הרהורים על המשך הדרך

דנה אז

New member
הרהורים על המשך הדרך

לפני כמעט כשנתיים לקחתי על עצמי את ניהול הפורום. ידעתי שלא יהיה זה פורום תוסס ושוקק חיים.
אבל האמנתי כי קיומו של הפורום חשוב להורים לאנשים שאבדו אדם קרוב ויקר, אם זה אח, הורה, בן. בלי קשר לאופן בו הוא הלך לעולמו, ולמידת הקרבה.
ביקשתי לבנות מקום שיתן מענה לכולם. מקום בו יקבלו תמיכה, יוכלו לשפוך את ליבם ולשתף. מקום בטוח וחמים עברנו.
מתוך התמודדותי עם האובדן היקר והאישי שלי.
אני מוצאת שרק אני כותבת בפורום, ואין כמעט תגובות. פעם אחר פעם מעלה הודעות לפורום ובודדה שם. פורום מטבעו אמור להיות עם דיונים, שיחות, תגובות בין אחד לשני. באופן הזה אני חושבת שהפורום איינו יכול לתת את התמיכה, אינו מקום שמזמין לרשום את כאבייך, התלבטויותך, ואפילו את הדברים הקטנים והשמחים שקורים לנו בחיינו. שהשתנו ביום אחד נורא. ולא תמיד יש לנו את הכלים והדרך להתמודד עם השינוי הזה.
ומנגד רואה שיש קוראים להודעות, בעיקר כשיש הודעות חדשות ואחרות ומבינה שעדיין יש צורך.
אז מתוך ההתלבטות והקשיים האישיים שלי, ומתוך מצבו של הפורום. מעלה פה את השאלה:
האם הפורום חשוב לכם?
מדוע להמשיך ולקיים את הפורום?
מי מבין הקוראים מי שמוכן לסייע בידי להרים את הפורום?
מי מוכן להצטרף אלי ולכתוב ולדאוג לשמור על הפורום מתפקד ופועל?
מהם הנושאים שחשוב לכם שהפורום יעסוק בהם? מהם הנושאים שמעסיקים אתכם?
איך הייתם רוצים שהפורום יראה?
האם הייתם רוצים שהפורום ימשיך להתקיים?

האחת שעוד מאמינה שהוא חשוב, אבל ברור לה שצריך להתקיים אחרת.
 
למעלה