הקלות הבלתי נסבלת של הנטישה

habubnik

New member
הקלות הבלתי נסבלת של הנטישה

מעתיקה לפה שוב (באישור), לאחר עריכה קלה את מה שנכתב בנושא - פשוט כי זה מתאים עכשיו.
 

habubnik

New member
והתוכן

אלפי כלבים וחתולים מחכים לבית. העמותות וההסגרים מפוצצים בבעלי חיים, אין תקציב, אין משפחות אומנות, אין כבר כוח. עשרות אלפי כלבים, ואף יותר מכך, מורדמים מדי שנה - מספרים בלתי נתפסים בכלל. ובכל זאת לרוב האוכלוסיה אין מושג צהוב, וגם כשהם מגלים - הם מעדיפים לסתום את האוזניים ולצעוק "לה לה לה לה לה לה" כמה שיותר חזק!! שחס וחלילה הם לא יעזו לחשוב על משהו חוץ מהרצונות הפרטיים שלהם. פעם אחר פעם נכנסים אנשים לפורום כלבים, ומספרים על שהם מעוניינים להרביע את הכלב או הכלבה האישיים שלהם. ואנשי הפורום מתחננים, מסבירים, נותנים קישורים, כותבים מאמרים בנושא - וזובי! ישראל ישראלי רואה רק את המטר הרבוע שמסביבו. הכלב שלו הכי חכם, הכי יפה וממילא יש לו כבר מאה בתים שמחכים בכיליון עיניים לגורים ספציפית מהכלב/ה שלו. ומייצרים עוד ועוד ועוד ועוד גורים. והם חמודים, אז מוצאים להם בית....בד"כ. אבל אז מגיע הרגע שבו הם מתחילים להתגלגל לגורל לא ידוע, שבסופו יגיע כלוב, מזרק ואולי אם יש לו "מזל" - לבית אחר, לא מוכר, רחוק מכל מי שאהב. כבר קל לקטלג את הנוטשים, כי התירוצים תמיד חוזרים על עצמם: הזוג הצעיר - הזוג הצעיר מגדל בד"כ כלב של אחד מבני הזוג מלפני הנישואין, או אימץ כלב כשנישאו כחלק מפנטזיית "הגדר הלבן". בשלב זה אחד מבני הזוג נכנס, נאמר הבעל (אבל זו יכולה להיות בקלות גם האישה) ומספר על כלבו האהוב, שאותו הציל מהרחוב לפני 5 שנים ביום גשם קר וסגרירי, ומאז הם בלתי נפרדים. אבל אבוי!! כלתו המיועדת לא סובלת כלבים. פשוט לא. אז אין לו ברירה אחרת אלא למסור את הכלב המדהים והיפה והמוצלח שלו לבית אחר. והוא דורש רק בית חם בלבד לכלב שלו, אבל רצוי שזה יהיה ממש מהר כי אישתו "מאיימת לזרוק את הכלב לרחוב", והוא מתחנן לעזרה, והוא כולו מסכן וקורבן של הנסיבות. זה עוד משהו שמאפיין נוטשנים - הם אף פעם לא האיש הרע. הם תמיד קורבן של הנסיבות. זה אף פעם לא באשמתם, הם תמיד עשו כל שביכולתם אבל פשוט אין פתרון אחר. האישה ההריונית - כלבים תמיד נראים לאנשים כמו תחליף מצויין לתינוק עד שיגיע הדבר האמיתי. משהו חמוד וצמרירי לפנק, ללטף ושיחזיר אהבה. אבל עד שמגיע התינוק. ואז הכלב עף בבעיטה (כמובן בעיטה של צער, יגון וכאב של פרידה מהכלב האהוב כל כך) החוצה. למה? כי האישה פתאום לא יכולה לסבול את הריח של הכלב, כי השיערות מפריעות, כי החמות דרשה בכל תוקף שהכלב יעוף כי זה מסוכן, כי המטפלת מפחדת מכלבים, כי "אין מקום יותר", כי קשה... הכלב בשביל הילד- משפחה בהרכב זה או אחר מגיעה לאמץ כלב. בד"כ ההרכב הוא ילדים+הורה אחד (מבודדים את ההורה היותר כנוע...שיטה צבאית מכובדת). ההורה לא ממש בטוח מה הוא עושה שם, אבל הילדים מנדנדים כבר שנים, וכמה אפשר לומר להם לא? גם לחברים שלהם מביה"ס יש אחד. הם מבטיחים הרים וגבעות - הם ינקו, הם יאכלו, הם יורידו, הם יעשו. ההורים שוכחים מה טבעם של ילדים, והנה הנוטשן השלישי מצטרף לחבורה. הילדים מנקים, אוכלים, מורידים ועושים - ואחרי שבוע הילדים ממשיכים להיות ילדים. ואז האחריות נופלת על ההורה, שממילא לא ממש רצה אותה מהתחלה...אבל עכשיו הוא תקוע. ואז הילדים לומדים שיעור טוב באחריות אישית - איך זורקים יצור חי החוצה, כשקשה מדי לטפל בו. הסובל - הסובל הוא הנוטשן הכי יצירתי, לו יש את התירוצים הכי מגוונים מדוע הוא פשוט חייב חייב להפטר מהכלב שלו. הכלב עושה פיפיקקי בבית, הכלב נובח (מי ידע??), הכלב משיר יותר מדי שיער, עוברים דירה, הוא לא מתאים יותר לצבע של הספות, אשתו של האח לא אוהבת כלבים ולא מוכנה להגיע לביקור אם יש כלב בבית, הדודנית מדרגה רביעית פיתחה אלרגיה לכלבים ולא יכולה לבוא לארוחות משפחתיות והאהוב עלי אישית: לרגל נסיעה לחו"ל (אלטעזעכן מישהו?)...יש עוד, קצרה היריעה. לכל הדברים יש פתרון. לכולם. יש מאלפים, פנסיונים, דוגווקרים, וטרינרים, תיחום, תזונה נכונה ועוד. נכון - זה כסף, זמן, השקעה ואחריות רבה - מה חשבתם?? לא מתאים לכם? לא יכולים לעמוד בזה? אל תאמצו!! ובכל מקרה, נוטשנים לא *באמת* מחפשים פתרון - הם מחפשים את המוצא הקל, להקל על מצפונם. סיסמת הנוטש: להפטר מהעול, אבל להרגיש בסדר עם זה. בין לבין יש כמובן סוגים רבים אחרים של נוטשנים, שמה שמאחד את כולם באמת ובסופו של דבר הוא לא הגועל שהם מעוררים בנו, לא הכעס של האנשים שצריכים תמיד "לנקות" את הבאלגן שהם משאירים, לא התירוצים וגם לא הגישה המסכנה והקורבנית. מה שמאחד את כולם הוא שמאחורי כל אחד כזה יש כלב או כלבה, עם נשמה ועיניים עצובות, שאהבו אהבה ללא תנאים, ועכשיו אינם מבינים מדוע נתלשו מכל המוכר והאהוב להם. מוקדש לכל אותם כלבים שיושבים מאחורי סוגר ובריח, ומחכים לבעלים שלהם שלא ישובו. מוקדש לכל אותם כלבים שכבר אינם עוד עימנו, שמתו על שולחן ממתכת קרה והמחזה האחרון שראו הוא לא עייניהם הדומעות של בעליהם, אלא את המזרק והמחט. מוקדש לכל אותם כלבים שנולדים עכשיו, ויוולדו מחר - שזה הגורל שמצפה לרובם.
 

b love

New member
לא יודעת אם לצחוק או לבכות..

זה כל כ מעצבן, מה עם הקמפיין עיקור סירוס שדיברו עליו לא מזמן?
 
למעלה