הרבה שעות?

[רינגו12]

הרבה שעות?

שבתשלום לכל העמלים,
האם כתבתי נכון את המשפט הבא?
שני ההורים עבדו בחנות מ-7:00 בבוקר עד 18:00, 19:00 בערב
או שעליי להוסיף קו מפריד ולכתוב כך:
שני ההורים עבדו בחנות מ-7:00 בבוקר עד 18:00 - 19:00 בערב.

תודה מראש
אביבית

 

[trilliane]

ראשית, אם את כותבת בשעון 24 אפשר לוותר על בוקר וערב ולהפך

שנית, אני חושבת שהניסוח השני ברור יותר (הראשון לא היה לי ברור בוודאות בקריאה ראשונה).
שלישית, במידת האפשר עדיף כאן קו מפקיד ולא מינוס.
&nbsp
בקיצור, נראה לי שהכי ברור ופחות מסורבל:
שני ההורים עבדו בחנות מ-7 בבוקר עד 6–7 בערב.

 

[tristis]

שני ההורים עבדו משבע בבוקר עד שש-שבע בערב

 

[trilliane]

גם טוב

 

[חוכך בדעתו 2]

אני מעדיף 'פסיק': ... עד שש, שבע בערב (או ... עד 6, 7 בערב).

 

[Assiduous]

אני מעדיף יותר את "שעות רבות"

 

[רינגו12]

תודה, העניין הוא......

שאני לא יכולה לשנות את הניסוח.
לכן השארתי את 6 - 7 בערב.
מכל מקום, תודה ושבת בטוחה!
אביבית

 

[חוכך בדעתו 2]

לעניות דעתי, "6 - 7 בערב" זוהי טעות גמורה. משמעותה היא

'6 עד 7 בערב' (זאת מכין שהקו האופקי כפי שהוא מסומן על ידייך הוא קו מפריד, ולא מקף).

דרך אגב, גם המקף, שאותו ציינה טריליאן כסימן הפיסוק האמור להופיע בין ה-6 ל-7 ("7-6 בערב") הנו מוטעה לדעתי. אני מסתמך על כללי הפיסוק שבהם נאמר בעניין דידן כך (ההדגשות שלי):
---------------------------------------------------------------------------------
ב. יש המסמנים מקף בין שתי תמניות של אותה מילה כשהן באות יחד לציין תיאור פועל. למשל:
שלבים־שלבים, אחד־אחד, איש־איש, יום־יום.
------------------------------------------------------------------

ובכן, אין כאן אותה מילה (6 אינה 7), לכן אין כאן מקום, לדעתי, למקף.

 

[רינגו12]

כן, אבל.....

יש מצב שבאמת ההורים גומרים את יום עבודתם בין השעה 6 ל-7. ואז כן יש מקום לקו המפריד.
תודה
אביבית

 

[חוכך בדעתו 2]

אמת. אולם המשפט לשיטתך מנוסח כך:

"שני ההורים עבדו בחנות מ-7 בבוקר עד 6 –7 בערב."

אם תקריאי (לעצמך) את המשפט בקול תקבלי:
"שני ההורים עבדו בחנות מ-7 בבוקר עד 6 עד 7 בערב."

ברור (לדעתי לפחות) שלא לקריאה כזו של המשפט התכוון אומרו, אלא לקריאה ברצף של המספרים של המספרים 6 ו-7. לכן הפיסוק ביניהם יכול להיות רק אחד מאלה:
- 6 7 בערב (בלי שום סימן פיסוק בין ה-6 ל-7), אך זה לא נראה טוב לעין ועלול להטעות את הקורא.
- 7-6 בערב (כהצעת טריליאן, והסברתי כבר מדוע צורה פיסוק זו מוטעית, לדעתי)
- 6, 7 בערב (אמירת 6, הפסקה קלה ואמירת 7), וזוהי, לדעתי הדרך הנכונה לפסק זאת.

 

[רינגו12]

אם כך....

אגמור לחכוך בדעתי כי קיבלתי את דעתך.
המון-המון תודה על הסבלנות.
שבוע בטוח ונעים
אביבית

 

[trilliane]

אגב, אם את כותבת את המספרים במילים, כפי שהציע tristis

אני חושבת שהטוב ביותר להשתמש בלוכסן, כי הוא מביע "או".
אני מבינה את ההיגיון של השימוש בפסיק, אבל הסיבה שמלכתחילה הסתייגתי מהשימוש בו היא שהוא נראה לי זר לעין, קשה לי יותר להבין כך את המשפט.

 

[trilliane]

לתשומת לבך, לא דיברתי על מקף אלא על קו מפריד

כפי שנהוג להשתמש בו בציון טווח:
http://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/punctuation/#target-3447
&nbsp
אני מסכימה שכאן זה לא בדיוק טווח, אבל בכל מקרה מדובר במקרה נקודתי שאין לו מענה (למיטב ידיעתי) בכלל הפיסוק של האקדמיה, וכן מקובל בציבור להשתמש בקו אופקי בין המספרים במקרה כזה. מבחינה ויזואלית כשהיה פסיק בין המספרים זה היה פחות ברור ומובן (לי).

 

[חוכך בדעתו 2]

לתשומת לבך, איני יודע על מה דיברת, אני יודע מה כתבת:

(העדבק מהודעתך):
...................................................................................
ראשית, אם את כותבת בשעון 24 אפשר לוותר על בוקר וערב ולהפך
trilliane
22/08/14 20:52
21 [צפיות]
שנית, אני חושבת שהניסוח השני ברור יותר (הראשון לא היה לי ברור בוודאות בקריאה ראשונה).
שלישית, במידת האפשר עדיף כאן קו מפקיד ולא מינוס.

בקיצור, נראה לי שהכי ברור ופחות מסורבל:
שני ההורים עבדו בחנות מ-7 בבוקר עד 6–7 בערב.
............................................................................

אינני חושב שלמישהו יכול להיות ספק בכך ש"דיברת" על מקף (ולא על קו מפריד).

 

[trilliane]

אינני חושבת שלמישהו יכול להיות ספק שדיברתי על מה שכתבתי

כתבתי קו מפריד (בשגיאת הקלדה

) ולראייה השתמשתי בקו מפריד (–) ולא במקף (־).
השימוש שעשיתי בו היה בהתאם לסעיף של האקדמיה על שימוש בקו מפריד לציון טווח (במקרה הזה אין רווח לפניו ואחריו).
אני יודעת למה התכוונתי, אני יודעת מה כתבתי ואני יודעת באיזה תו השתמשתי: קו מפריד. לא מקף.
גם יש לך ספק שהתכוונתי למשהו אחר, שלא יהיה לך, כי לא התכוונתי.

 

[חוכך בדעתו 2]

אמרייך נפלאים, בטון יצוק של ממש, אלא מה, חסרה בכותרת

הודעתך הקודמת, התנצלות קטנטנה (או, לפחות, הסבת תשומת הלב) על כך שהתכוונת לכתוב קו מפריד ויצא בן כלאיים המורכב מקו מפריד וממקף (קו מפריד מבחינת אורכו [מצטער, עיניי אינן מצוידות במד אורך מובנה] ומקף מבחינת היעדר הרווחים משני צדיו).
ובמקום הכותרת כפי שכתבת אותה:
"לתשומת לבך, לא דיברתי על מקף אלא על קו מפריד",
כך היה ראוי לה להיכתב:
"לתשומת לבך, לצערי, נכתב בהודעתי בטעות משהו המורכב מקו מפריד ומקף, אך התכוונתי לכתוב קו מפריד".
לו כך היית כותבת (או משהו אחר, אך המעביר את המסר המתבקש) - לא היו לי כל טענות, והכל היה בא על מקומו בשלום. ואולם את לא כך נהגת, אלא רצית להוכיח - על אף שהטעות הייתה שלך - כי אני הוא הטועה, וחבל.

 

[trilliane]

חוכך, במטותא, זה כבר לא נעים. לא כתבתי דבר בטעות.

הבהרתי כבר לפני שתי הודעות שיש שימוש בקו מפריד ללא רווח כשהוא נמצא בין מספרים המציינים טווח. לא המצאתי זאת, ואף הפניתי אותך לסעיף באתר האקדמיה שעליו התבססתי. אתה יכול לטעון שההצעה שלי להשתמש כאן בקו מפריד לא מתאימה או לא רלוונטית כי זה לא טווח, ואני מסכימה שזה לא בדיוק טווח, אבל זה נראה לי קרוב מספיק ומתאים. אתה יכול לא להסכים עם הצעתי, לגיטימי לחלוק עליה, אבל אנא, אל תוציא אותי מטומטמת או שקרנית, זה לא לעניין.
&nbsp
בהן צדקי, לא התכוונתי לרגע למקף ולכן לא כתבתי מקף. אני יודעת היטב את ההבדלים ומכירה את השימושים השונים ביניהם מזה שנים. כשאני מתבלבלת (וזה קורה, ותיקנו אותי בעבר לא פעם ולא פעמיים) אין לי בעיה להודות בכך. קורה לכולם. אבל לא התבלבלתי ולא טעיתי במה שכתבתי. מבין שנינו היחיד שיש לו גישה למחשבות ולכוונות שלי הוא אני, ידעתי למה אני מתכוונת וכך כתבתי.
&nbsp
לא ברור לי מדוע אתה לוקח את זה למקום של "רצית להוכיח - על אף שהטעות הייתה שלך - כי אני הוא הטועה", כשלא כתבתי שאתה טועה. לא התייחסתי כלל לדבריך או להצעתך, רק לאופן שבו הצגת את דבריי (בשונה מכפי שכתבתי אותם). הבנת אותי לא נכון (קורה) לכן הבהרתי לך למה התכוונתי. זה הכול.