיניים

Kelevra

New member
הרהורים עצובים
- עמוק העצב בעיניים

היום חלפו עשר שנים לפטירתו של אדם שהיה מאחרוני דור הנפילים של השירה העברית. יעקב אורלנד היה אביה של שמרית אור, אחד מחבורת כסית, איש שהיה שותה עם אלתרמן ופן ועוד. הוא נפטר בשיבה טובה ב5 למרץ 2002 בגיל 88. השיר שאולי הוא השיר הכי מפורסם שלו, "אני נושא עימי" (מילים) נכתב כשהיה בן 22 והולחן על ידי דוד זהבי אבל הוקלט לראשונה על ידי שלמה ארצי בשנת 77' והוגש למלחין כמתנה על ערש דווי. אני חושב שהלחן המהפנט של זהבי עם הביצוע הכל כך חזק של שלמה ארצי הפכו את השיר הזה למצבה ראויה גם לזהבי וגם לאורלנד. זהו אחד מהשירים הכי כואבים שאני מכיר, שיר שמצליח להעביר בי צמרמורת בכל פעם. שיר שכל תו בו אומר "שכול". השיר הזה נכתב בידיו של צעיר בן 22. תמיד כששמעתי את הביצוע הזה של שלמה ארצי (או הגרסה המאוחרת יותר של יהורם גאון) ביום הזיכרון חשבתי על הורים שכולים. רק כשאורלנד היה בן 80 הוא סיפר על הילדות שלו ועל מה שעבר עליו (אל תפספסו את התגובות). זה סיפור בלתי נתפס על ילד בן חמש שמסתתר בתוך חבית דגים ורואה שמונה בני משפחה נשחטים, ואחר כך מנסה לחיות עם צער השתיקה, עם נוף האלם, עד גיל שמונים. זה סיפור על איש שמחזיק בתוכו כאב עצום וצללים ממנו זולגים אל תוך השירה שלו, פורטים על מיתרי הנשמה של כל הקוראים כולם. מיהו המילל ברוח, והרוח בו? מיהו שהשאיר פתוח את חדרי ליבו? אולי רק מי שהבין כך כאב אנושי על היעדר גבולותיו, יכול היה לדבר אלינו אל המקום שממנו בא הכאב, המקום שהפחדים שלנו מכירים טוב מאיתנו?
 
מצטרפת להרהור -דומייה לזכרו


כשרון גדול וגבולות נפש עמוקים ורחבים מכפי שסוגר עליהם לעתים הגוף, יש למי שיודע להביט בבאר הכאב באופן הזה. אני ליעקב אורלנד, זוכרת דווקא פינת חמד, שהומור וחן רב שזורים במעשה האומנות שלה: את תרגומיו הנפלאים לפו הדב. נדמה לי שאת תרגומו ל"אנחנו שנינו" לא.א. מילן (שאינני מצליחה למצוא על המדף
) הוא מקדיש בפתיח ל"ריתה, היא שמריתה, היא שמרית אהובתי" (ט.ל.ח). ומדברי ההקדמה שלו כמתרגם, ל"פעוטים היינו", כשהוא מסביר בענווה לקוראיו על ההתאמות שבחר לעשות למציאות העברית ושפתה: "... כיוון השירים חן בעיני מאד, ביקשתי לשורר אותם באזניכם בלשון שתהיה מובנת לכם... אולם אפעלפיכן רוצה אני לקוות, כי לא פגעתי במידה רבה ביופים המקורי של השירים וכי תמצאו בהם את כל אותם הצעצועים והמשחקים הכשלונות והכיבושים, הסודות והגילויים, המשותפים לכם ולילדי העולם. אם תאבו לקרוא בספר זה ואם תהנו ממנו ואם תחייכו אלי מעט-מעט מתוכו - תוך כדי קריאתכם - והיה שכרי הרבה מאד".\סדגש| תודה יעקב. חייכתי כשקראתי כילדה, אני מחייכת גם עתה, וגם ילדי אחרי - מחייכים אליך, מבין הדפים המצהיבים.
 
יעקב אורלנד

קראתי את ההסבר של בתו <שמרית אור> בזכות ההערה ששמת בסוגריים. תודה
אכן יצירות מופלאות השאיר אחריו.
 
למעלה