הרגלי שינה ../images/Emo53.gif
לאחר שקראתי את כל השרשורים בנושא (ואני יודעת שהיו הרבה- כמעט כמו עגלות- אבל מקווה שזה קצת יותר מעניין) ואחרי כמה ימים וערבים קשים במיוחד החלטתי לשנות מהרגלי הפסיביים בפורום זה ולהיות בצד השואל, מתייעץ ואפילו מתחנן לאמפטיה ואולי אפילו עזרה.וזה הולך להיות ארוך. רתם ומיה המתוקים בני ארבעה חודשים. נרדמים רק על הידיים, עם מוצץ, וישנים על הבטן.לאחר מספר מועט של נסיונות כושלים להירדם לבד במיטה מול מובייל עם חיתול על הראש וכו' ובשילוב אמא שלא מסוגלת לשמוע בכי, חזרנו להרדמות על הידיים. הבעיה האמיתית החלה כאשר שני הקטנים לא מצליחים להירדם על אבא, בוכים מאד, עוברים לאמא ורק אז נרדמים.חשוב לציין שתופעה זו החלה רק לאחרונה (מס שבועות) ועדיין קיימים מצבים שבהם הם כן יירדמו עליו בדרכ כשהם מאד רגועים, או לאחר האכלת לילה. כששניהם לא מעוניינים לישון בדיוק באותו זמן המצב עוד נסבל וקיים רק הקושי הפיזי שלי להרדים שני ילדים, שבאורח פלא ממשיכים לעלות במשקל, 5 פעמים ביום ( כולל תנומות בוקר, צהריים אחהצ וכו'). להשלמת התמונה אציין ש-מיה נרדמה בעגלה רק פעמיים ורתם עדיין לא הצליח וגם בטיול בעגלה כשהוא עייף ולא מצליח להירדם הוא נהיה מתוסכל, בוכה ומסיים את הטיול על הידיים/ במנשא. המצב הופך לבלתי נסבל כאשר שניהם רוצים לישון באותו זמן, בדר"כ בהשכבת הלילה.אם הם לא נרדמים על הבקבוק אני, אמא, מתחילה להרדים (כסא נדנדה/הליכה) את זה שהאכלתי והכל שליו ורגוע ונעים. באותו זמן אבא, שיש לציין שהוא אבא רגיש סובלני ומדהים שבאמת מנסה ככל יכולתו, מנסה להרדים את השני. אחרי כשתי דקות בערך מתחילות הצעקות שמפריעות לראשון להירדם ולי להישאר רגועה. אני מתפללת חזק חזק שהוא/היא כבר יירדם כדי שאוכל לרוץ לשני. בגלל שגם הבכי של השני הוא חזק חזק, תפילותי לא נענות ומה שקורה בדרכ זה שאני מניחה את זה שעליי, במצב שהוא רגוע וכמעט נרדם, במיטה או בנדנדה החשמלית ושוב מתפללת שהוא יירדם. לפעמים זה מצליח ואז הערב רק נראה קצת לא נעים ולפעמים בזמן שהלכתי לשני והוא כבר נרגע עליי וכמעט נרדם, הראשון לא הצליח להירדם, אבא לא הצליח לעזור לו ועכשיו הוא בוכה היסטרי ומפריע לשני. וככה אני מוצאת את עצמי מפרפרת שניים שלושה סיבובים בין הילדים הבוכים, לבעלי המתוסכל שסובל גם הוא, והדמעות לא מצליחות להישאר בפנים עד אחרי ההירדמות.כל הזמן עוברת לי בראש המחשבה- שאני הכי לא אוהבת כשהיא מגיעה-איך הכל היה נראה שונה אם כל אחד מהם היה ילד יחיד. ברור לי שהדברים היו נראים אחרת אם הם היו נרדמים לבד במיטה אבל אני מרגישה שסדרות החינוך למיניהן לא מתאימות לגילם, לטמפרמנט שלהם ולרגישות של אמא שלהם לבכי. המצב מאד מאד מתסכל אותי ויש לי גם כמה שאלות ספציפיות: האם באמת יכול להיות שבגיל הזה הם מרגישים ורוצים להירדם רק על אמא? האם יש אבות שעברו חויה דומה ויכולים לייעץ? במידה וכן נחליט על ניסיון חינוך- איך כדאי להרגיל תינוק שישן רק על הבטן להירדם לבד במיטה (על הגב מול המובייל הם לא מצליחים ועל הבטן עם כל סיבוב ראש המוצץ נופל להם ואחרי כמה החזרות הם מתחילים להתעצבן ולצאת מהשינה) האם יש למישהי ניסיון בילד/ים שבגיל יותר מבוגר הצליחו יותר בקלות להירדם לבד ללא צורך בשיטת ה-5 דקות ודומותיה? ושאלה טכנית אחרונה לעידוד-באיזה גיל מתחילים לישון פחות במשך היום ולעבור לשנת צהריים ארוכה יותר? אני מודה מראש על כל תגובה גם אם תהיה חלקית כי ההרגשה היא באמת קשה.
לאחר שקראתי את כל השרשורים בנושא (ואני יודעת שהיו הרבה- כמעט כמו עגלות- אבל מקווה שזה קצת יותר מעניין) ואחרי כמה ימים וערבים קשים במיוחד החלטתי לשנות מהרגלי הפסיביים בפורום זה ולהיות בצד השואל, מתייעץ ואפילו מתחנן לאמפטיה ואולי אפילו עזרה.וזה הולך להיות ארוך. רתם ומיה המתוקים בני ארבעה חודשים. נרדמים רק על הידיים, עם מוצץ, וישנים על הבטן.לאחר מספר מועט של נסיונות כושלים להירדם לבד במיטה מול מובייל עם חיתול על הראש וכו' ובשילוב אמא שלא מסוגלת לשמוע בכי, חזרנו להרדמות על הידיים. הבעיה האמיתית החלה כאשר שני הקטנים לא מצליחים להירדם על אבא, בוכים מאד, עוברים לאמא ורק אז נרדמים.חשוב לציין שתופעה זו החלה רק לאחרונה (מס שבועות) ועדיין קיימים מצבים שבהם הם כן יירדמו עליו בדרכ כשהם מאד רגועים, או לאחר האכלת לילה. כששניהם לא מעוניינים לישון בדיוק באותו זמן המצב עוד נסבל וקיים רק הקושי הפיזי שלי להרדים שני ילדים, שבאורח פלא ממשיכים לעלות במשקל, 5 פעמים ביום ( כולל תנומות בוקר, צהריים אחהצ וכו'). להשלמת התמונה אציין ש-מיה נרדמה בעגלה רק פעמיים ורתם עדיין לא הצליח וגם בטיול בעגלה כשהוא עייף ולא מצליח להירדם הוא נהיה מתוסכל, בוכה ומסיים את הטיול על הידיים/ במנשא. המצב הופך לבלתי נסבל כאשר שניהם רוצים לישון באותו זמן, בדר"כ בהשכבת הלילה.אם הם לא נרדמים על הבקבוק אני, אמא, מתחילה להרדים (כסא נדנדה/הליכה) את זה שהאכלתי והכל שליו ורגוע ונעים. באותו זמן אבא, שיש לציין שהוא אבא רגיש סובלני ומדהים שבאמת מנסה ככל יכולתו, מנסה להרדים את השני. אחרי כשתי דקות בערך מתחילות הצעקות שמפריעות לראשון להירדם ולי להישאר רגועה. אני מתפללת חזק חזק שהוא/היא כבר יירדם כדי שאוכל לרוץ לשני. בגלל שגם הבכי של השני הוא חזק חזק, תפילותי לא נענות ומה שקורה בדרכ זה שאני מניחה את זה שעליי, במצב שהוא רגוע וכמעט נרדם, במיטה או בנדנדה החשמלית ושוב מתפללת שהוא יירדם. לפעמים זה מצליח ואז הערב רק נראה קצת לא נעים ולפעמים בזמן שהלכתי לשני והוא כבר נרגע עליי וכמעט נרדם, הראשון לא הצליח להירדם, אבא לא הצליח לעזור לו ועכשיו הוא בוכה היסטרי ומפריע לשני. וככה אני מוצאת את עצמי מפרפרת שניים שלושה סיבובים בין הילדים הבוכים, לבעלי המתוסכל שסובל גם הוא, והדמעות לא מצליחות להישאר בפנים עד אחרי ההירדמות.כל הזמן עוברת לי בראש המחשבה- שאני הכי לא אוהבת כשהיא מגיעה-איך הכל היה נראה שונה אם כל אחד מהם היה ילד יחיד. ברור לי שהדברים היו נראים אחרת אם הם היו נרדמים לבד במיטה אבל אני מרגישה שסדרות החינוך למיניהן לא מתאימות לגילם, לטמפרמנט שלהם ולרגישות של אמא שלהם לבכי. המצב מאד מאד מתסכל אותי ויש לי גם כמה שאלות ספציפיות: האם באמת יכול להיות שבגיל הזה הם מרגישים ורוצים להירדם רק על אמא? האם יש אבות שעברו חויה דומה ויכולים לייעץ? במידה וכן נחליט על ניסיון חינוך- איך כדאי להרגיל תינוק שישן רק על הבטן להירדם לבד במיטה (על הגב מול המובייל הם לא מצליחים ועל הבטן עם כל סיבוב ראש המוצץ נופל להם ואחרי כמה החזרות הם מתחילים להתעצבן ולצאת מהשינה) האם יש למישהי ניסיון בילד/ים שבגיל יותר מבוגר הצליחו יותר בקלות להירדם לבד ללא צורך בשיטת ה-5 דקות ודומותיה? ושאלה טכנית אחרונה לעידוד-באיזה גיל מתחילים לישון פחות במשך היום ולעבור לשנת צהריים ארוכה יותר? אני מודה מראש על כל תגובה גם אם תהיה חלקית כי ההרגשה היא באמת קשה.
