הרהורים נוגים
שני דברים שהופיעו היום בתקשורת, גרמו לי להרהורים מאד נוגים בהקשר של חרדות לגורל ילדינו. האחד זה הקלות הבלתי נסבלת של סכסוך בין נערים שהסתיים בהריגתו של צחי באשה. והרי אי אפשר ולא צריך לשמור על הילדים בצמר גפן, מסתתרים מאחורי הסינר שלנו, והנה, ילד שגידלת וטיפחת באהבה ובמסירות, יוצא עם חברים ונהרג (או שמא נכון יותר לומר נרצח? גם אם בסופו של דבר ההרשעה היא בהריגה).
והדבר השני, הוא מציאת גופתה של דנה בנט. וגם כאן זה לא נתפס. נערה חוזרת מלמלצר הביתה ונעלמת לעד. ויש איזו נחמה פורתא בכך שמצאו את גופתה, כי באמת שזה סוגר מעגל. אפשר סופית להתאבל, יש קבר ללכת אליו. פשוט נורא.
וזה צובט בלב
שני דברים שהופיעו היום בתקשורת, גרמו לי להרהורים מאד נוגים בהקשר של חרדות לגורל ילדינו. האחד זה הקלות הבלתי נסבלת של סכסוך בין נערים שהסתיים בהריגתו של צחי באשה. והרי אי אפשר ולא צריך לשמור על הילדים בצמר גפן, מסתתרים מאחורי הסינר שלנו, והנה, ילד שגידלת וטיפחת באהבה ובמסירות, יוצא עם חברים ונהרג (או שמא נכון יותר לומר נרצח? גם אם בסופו של דבר ההרשעה היא בהריגה).