- מבזקי חדשות -
New member
הרב הראשי עשוי להתיר הלנת מת בשל הלנת שכר
הרב הראשי עשוי להתיר הלנת מת בשל הלנת שכר
נכתב ע"י: עידן יוסף
הרב שלמה עמאר עשוי להוציא בקרוב פסק-הלכה שיאפשר לעובדי המועצות הדתיות לשבות במחאה על הלנת שכרם המתמשכת * "אנשים הגיעו לחרפת רעב, ולא ניתן להם לסבול את הסבל הנורא", אמר הראשון לציון
הרב הראשי לישראל, הראשון לציון שלמה עמאר, עשוי להוציא פסק הלכה מיוחד שיתיר לעובדי המועצות הדתיות להשבית את כל שירותי הדת. זאת לאחר שבמשך שנים לא התירו הרבנים הראשיים להשבית שירותי דת חיוניים.
המועצות הדתיות מטפלות בין היתר בנושאי כשרות, מקוואות, רישום נישואים וקבורה. מזה זמן רב, עת החל אריאל שרון בתפקידו כממונה על תיק הדתות, נסגר ברז השכר, והמשכורות המיועדות לעובדים לא שולמו, או שהשכר הולן.
הבעיה ההלכתית התעוררה, כאשר עובדי המועצות הדתיות ביקשו לשבות. הם, שלא כעובדים אחרים במשק (למעט מורים), אינם רשאים מבחינה הלכתית להפסיק את עבודתם, מאחר שלמעשה המדובר בקיום מצוה, ושביתה תגרום למניעת קיום מצוות כמו טבילה, קבורה וכיו"ב מהציבור.
פניות, שנעשו בעבר לרבנים הראשיים מצד ראשי המועצות הדתיות בבקשה להתיר השבתת שירותים חיוניים ורגישים, נדחו על הסף, למרות האמפתיה שרחשו הרבנים כלפי אלו ששכרם הולן. "הלנת שכר שכיר הינה איסור חמור", אמרו אז ברבנות הראשית, "אך גם האיסור מן התורה על הלנת המת חמור". כך מצאו עצמם עובדי המועצות הדתיות, שכמעט כולם דתיים, בין הפטיש לסדן וחלקם אף עבדו בהתנדבות.
למרות הסחבת הארוכה בתשלום שכרם נראה אולי אור בקצה המנהרה. בפגישת היכרות שהתקיימה (יום א´, 19.2.06) בין יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שיזם את הפגישה לרב שלמה עמאר סוכם, כאמור, כי הרב עמאר יבחן להוציא מתחת ידו פסק-הלכה שיתיר את השבתת העבודה במועצות הדתיות, וייתן את תשובתו הסופית בתוך שבועיים לאחר שייפגש עם גדולי תורה נוספים, כמו הרב הראשי, היכול למתיר על-פי כללים הלכתיים המאפשרים שביתה בשעת הדחק.
מקוואות ורישום נישואים - נשקול
שחיטה - הציבור יסבול; קבורה - על בני העיר
"בדרך כלל נמנענו מלאשר שביתות. הן מצד חשיבות שירותי הדת והן מצד סכנות, שאנשים יכולים, חס וחלילה, להימנע מקיום מצוות ויבואו לזלזל בדברים חמורים, כגון: מקווה, נישואים, שחיטה וכדומה", אמר הרב עמאר.
הרב הראשי הזכיר את הבעייתיות שקיימת בנושא הקבורה. "מעבר לכבוד המת, יש גם את כבוד החי של העובדים", אמר; "מצד שני, לא פשוט להשאיר מת כשהמשפחה שבורה ורצוצה. אני רוצה לציין לשבח את עובדי המועצות הדתיות, אפילו את אלו מהדרגות הפשוטות ביותר, שהיה חסר להם לחם לאכול, ולמרות הכל לא חצו את הקו האדום. אבל הגיעו מים עד נפש ויש אנשים שאין להם כסף לקנות תרופות ולחם".
לשאלה באלו תחומים הוא עשוי להתיר השבתה, השיב הרב עמאר, כי "קיימת נטייה להתיר השבתה עד לתשלום השכר ברוב הדברים, משום שלא היה כמצב הזה מעולם. באשר לרישום נישואים - נשקול; נושא המקוואות הוא הכי חמור מבחינתנו; בעיית השחיטה - הציבור יסבול או יחפש דרכים אלטרנטיביות; סידורי הקבורה יוטלו על בני העיר".
"אי אפשר לחייב את העובדים לקיים את הקבורה על חשבונם", הסביר, "כשם שמצוות כיבוד אב ואם מוטלת על הבנים, והבנים אינם מחויבים להוציא על הוריהם מכספם, ואם יירצו - הרי זו מצווה גדולה, כך המצווה על הקבורה לא צריכה להיעשות על חשבון העובדים.
"אומנם יש האומרים שלבעל תפקיד יש אחריות, אך אין מדובר במצב שכזה. כאן חיוב הקבורה חוזר להיות מוטל על בני העיר שצריכים לדאוג לקבורה, או לחלופין לשלם לקברנים כדי שיסכימו לקבור", אמר הראשון לציון. "אנשים הגיעו לחרפת רעב, ולא ניתן להם לסבול את הסבל הנורא", חתם את דבריו.
אמנם אין המדובר בפתרון למצוקת הלנת השכר, אך יש כאן בשורה בכך שניתנת לעובדים האפשרות לא רק לצעוק ולמחות, אלא גם לנקוט בפעולות כואבות שאולי יועילו לניצחון במאבקם.
נכתב ע"י: עידן יוסף
הרב שלמה עמאר עשוי להוציא בקרוב פסק-הלכה שיאפשר לעובדי המועצות הדתיות לשבות במחאה על הלנת שכרם המתמשכת * "אנשים הגיעו לחרפת רעב, ולא ניתן להם לסבול את הסבל הנורא", אמר הראשון לציון
המועצות הדתיות מטפלות בין היתר בנושאי כשרות, מקוואות, רישום נישואים וקבורה. מזה זמן רב, עת החל אריאל שרון בתפקידו כממונה על תיק הדתות, נסגר ברז השכר, והמשכורות המיועדות לעובדים לא שולמו, או שהשכר הולן.
הבעיה ההלכתית התעוררה, כאשר עובדי המועצות הדתיות ביקשו לשבות. הם, שלא כעובדים אחרים במשק (למעט מורים), אינם רשאים מבחינה הלכתית להפסיק את עבודתם, מאחר שלמעשה המדובר בקיום מצוה, ושביתה תגרום למניעת קיום מצוות כמו טבילה, קבורה וכיו"ב מהציבור.
פניות, שנעשו בעבר לרבנים הראשיים מצד ראשי המועצות הדתיות בבקשה להתיר השבתת שירותים חיוניים ורגישים, נדחו על הסף, למרות האמפתיה שרחשו הרבנים כלפי אלו ששכרם הולן. "הלנת שכר שכיר הינה איסור חמור", אמרו אז ברבנות הראשית, "אך גם האיסור מן התורה על הלנת המת חמור". כך מצאו עצמם עובדי המועצות הדתיות, שכמעט כולם דתיים, בין הפטיש לסדן וחלקם אף עבדו בהתנדבות.
למרות הסחבת הארוכה בתשלום שכרם נראה אולי אור בקצה המנהרה. בפגישת היכרות שהתקיימה (יום א´, 19.2.06) בין יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שיזם את הפגישה לרב שלמה עמאר סוכם, כאמור, כי הרב עמאר יבחן להוציא מתחת ידו פסק-הלכה שיתיר את השבתת העבודה במועצות הדתיות, וייתן את תשובתו הסופית בתוך שבועיים לאחר שייפגש עם גדולי תורה נוספים, כמו הרב הראשי, היכול למתיר על-פי כללים הלכתיים המאפשרים שביתה בשעת הדחק.
מקוואות ורישום נישואים - נשקול
שחיטה - הציבור יסבול; קבורה - על בני העיר
"בדרך כלל נמנענו מלאשר שביתות. הן מצד חשיבות שירותי הדת והן מצד סכנות, שאנשים יכולים, חס וחלילה, להימנע מקיום מצוות ויבואו לזלזל בדברים חמורים, כגון: מקווה, נישואים, שחיטה וכדומה", אמר הרב עמאר.
הרב הראשי הזכיר את הבעייתיות שקיימת בנושא הקבורה. "מעבר לכבוד המת, יש גם את כבוד החי של העובדים", אמר; "מצד שני, לא פשוט להשאיר מת כשהמשפחה שבורה ורצוצה. אני רוצה לציין לשבח את עובדי המועצות הדתיות, אפילו את אלו מהדרגות הפשוטות ביותר, שהיה חסר להם לחם לאכול, ולמרות הכל לא חצו את הקו האדום. אבל הגיעו מים עד נפש ויש אנשים שאין להם כסף לקנות תרופות ולחם".
לשאלה באלו תחומים הוא עשוי להתיר השבתה, השיב הרב עמאר, כי "קיימת נטייה להתיר השבתה עד לתשלום השכר ברוב הדברים, משום שלא היה כמצב הזה מעולם. באשר לרישום נישואים - נשקול; נושא המקוואות הוא הכי חמור מבחינתנו; בעיית השחיטה - הציבור יסבול או יחפש דרכים אלטרנטיביות; סידורי הקבורה יוטלו על בני העיר".
"אי אפשר לחייב את העובדים לקיים את הקבורה על חשבונם", הסביר, "כשם שמצוות כיבוד אב ואם מוטלת על הבנים, והבנים אינם מחויבים להוציא על הוריהם מכספם, ואם יירצו - הרי זו מצווה גדולה, כך המצווה על הקבורה לא צריכה להיעשות על חשבון העובדים.
"אומנם יש האומרים שלבעל תפקיד יש אחריות, אך אין מדובר במצב שכזה. כאן חיוב הקבורה חוזר להיות מוטל על בני העיר שצריכים לדאוג לקבורה, או לחלופין לשלם לקברנים כדי שיסכימו לקבור", אמר הראשון לציון. "אנשים הגיעו לחרפת רעב, ולא ניתן להם לסבול את הסבל הנורא", חתם את דבריו.
אמנם אין המדובר בפתרון למצוקת הלנת השכר, אך יש כאן בשורה בכך שניתנת לעובדים האפשרות לא רק לצעוק ולמחות, אלא גם לנקוט בפעולות כואבות שאולי יועילו לניצחון במאבקם.